‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חובת הזהירות של נושאי משרה בחברה בנזיקין?

תוכן עניינים

1. מבוא
2. אחריות משפטית נפרדת של החברה -

כלל יסוד כבסיס להבחנה בין החברה לנושאי המשרה המכהנים בה

1. הגדרת נושאי משרה ומשמעויותיה
2. ההבחנה בין חובת הזהירות לחובת האמונים - כללי
3. התפנית באחריותם של נושאי המשרה
4. התפתחות תורת האורגנים
5. ייחוס כוונת האורגנים לכוונת החברה
6. חובת הזהירות של נושאי משרה- ע"פ דיני הנזיקין
   • המצב החוקי טרם חקיקת החוק -תיקון מס' 4 לפקודה
7. כלפי מי חב נושא המשרה בחובת הזהירות
8. רמת המיומנות
9. דברי ההסבר להצעת תיקון מס' 4 מבהירים את מטרת סעיף 96 כה (ב)
10. המקור המשפטי לחובת הזהירות לאחר חקיקת חוק החברות
11. ניתוחו של כל יסוד מיסודות עוולת הרשלנות, כפי שנקבע בדין
    • חובת זהירות מושגית
    • חובת זהירות קונקרטית
    • שיקולי המדיניות השונים בקביעתה של חובת הזהירות
    • הפרת חובת הזהירות- התרשלות
    • נזק
    • קשר סיבתי- עובדתי  ומשפטי
12. היקף הצפיות הנדרשת
13. הגישה הכלכלית לאחריות בנזיקין
14. מבחן "נושא המשרה הסביר"
15. היחס בין מנהג שבו נוהגים אנשים בענף מסוים לבין התנהגות סבירה
16. עילת החיוב האישי של אורגן בנזיקין- "מודל האחריות האישית"
17. דוגמאות נבחרות מהפסיקה של ניתוח האחריות האישית של האורגן בחברה
18. חלוקת האחריות בין נושאי משרה המשמשים כדירקטורים בדירקטוריון
19. היחס שבין חובת הזהירות של התאגיד לזו של האורגן- סיכומם של דברים
20. כלפי מי מוטלת חובת הזהירות של נושא המשרה
21. אמצעי הזהירות ורמת המיומנות של נושאי משרה
22. חובת נושא המשרה לדרוש מידע
23. זכות הדירקטור להעסיק יועצים
24. תוצאות הפרת חובת הזהירות-

תביעות וסעדים נגד דירקטורים ושאר נושאי משרה

1. תביעות החברה
2. תביעות בעלי המניות
3. תביעת צד ג'
4. דרכים להקטנת אחריותם של נושאי המשרה
5. פטור מאחריות - הסייגים
6. משפט משווה

• אנגליה
• ארה"ב
• טעות בשיקול דעת עסקי כטענת הגנה
• פטור מאחריות ע"פ הדין האמריקני

1. סיכום
2. ביבליוגרפיה

אחריות משפטית נפרדת של החברה- כלל יסוד כבסיס להבחנה בין החברה לנושאי המשרה המכהנים בה

אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הינה יסוד מוסד בדיני התאגידים. יש הרואים, ובצדק, בתאגיד כ"פקעת חוזית" הנותנת ביטוי אמיתי לכוונותיהם המפורשות או המשוערות של בעלי האינטרסים בתאגיד. אין חולק על כך כי החברה צריכה להיות אשיות משפטית "כללית", שתשמש מושא לזכויות וחבויות רבות בתחומים שונים של המשפט. למשל, היא צריכה להיות כשירה להתקשר בחוזים, להיות בעלים של קניין, להיות מסוגלת לרשת או לתבוע ולהיתבע בשמה היא. בדומה, תופעות משפטיות רבות, הכרוכות בפעולה מסוימת, אינן משתכללות  אלא משנתווסף להן רצונו של הפועל. כך למשל, מקורן של תופעות ככריתת החוזה, עוולת הרשלנות או עבירת הגניבה, הוא ברצון האנושי. מאחר שהאישיות המשפטית המאוגדת, נעדרת בסיס קוגניטיבי, אין רצונה יכול להיווצר, אלא על ידי אחרים. הפונקציונר המייצר את רצון התאגיד הוא אורגנו[1].

ניתן לומר אם כן, כי מקור ייצורו של הרצון המאוגד הוא רצונו של האורגן אותו מיחס הדין לחברה עצמה. אך תהליך הייחוס, אינו דומה לפעולת הרקתה של כוס אחת לכוס אחרת. שני הרצונות, האמיתי והמיוחס ממשיכים להתקיים זה לצד זה[2]. מסקנה זו נובעת מהפרדת האישיות המשפטיות שבין החברה לאורגנים שלה. לאורגן רצון משל עצמו ולחברה רצון משל עצמה המוצא ביטוי ע"י פעולת האורגן.

עיגונה של האחריות המשפטית הנפרדת של החברה מעוגן בסעיף 4 לחוק החברות[3] (להלן: החוק), הקובע: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מואגד". סעיף זה ממיר בעצם את סעיף 22 לפקודת החברות[4] שקבע: "מיום האגד...תהיה החברה תאגיד, כשר לכל זכות חובה ופעולה משפטית". המשמעות האופרטיבית הראשונה של ההכרה המשפטית באישיותה של החברה היא, שמרגע שמעבירים המשקיעים את משאביהם הכלכליים לישותה של החברה- מתנתק קשר הבעלות המקורי שהיה להם בנכסיהם, כך שאלה עוברים להיות בבעלותה של האישיות המשפטית החדשה, קרי, החברה.

פסק הדין הראשון והמנחה בעניין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה הוא פ"ד - אנגלי במקורו- SOLOMON[5] בו ניתח בית הלורדים את מעשיו ופעולותיו של מר סלומון כאדם פרטי בעל תביעות כלפי החברה, וכבעליה של חברה, ולאחר ניתוח מעמיק של השתלשלות העניינים קבע בית הלורדים בהרכב של שבעה שופטים, כי לחברה שהקים מר סלומון יש אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין. ומן הדין האנגלי, שאב ביהמ"ש בארץ את העיקרון שלחברה ישנה אשיות משפטית נפרדת לחובה ולזכות, מיום רישומה .לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ע"א  בן מעש אהרון נגד שולדר חב' לבנייה תק-על  (1) 938.

ע"א  מתתיהו נגד שטיל- נא' (4) 769.  

א' זילברפלד אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך- דין פסיקה ופרקטיקה. (כרך ב'-)

ע"א (מחוזי-ת"א)  מוטואופן  בע"מ נ' קמחי אהרון ואח', תק-מח  (2) 7.

עא  יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ מח (5) 705, עמוד 710.