‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי יחס מפלה לקשישים בחברה?

תוכן עניינים

מבוא................................................................ 3-7

פרק 1: יחס מפלה לקשישים............................ 8-9

פרק 2: זקנים בעולם גלובלי
הקשיש - שווה בין שווים, דעות קדומות........................... 10-11

זקנה - יש למה לקום בבוקר...................................... 12-13

פרק 3: מציאות סובייקטיבית......................... 14-15

סיכום........................................................... 16-17

בבילוגרפיה........................................................ 18

נספחים........................................................ 19-40

נספח 1: ראיון עם מ'....................................... 19-23

נספח 2: ראיון עם ש'...................................... 24-27

נספח 3: ראיון עם י'........................................ 28-31

נספח 4: ראיון עם ד'....................................... 32-34

נספח 5: דוח תצפית+ יומן שדה א' וב'.............. 35-37

נספח 6: "שיר צעיר של חולה זקנה"...................... 38

נספח 7: "שוב ביחד"............................................ 39

נספח 8: לוח פעילות.............................................40

בבואי לראיין קשישים, חששתי מלהזכיר את המילה "זיקנה". פחדתי להיות הילד שצועק "המלך ערום", ולחשוף את זיקנתם לעצמם. להפתעתי גיליתי, שעל פני השטח, לא כך הדברים- מרבית המרואיינים כלל לא נרתעים מהמילה "זיקנה" ומכל מה שהיא מייצגת.

המרואיינים הפגינו השלמה מלאה עם השלב אליו הגיעו בחיים ונראה שהם אפילו מנצלים את החופשה הכפויה, הידועה יותר בשם "פנסיה", על הצד הטוב ביותר. טבעי אם כן, לנסות להבין את המקור ממנו שואבים הזקנים את הכוח להתמודד עם קשיי היומיום הפיזיים והנפשיים שמציבה המציאות, בין אם מדובר בבגידת הגוף ברצון הנפש, ובין אם מדובר בהתמודדות היומיומית עם חברה ותקשורת מלאות בדימויים שליליים על הזיקנה. על כן, שאלת המחקר שתלווה את העבודה תהיה: כיצד ההשתתפות ביחדיו, מבנה אצל משתתפיה תפיסה חיובית למוסד הזקנה, זאת אל מול התפיסה הרווחת המקשרת בין זקנה לבין סטריאוטיפים שליליים.

החברה שחוששת מהזקנה מעדיפה להרחיק מעלייה את הגורם הבלתי ידוע, ועל כן היא מדירה את הזקנים מתפקידיהם הן החברתיים והן התפקודיים. הדרה זו מלווה בסטריאוטיפים של שמרנות, תלותיות וחוסר יעילות, סטריאוטיפים שלרוב אין להם כמעט עיגון במציאות, אך הם תורמים לחברה בצידוק הדרתם של הזקנים. כאשר נותרים הזקנים חסרי תפקיד חברתי וסדר יום עמוס, נוצר אצלם חלל. יחדיו כמסגרת הכוללת בתוכה פרטים נוספים מקבוצת השווים, מקנה למשתתפים בה תחושה של אחדות גורל ועל כן היא מעניקה ליחיד בתוכה כוחות מחודשים והעצמה אישית המחזיקה מעמד גם מחוץ לשעות המועדון.

במהלך עבודתי נתקלתי בסוגיות מעניינות שקצרה היריעה מלפרט אותם, אך עם זאת, ברצוני להעלותם על מנת שישמשו כבסיס למחקרים עתידיים. ראשית, מעניין לבחון את ההבדל בין גברים לנשים בקבלת הזיקנה. ההבדל העצום בין מספר הגברים המועט ביחדיו אל מול מספר הנשים, הבדל שעוד מתגבר על הסטטיסטיקה המעניקה תוחלת חיים גבוהה יותר לנשים, מעלה את הסוגיה שאולי ייתכן והגברים מתקשים יותר לקבל את זקנתם מאשר הנשים. תמה זו עוד מתחזקת כאשר בוחנים את נתוני המחקר ומגלים כי הגברים לקו יותר ב"ראייה סובייקטיבית של המציאות". כיוון מחקר מעניין נוסף הוא ההבדל בין הזדקנות בעיר להזדקנות בקיבוץ. הקיבוץ לא רק משמש כחממה המגנה על חבריו ומספקת לו את צרכיו גם לאחר ההפרטה, אלא הוא גם כולל בתוכו אוכלוסייה שהרכבה נשאר קבוע, ועל כן נוצר מצב של הזדקנות משותפת. לעומת זאת, בעיר הדינאמית, ההזדקנות מורגשת הרבה יותר. חוסר הכרות מעמיקה יוצר מצב בו ההתייחסות לאדם מתקשרת לתפקידו החברתי. כשאדם מזדקן ותפקידו החברתי מתפוגג, לא נשאר אלא לשייכו לקטגוריית הזיקנה, עם כל הסטריאוטיפים הקשורים לזה.

באמצעות הראיונות, התצפיות והחומרים התיאורטיים חשפתי רק את קצהו של נושא מורכב מאוד. התמודדותם של הזקנים עם "בעיית הזקנה" נובעת קודם כל מהגדרתה כבעיה על ידי החברה. אין תרופה לזיקנה, אך ניתן לפתור את התדמית השלילית שנוצרה לזיקנה. הרי בסופו של דבר, לא מדובר בחבורה של מצורעים, אלא אנחנו עצמו בעוד מספר שנים.

דוגמא תימלול מאחד הראיונות:

-          מה התחביבים שלך?
ציור, עבודות יד, לסרוג, לרקום, לעשות בובות, לקרוא. יכול להיות שאני תמיד אהבתי את זה כי קשה לי להתרכז. התחלתי לסרוג באטרף בתקופת מלחמת לבנון הראשונה. הייתי יושבת מול הטלוויזיה וסורגת וילונות שלמים כדי להוריד את העצבנות.

-          במה עבדת לפני שיצאת לפנסיה?
אני אחות במקצועי. תמיד רציתי להיות רופאה, אבל להורים לא היה תקציב, אז התפשרתי בלהיות אחות. היה לי קשה עם המקצוע הזה כי אני תמיד הזדהיתי עם הכאב של החולים, אבל אני מאוד אהבתי לעסוק בזה. הייתי אחות אזורית, הייתי במרפאת נשים והקמתי את הבוטיק בקיבוץ.

-          ספרי לי על הבוטיק.
הוא התחיל לפני 22 שנה. הקמתי אותו ביחד עם עוד חברה, ויש בו גם בגדים יד שנייה וגם עשינו מחלקה חדשה של בגדים חדשים. הוא הוקם בתור שרות לחבר- חבר קיבוץ מביא פריט, אנחנו מתמחרים אותו, והוא מקבל נקודות לפי התמחור. באותם נקודות הוא יכול לקחת פריט אחר.

-          למה פתחת את הבוטיק?
הבוטיק נפתח בגלל משבר כספי שהיה בקיבוצים שלא נתנו יותר לקנות סחורה- יום אחד התקשרתי למחסנאית ואמרתי לה שאני לא באה כי אין צורך ששתינו נבוא בגלל שאין הרבה עבודה, אז אני ישבתי בבית וראיתי בטלוויזיה את התוכנית "בין הכיסאות" ושם הראו שיש חנויות יד שנייה. למחרת אמרתי למחסנאית- בואי נעשה חנות יד שנייה. נסעתי לתל אביב לראות איך החנויות שם עובדות, וככה הקמתי את הבוטיק שיש בו כל מיני דברים מיד שנייה, לא רק בגדים.

-          ולאן הלך הכסף של שהרווחתם?
בהתחלה לא היינו מרוויחות, זה היה שרות לחבר. מישהו היה מביא משהו שנתנו לו מחיר של חמש נקודות, והוא היה יכול לקחת משהו אחר שהשווי שלו היה חמש נקודות. בסוף השנה, את כל הסחורה שלא נמכרה, החזרנו לחברים או נותנים לצדקה. אחרי ההפרטה התחלנו לקחת אחוזים כדי שאני אוכל להצדיק את עצמי, אבל זה לא משהו שמרוויחים ממנו הרבה, זה בעיקר התנדבותי.

-          אז למה את עושה את זה אם את לא מרוויחה מזה כלום?
זה אחד המקומות האחרונים שמשרתים את החבר. אני עושה את זה בשביל ההרגשה.

-          איך נראה סדר היום שלך?
אני כל בוקר קמה בשעה שבעלי היה מתעורר לחלק עיתונים (הוא נפטר לפני 9 חודשים), שותה את הקפה והתרופות, ובבוקר אני בבוטיק. בצהריים אני מכינה אוכל לערב- הבת שלי מגיעה כל ערב. לכל יום יש את האוכל שלו- יום שני שעועית, יום רביעי עוף, יום חמישי כשהנכד שלי חוזר מהצבא והוא מת על בולוניז אז אני מכינה לו בולוניז, יום שישי יש ארוחה אצל החתן של המבורגר, ויום שבת הארוחה פה. אני נחה בצהריים ואז אני הולכת לחברה שחולה כדי לעשות לה חברה ומסאז' ולעודד אותה, ובערב באה אליי הנכדה שלי לאכול אצלי (הבת של הבת שנפטרה) ואני רואה איתם חדשות וקצת תוכניות, וכשהם הולכים אני הולכת לעשות קצת אימיילים- או מחו"ל, או קוריוזים, או בקשר לגלעד שליט, או מקומות בעולם, את מכירה את האימיילים האלה... ואז אני הולכת למיטה לקרוא- אם אין לי ערמה גדולה של ספרים ליד המיטה, אני נכנסת ללחץ, אני צריכה שיהיו לי רזרבות. אני קוראת הכל באנגלית, כל מיני ספרי פנטזיה שהנכד שלי מביא לי.

-          לפי הסדר יום שלך נשמע שאת הרבה עם המשפחה.
הקשר עם המשפחה הוא מאוד צמוד. יש לי בן אחד שבא רק בסוף שבוע, ואת כל היתר אני רואה הרבה מאוד. הבן הוא בעייתי כי הוא חולה בצוריאזיס- מחלת עור והוא לא עושה את כל מה שצריך כדי לטפל בזה. הוא היה נשוי עם מישהי שסידרה אותו- היא הייתה מאוד חכמה ומאוד מכוערת והיא ברחה עם הצ'קים והתמונות לארצות הברית.

-          איך את תופסת את מוסד הזקנה?
בהתחלה יש משבר, משבר הגוף, משברים של בריאות. את מכירה את השיר "שיר צעיר של חולה זקנה"? (הלכה והוציאה מתוך קלסר ישן דף מצהיב ונתנה לי לקרוא אותו- נספח 6). הבן אדם בתוך הראש הוא לא מזדקן, הוא מגיע לגיל מסויים, ושם הוא נשאר באיזשהו מקום. לראש אין שום קשר עם תעודת זהות, רק בניסיון. מה שמפריע זה גם החלק האסתטי, שבן אדם מסתכל על הגוף שלו ורואה משהו אחר. אני תמיד חלמתי שמזדקנים, אז נראים יותר זקנים, אבל אף פעם לא חשבתי שזה בא עם כל התסבוכות שהיו, כל השינויים, שינוי דרסטי בפנים, שינוי דרסטי בגוף, אני תמיד הייתי רזה ועכשיו משמינים באזורים מסויימים. אבל עם הזמן, אני קושרת הכל לדבר אחד, אהבה- אהבה לחיים, אהבה לטבע, אהבה לאנשים, אהבה למשפחה. במשך השנים כל כך עסוקים בעבודות אחרות ושוכחים שהדבר הכי חשוב באמת זה משפחה.

-          כשעסוקים בדברים אחרים שוכחים את המשפחה?
לא שוכחים, מזניחים. יש כאלו שחושבים שנתנו הרבה לילדים ועכשיו הם רוצים לקבל בחזרה, אבל זאת לא הנקודה שלי, אני חושבת שמה שמקבלים מהילדים זה מה שמשקיעים. לפי הטבע זה לא צריך להיות כל מה שמשקיעים, כיוון שתפקיד של הורה זה לתת ולא לקבל מהילדים. זה עוד דבר שמפריע שתלויים בילדים. ב' (הבת של מ' שנפטרה לפני חמש שנים) הייתה תמיד צוחקת עליי: לא נורא אימא, בסוף אני אחליף לך טיטולים, אני אעשה הכל. טוב, בסוף לא התגשמה הנבואה הזאת.

-          את אמרת שההורים צרכים רק לתת. זה באמת מה שאת מרגישה?
תראי, אני אוהבת מאוד לתת. אני חושבת שזה דבר קצת אגואיסטי. יש הרגשה מאוד טובה בלתת והרגשה קצת נחותה בלקבל. אבל צריך לדעת לקבל באהבה, ולתת תמיד באהבה.....

לינק: מצגת בנושא זקנים, קשישים, גיל הזהב, זיקנה

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 פרידן, ב'.  התחדשות- צמיחה בגיל השלישי. אור יהודה: ספריית מעריב.

שינדלר, ר'. "הגישה הפוסט-מודרנית והעצמת הזקנים". חברה ורווחה, י"ט (3): 359-369.

 Adoni, H', Nimrod, G' . "Leisure-styles and life satisfaction among recent retirees in Israel". In: Ageing and Society. Vol. 26,  Part 4  pp. 607-630. Cambridge   

Bee, H', Boyd, D' . "Social and personality development in late adulthood". In: Lifespan development. pp. 504-510. Boston: Pearson