‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהם הגורמים לתמורות במעמדן של נשים יוצאות תימן לפני קום המדינה בארץ ישראל ? 

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר. 

תולדות הקהילה התימנית בתימן ובארץ ישראל טרם הקמת המדינה והנשים שלה. 

העולות מתימן בעליות הראשונות 

הנשים היהודיות בתימן טרם הגעתן לארץ. 

נשים תימניות בעליית אעלה בתמר. 

עליית יבנאלי. 

יוזמת ארתור רופין. 

שליחות יבנאלי לתימן. 

לאחר מלחמת העולם הראשונה. 

שינויים בחיי האישה לאחר ההגעה לארץ. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

הנשים התימניות היו דומיננטיות בהכנות לעליה ובארגון המשפחה וגילו רגשות ציוניים יהודיים אימהיים.

מקור הישוב היהודי או קהילת היהודים-התימנים בתימן על פי החוקר רמון הוא עוד מחורבן בית ראשון. מאז ועד המאה ה- 12 הם חיו שם בשקט, ואף בהסדר של "מעין אוטונומיה" במשך 600 שנה. במאה ה- 12 השתנה מצבם ומאוחר יותר סבלו הרבה יותר רדיפות ונגישות .

מלבד לקובץ יהודים-תימנים שחי בתקופת הישוב הישן, תנועת העלייה של יהודי תימן לארץ הקודש התחילה בעת ובעונה אחת עם ההתיישבות החדשה של עולי ארצות מזרח אירופה. באותה שנה נבנתה ראשל"צ, ורמון מציין כי בקושי גדול הותרה לתימנים הכניסה לחוף מצד הממשלה התורכית. רובם הורשו רק להתפלל על קברי הקדושים שעליהם קראו יומם וליל בספרי הקודש וההלכה. עם זאת, רבים מהם נקלטו במושבות והחלו לעבוד את האדמה ולחיות בהן.

עם עליית הבילויים הגיעה אפוא השיירה הראשונה של עולי תימן. בני העלייה הראשונה הזו התיישבו בירושלים ואחריהם הגיעו עוד ארבע עליות תימנים בתרמ"ב, תרס"טוב- . בכל מקרה, ב- , בגל הראשון, הגיעו בערך 30 משפחות. מסעם ארך חצי שנה ומעטים בלבד מהם התיישבו חוץ מאשר בירושלים גם ביפו ובעוד ערים. ואולם מ- ואילך לא פסקו אחיהם להגיע ארצה למרות הסכנות והדרכים המשובשות.

העלייה הגדולה ביותר מגיעה אחר כך בשנת תרע"ב כאשר הקרן הקיימת הראתה התעניינות גדולה בתימנים, מחמת הרדיפות הקשות אותם בשנים ההם (בחסות מלך תימן). בין -הם החלו אפוא לנהור בהמוניהם וידוע למשל כי סוכני הסוכנות הגיעו ופעלו על מנת להביאם. יבניאלי נשלח אליהם כשליח מיוחד ופעל אצל גברים ונשים על מנת לשכנעם לבוא ארצה בהמוניהם.

התימנים התיישבו במרכזים כמו ירושלים או יפו וכמובן גם במושבות (רחובות, ראשון). התיישבותם זו במקומות שונים גם יצרה אחר כך את גושי/ריכוזי התיישבות שלהם שנשארו שם עד היום, כמו בראש העין, שעריה, שעריים וכו'.

ברמה העירונית, יפו, למשל, הייתה אחת ההתיישבויות הראשונות בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וההתיישבות בשטחי המריבה שלה עוד בתקופת התורכים הולידה אחר כך את השכונות הראשונות שבהן בלטו ריכוזי תימנים בדרום תל אביב עד היום, עם שכונות כמו נווה צדק, שכונת התקווה ועוד. רמון כותב כי "התימנים והתימניות היו אלימנט מבורך למולדת, אוהבי עבודה ומסתפקים במועט. רובם בני תורה ויודעי ספר. הם מצטיינים גם בידיעת סיפורי הקבלה, וספר הזוהר שגור על הרוב בפי הזקנים."

הנשים התימניות היהודיות טרם עלייתן לארץ מתימן היו ככל הנראה בעלות זכויות מועטות ומעמד נמוך אם מחוץ לבית ואם בתוכו בארץ מוצאן. קאפאח מציין כי הנשים בתימן טרם העלייה הגדולה הורחקו מקבוצת הגברים מכל תחומי ההתנהלות החברתית הכוללת בחברה שמחוץ לבית. עם זאת, הוא מכנה את מעמדן שם "מעמד בפני עצמו" משום שתפקידיהן הוגבלו מאוד אמנם רק לתוך הבית, היינו לטיפול בילדים ובניהול הבית אך הם זכו בו לניהול פנימי אוטונומי בחינוך ובשליטה, ולכבוד והערכה כשל "מלכות".

בד"כ הייתה בת-תימן חיה את חייה לצד הגבר-בעלה, ראש המשפחה, בשלווה ובשלום. שאיפותיו ומילתו מולאו, אם כי האישה נטלה חלק בניהול הבית והמשפחה. זכויותיה היו מכובדות ומוגדרות. האישה היהודייה בתימן הייתה צופייה הליכות ביתה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-15 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

דרור חוברה, ירושלים של עולי תימן: חיי חברה ודת, הוצאת רסלינג, 2018.

דור סער-מן, יהודי תימן והרמב"ם, פרסומי בית התפוצות, ינואר 2018

R.Radhakrishnan, Diasporic Mediations: Between Home and Location, University of Minnesota, Press, Minneapolis and London,pp. 204-207