‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבצע צוק איתן , מבצע עמוד ענן ‏ , מבצע עופרת יצוקה , לבנון השניה, התקשורת, מערכת ההגנה ותפקוד צה"ל  1

מבוא. 4

מבצע עופרת יצוקה. 4

מבצע עמוד ענן 5

מבצע צוק איתן 21

סיכול ממוקד, תקיפת מנהרה והתגברות ירי הרקטות. 22

רקע מדיני 22

עליית א-סיסי לשלטון במצרים. 22

המשבר הכלכלי בחמאס. 22

הפעילות המבצעית בשלב הראשון 23

8 ביולי - היום הראשון 23

9 ביולי - היום השני 24

10 ביולי - היום השלישי 24

11 ביולי - היום הרביעי 24

12 ביולי - היום החמישי 25

13 ביולי - היום השישי 26

14 ביולי - היום השביעי 26

15 ביולי - היום השמיני 26

16 ביולי - היום התשיעי 27

17 ביולי - היום העשירי 27

הפעילות המבצעית בשלב השני 28

18 ביולי - היום האחד-עשר. 28

19 ביולי - היום השנים-עשר. 29

20 ביולי - היום השלושה-עשר. 29

21 ביולי - היום הארבעה-עשר. 30

22 ביולי - היום החמישה-עשר. 30

23 ביולי - היום השישה-עשר. 31

24 ביולי - היום השבעה-עשר. 31

26 ביולי - היום התשעה-עשר. 32

27 ביולי - היום העשרים. 32

28 ביולי - היום העשרים ואחד. 32

31 ביולי - היום העשרים וארבעה. 33

4 באוגוסט - היום העשרים ושמונה. 34

5 באוגוסט - היום העשרים ותשעה. 35

6 באוגוסט - היום השלושים. 35

מהלכים מדיניים ותגובות בינלאומיות. 35

טקטיקה. 37

פעילות התקפית. 37

הגנת העורף. 38

תעמולה ולוחמה פסיכולוגית. 38

חמאס. 39

תעמולה ולוחמה פסיכולוגית. 40

אלימות פלסטינית ביהודה ושומרון 40

מבצע עמוד ענן 41

כיפת ברזל. 44

מבנה ותפקוד. 44

פעילות מבצעית של כיפת ברזל. 45

תהליך קבלת ההחלטה על פיתוח כיפת ברזל וחלקו של של שר הבטחון עמיר פרץ. 46

ניסויים. 47

מימון כיפת ברזל. 48

הצטיידות. 48

פיתוחים ושיפורים.. 49

שיווק בחוץ לארץ. 49

קבלת החלטות. 49

מחקר קבלת החלטות. 50

כשלים בקבלת החלטות. 50

שיפור תהליכי קבלת החלטות. 51

קבלת החלטות: ההבדל בין הצלחה לנפילה. 52

קבלת החלטות: האם הקושי להכריע קשור עם חרדה?. 52

קבלת החלטות שנמשכת ומשתרכת לאורך זמן 52

קבלת החלטות: מאפיינים אישיותיים של הנוטים לדסידופוביה. 53

האם הססנות כרונית וקושי להכריע הולכים יחד עם פרפקציוניזם?. 53

קבלת החלטות: דסידופובים והסביבה הקרובה להם.. 53

קבלת החלטות: יחסה של החברה המודרנית להססנים כרוניים.. 54

קבלת החלטות: מה מרוויח הססן כרוני שמתקשה להכריע?. 54

קבלת החלטות : אטימולוגיה של הפועל decide. 54

השפעת מודל שנאת ההפסד על תהליך קבלת ההחלטות. 54

קבלת החלטות: התנגשות בין רציונל ורגש.. 55

האם חשיבה שכלתנית קרה חפה מאינטואיציות לא יעילה יותר?. 56

קבלת החלטות: תופעת הסלמת המחויבות. 56

החלטות. 56

קבלת החלטות בקבוצה. 56

תהליך קבלת החלטות. 57

אפקט דאנינג-קרוגר. 59

ניתוח תהליך קבלת החלטות בנושא של מערכות לחימה. 59

סקירה – שיקולים בפיתוח ובייצור מערכת נשק. 60

בחינות מבצעיות וכלכליות. 60

תכנון סד"כ בנוגע למטוסי קרב. 61

כמה רקטות ירטה כיפת ברזל. 62

הויכוח סביב קבלת ההחלטה לפיתוח מערכת כיפת ברזל. 64

הפולמוס סביב תפקוד המערכת. 65

סיכום.. 67

סיכום.. 67

אחרית דבר - מבצע צוק איתן –השוואה לעופרת יצוקה. 70

ביבליוגרפיה. 72

מלחמת לבנון השניה:

מלחמת לבנון השנייה הייתה ככל הנראה המלחמה המסוקרת ביותר בתולדות מדינת ישראל, למעשה דובר במלחמה שהועברה אל קהל ההמונים בשידור חי (גוטמן, 2006 ). בעבודה זו אנסה לבחון כיצד תפקדה התקשורת הישראלית בזמן מלחמת לבנון השנייה. על מנת לענות על שאלה זו בחרתי להתמקד בשבוע הראשון של המלחמה ובשבוע האחרון שלה ולבחון האם היה הבדל מהותי באופי הסיקור בין תחילת המלחמה ולקראת סופה, האם בזמן המלחמה התקשורת נשארה לעמוד על המשמר כגוף המבקר את פעולות הממסד או שהפכה למגויסת ונענתה לציוויים ביטחוניים ואידיאולוגיים (נייגר, זנדברג, מאיירס, 2008 ), האם התקשורת שינתה את אופי

ההתנהלות שלה ובמידה שכן האם זה קרה במהלך המלחמה בעקבות אירוע מסוים או בסופה שהיה ברור שהפסדנו, האם התקשורת מסגרה מציאות מסוימת לציבור הישראלי, האם היא יצרה סדר יום מסוים והאם היא השפיעה על סדר היום הציבורי והפוליטי, האם התקשורת יוצרת לעצמה דפוס קבוע של התנהלות מגויסת במהלך מלחמה או שהיא ממציאה את עצמה בכל פעם מחדש?

על מנת לענות על כל השאלות הנ"ל החלטתי להסתמך בעבודתי על תשתית תיאורטית רחבה שכוללת בתוכה שתי גישות תקשורתיות מרכזיות, האחת היא הבניית מציאות שהנחת היסוד של התיאוריה היא שהתקשורת משתמשת במילים מסוימות אשר יוצרות אצל הנמענים מציאות מסוימת. התאוריה השנייה היא הגישה המבנית תפקודית, הגישה הפונקציונאלית שעל פיה התקשורת היא מערכת הרמונית בעלת תפקודים שונים שאמורים להשלים זה את זה. כמו כן העזר בתאוריית סדר היום ותאוריית המסגור כחלק מהתשתית התיאורטית בעבודה זו.

בנוסף בחרתי לפנות לשני עיתונים ישראליים שיהוו את שדה המחקר שלי בעבודתי, האחד הוא העיתון היומי של 'ידיעות אחרונות' והשני הוא עיתון 'הארץ' המקוון. בשני העיתונים החלטתי לבחון את עמוד הכותרת בכל אחד מהם ולבחון את התכנים המופיעים בו. כחלק מעבודה זו בחנתי רקע מעשי רב שמבוסס תחילה על הוועדה לעיתונות בימי לחימה שבדקה וחקרה את אופי התנהלות התקשורת בזמן המלחמה, כמו כן גם על דו"ח קשב. בנוסף אבסס את מחקרי על ספרים רבים שיצאו בעקבות המלחמה ועוסקים בה ובמימד הבוחן את תפקוד התקשורת במהלכה. על

בסיס החומרים ומקורות המחקר שהצגתי בחלק זה אקיים מחקר איכותני שישלב גם בחינה כמותית, ובאמצעותם אנסה לענות על שאלת המחקר בעבודה זו ועל תת השאלות.. 

המלחמה נפתחה בחטיפת חיילי צה"ל על ידי חזבאללה והפגזת ישובי הגליל המערבי על ידיו, בעקבותם הגיבה ישראל בתקיפה מסיבית.

תוך כדי הלחימה בלבנון המשיך צה"ל גם במבצע גשמי קיץ ברצועת עזה.

הקרבות היבשתיים התנהלו בדרום לבנון, אך הלחימה הגיעה עד בירות בצפון וכיסתה ערים גדולות נוספות כגוןצור. בצד הישראלי כיסתה המלחמה את כל הגליל במדינת ישראל, שהופצץ בטילי קרקע אוויר וברקטות. חיל היםפעל בים התיכון, בסמוך לחופי לבנון.

דרום לבנון מתאפיין בנוף הררי עם כפרים רבים, אך אין בו ערים גדולות. מרבית תושבי האזור הם מוסלמים שיעים מעדת המתואלים. כפרים אלה שימשו את לוחמי החזבאללה להצבת מאגרי תחמושת וסיועה של אוכלוסייה אזרחית למאמץ הלחימה שלהם. פני השטח שופעים מים מנהר הליטני שיובלו הנשפך אל הים התיכון נקבע כגבול הצפוני של ההתקדמות הקרקעית הישראלית לתוך שטח לבנון. כמו כן, ביצרו לוחמי החזבאללה את השטח הקרוב לגבול עם ישראל בעזרת מנהרות ובונקרים רבים המכונים "שמורות טבע".

בחלקו הישראלי של העימות מתאפיין האזור ברמה הררית שאזוריה המאוכליסים בצפיפות הרבה ביותר שוכנים לחוף הים. כמו כן, שוכנים באזור בסיסי צבא חשובים ואזורי תעשייה גדולים. חלק מהבתים הפרטיים בוצרו במרחבים מוגנים, אך הביצורים היו נפוצים בעיקר ביישובים הסמוכים לגבול וחלק ניכר מהבתים בערים הגדולות היה ללא מיגון.

מבצע עופרת יצוקה :

היה מבצע צבאי רחב היקף של צה"ל ברצועת סוף 2008 עד ינואר 2009. מטרתו הייתה לפגוע קשה בממשל חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן.  תקיפת צה"ל החלה באמצעות ירי מסיבי של חיל האוויר אשר פגע בתשתיות ארגון החמאס ובאנשיו.  דגש רב הושם על אלמנט ההפתעה, ואכן יומו הראשון של המבצע תפס את אנשי החמאס בלתי-מוכנים. חיל האוויר תקף בתוך דקות ספורות למעלה מ-100 יעדים שונים, בהם מפקדות, מחסני נשק, משגרים תת-קרקעיים ואתרי אימון של הארגון. ביום הלחימה הראשון נהרגו כ-230 פלסטינאים.  בהמשך המבצע הצטרפו ללחימה גם כוחות חיל הים וב-4 לינואר החלה כניסת הכוחות הקרקעיים. המהלך הקרקעי, שתוכנן מראש, נועד להרחיב את המכה הצבאית שהנחית צה"ל על ארגון החמאס, בעיקר בנקודות בהן אין לחיל האוויר יתרון. הכוחות הונחו להגיע למצבורי אמצעי לחימה, מנהרות ומקומות מסתור של פעילי הארגון. לצד הכוחות הסדירים, גייס צה"ל גם חיילי מילואים שהצטרפו ללחימה. תפיסת הלחימה של צה"ל במבצע הציבה בראש סדר העדיפויות את הבטחת שלומם של הלוחמים הישראלים - הווה אומר, הפעלת כוח מסיבי שנועדה למנוע סיכונים מיותרים (גם אם במחיר סיכון הפגיעה בחפים מפשע). לוחמת הכוחות הקרקעיים נעשתה בעיקר בשטח בנוי, תוך התמודדות עם מארבים של החמאס שהוכנו מראש, היתקלויות עם מחבלים מתאבדים, ובתים ממולכדים.  במהלך הלחימה פגעו כוחות צה"ל בטווח מטרות מגוון, לכל אורך רצועת עזה, שהופרדה לגזרות לחימה שונות. המטרות שהופצצו לא היו רק מתקני צבא ובסיסי אימונים של חמאס, אלא גם מטרות אסטרטגיות שנועדו לערער את שלטון חמאס – משרדי הממשלה, בית הכלא המרכזי, אולפני תחנת "אלקודס" – הטלוויזיה של חמאס, עורקי תחבורה ראשיים, בניין משרד האוצר, עיריית בית חנון, מתקני קשר, בניין המודיעין הכללי, האוניברסיטה האיסלאמית בעזה ועוד. יכולת ההתנגדות של חמאס לפעילות צה"ל בעזה התגלתה כנמוכה יותר ממה שציפו בצד הישראלי, ועיקר מאמצי הלחימה של הצד הפלסטיני התנקזו להגברת ירי הרקטות לעבר שטח ישראל. בזירה זו חמאס אכן רשם לעצמו הישגים: טווח ירי הרקטות הורחב וכלל לא רק את יישובי עוטף עזה, אלא גם את אשדוד, אשקלון, יבנה ובאר שבע. לאחר שנורו ארבע רקטות לבירת הנגב (אחת מהן פגעה בבית ספר, שהיה ריק מתלמידים), הורחבה כוננות "המצב המיוחד" לרדיוס של 40 ק"מ מהרצועה.

 הישגי המבצע: שיקום כוח ההרתעה הישראלי שנחלש בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הוכחת עמידותו של העורף הישראלי, פגיעה קשה בשלטון החמאס ברצועה, קיומה של חזית אחידה בעולם הערבי המתון (ובעיקר מצרים) נגד ארגון החמאס. חסרונות המבצע: החמאס לא איבד לגמרי את יכולתו לירות רקטות לעבר ישראל, הוא לא התחייב לקיים את הפסקת האש. מאז תום המבצע אמנם חלה ירידה דרסטית בירי לעבר ישראל, אך מדי פעם בפעם שוב נדרשים תושבי היישובים בעוטף עזה להיכנס לכוננות "צבע אדום" (שפירושה ירי רקטות לשטחם). גם שנים לאחר סיום מבצע עופרת יצוקה, נראה כי אחד מחסרונותיו הבולטים הוא הפגיעה הקשה בתדמיתה של ישראל בעולם כמי שביצעה פשעי מלחמה. ב-15.9.09 הוגש באו"ם דו"ח גולדסטון, המפנה אצבע מאשימה כלפי ישראל כמי שהפרה את החוק הבינלאומי ואף נחשדת ב"ביצוע פשעים נגד האנושות". לכן תורת דואה צריכה להילקח בחשבון לאור זאת.

מבצע עמוד ענן:

פעילות צה"ל במבצע עמוד ענן התאפיינה בעיקר בתקיפות אוויריות על יעדים ברצועת עזה, בהתאם לכך נטל בו חלק עיקרי חיל האוויר, ישראל גייסה עשרות אלפי חיילי מילואים כהיערכות אפשרית לפעילות קרקעית נרחבת ברצועת עזה (שלא התממשה).

במהלך מבצע עמוד ענן בוצעו כ־1,500 תקיפות, כאשר מרביתם כוונו ליעדים צבאיים ברצועת עזה, בדגש על מערך הרקטות של חמאס, שרבים מהם הוטמנו מתחת לקרקע או סמוך לתשתיות אזרחיות. מטרת התקיפות הייתה לפגוע קשות ביכולת שיגור הרקטות של חמאס, בפרט במערך הרקטי לטווח בינוני (שכלל גם רקטות פג'ר 5), עליו ניתן דגש מיוחד בתקיפה הראשונית בפתיחת המבצע. לפי הערכת צה"ל, יכולת השיגור של חמאס נפגעה קשות ויכולת השיגור לטווח בינוני (אזור גוש דן) הושמדה כמעט לחלוטין. כ 1,000 תקיפות מסך 1,500 התקיפות שבוצעו על ידי צה"ל כוונו כנגד משגרי הרקטות, אתרי שיגור רקטות וחוליות שיגור.

שאר התקיפות התמקדו ביעדים צבאיים אחרים ויעדים שלטוניים של החמאס, כדוגמת בניין ממשלת החמאס ולשכתו של אסמאעיל הניה, ואף יעדים תקשורתיים כדוגמת תחנות טלוויזיה, וכן גשרים‏  . ישראל נמנעה כמעט לגמרי מתקיפת תשתיות אזרחיות אחרות, כדוגמת דרכים ומערכת אספקת החשמל‏  . זאת בניגוד לטקטיקה במבצע עופרת יצוקה, שכללה פגיעה קשה בתשתיות אזרחיות. ניתן דגש במהלך הלחימה על שימוש בחימוש מדויק על מנת למנוע פגיעות סביבתיות בעת פגיעה במטרות ששכנו בסביבה אזרחית צפופה.

יעדי תקיפה אחרים היו מנהרות ההברחה המקשרות בין רצועת עזה למצרים. במהלך הלחימה נפגעו כשני שליש ממנהרות אלו‏  .

 במהלך המערכה ישראל שלטה באופן מוחלט באוויר רצועת עזה, ועל כן מרבית ההתקפות בוצעו מהאוויר באמצעותמטוסי ומסוקי חיל האוויר הישראלי, אך במספר מקרים בוצעו תקיפות מספינות חיל הים, ומהקרקע.

מערך ההגנה הישראלי התבסס על סוללות כיפת ברזל שיירטו חלק משמעותי מהרקטות שכוונו לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראלים. פיקוד העורף הנחה את תושבי ישראל כיצד להתגונן במקרה של אזעקות והתקפות טילים.אזעקות שפעלו בערי ישראל נתנו התרעה קצרה להיכנס למרחבים מוגנים, ממ"דים ומקלטים, כאשר זמן ההתרעה עלה בהתאם למרחק של היישוב מרצועת עזה.

במקביל, פעלה מחלקת דובר צה"ל באופן נרחב בשדה ההסברה והתעמולה, בדגש על סביבת האינטרנט, ובכלל זה באתרים פייסבוק, טוויטר ופליקר, על מנת להעביר את מסרי צה"ל וישראל, לספק מידע עדכני ולהזים דיסאינפורמציה שפורסמה על ידי הפלסטינים.

מבצע צוק איתן

מבצע צוק איתן הוא מבצע צבאי של צה"ל ברצועת עזה שהתחיל ב-8 ביולי 2014, בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל. המבצע כלל בתחילתו בעיקר הפצצות כבדות של חיל התותחנים וחיל האוויר הישראלי ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל סופגת ירי רקטי כבד מרצועת עזה ומתמודדת עם ניסיונות חדירה לשטחה של חמושים המגיעים מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. ב-17 ביולי נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה במטרה לפגוע במנהרות הטרור. במהלך המבצע היו כמה נסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כמה מהניסיונות התקבלו על ידי ישראל אך נדחו על ידי החמאס. ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה״ל מרצועת עזה.

אחרי חטיפת שלושת הנערים, שהתרחשה ב-12 ביוני, יצא צה"ל למבצע שובו אחים לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון. במהלך המבצע החל ירי רקטי גובר והולך מרצועת עזה לעבר ישראל, ובשיאו, בהסלמה שלפני מבצע צוק איתן, ב-7 ביולי 2014, נורו לעבר יישובי הדרום למעלה מ-80 רקטות.

עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז ישראל. סוללות אלו הוכיחו עצמן במהלך המבצע שבו נורו 3356 רקטות לעבר ישראל. במהלך המבצע תקף צה"ל 4,762 יעדים ברצועת עזה‏1 והשמיד 32 מנהרות חדירה מרצועת עזה לשטח ישראל.

מבחינת הפלסטינים, מבצע צוק איתן היה האירוע הקטלני ביותר ברצועה מאז כינונה. עד להכרזה על הפסקת האש‏2 נהרגו 67 ישראלים (מתוכם 64 חיילים.‏3) ו-1,768 פלסטינים, מתוכם 1,000-700 מחבלים.‏1‏4 אלפי מבנים ברצועת עזה נהרסו בהפצצות, ומאות אלפים מתושבי הרצועה הפכו לעקורים.‏

(יואב זייתון, 2014)

בסיום מבצע עמוד ענן, שנערך בנובמבר 2012, הושגו הבנות בין ישראל לחמאס, שהובילו לרגיעה יחסית ברצועת עזה וביישובים הישראלים הסובבים אותה. בשנה שלאחר תום המבצע פחת ירי הרקטות מרצועת עזה, אך לא פסק לגמרי, והוא התגבר מתחילת 2014. חמאס ניצל תקופת רגיעה זו להצטיידות ברקטות רבות, בהברחה ובייצור עצמי, בעלות טווח ארוך יותר מהרקטות שנורו במהלך מבצע עמוד ענן, ולחפירת מנהרות לחימה לעבר ישראל ובתוך רצועת עזה. פעילי חמאס נשלחו להשתלמויות צבאיות במדינות שונות.‏ בחלקה הראשון של תקופה זו שלטה במצרים תנועת האחים המוסלמים בראשותו של מוחמד מורסי, תנועה הקרובה ברוחה לתנועת החמאס, שגם סייעה להעברת אמצעי לחימה רבים וחומרי גלם שונים שיכולים לשמש למטרות צבאיות, כדוגמת כמות גדולה של מלט לדיפון מנהרות, שישראל מנעה את העברתם משטחה. אמצעי הלחימה וחומרי הגלם הובלו באופן כמעט גלוי דרך מנהרות הברחה רבות שחיברו בין החלק הפלסטיני והחלק המצרי של רפיח.‏ מימון וסיוע לוגיסטי להתעצמות הצבאית ברצועה התקבל מקטאר.‏

ב-12 ביוני, עם חטיפת שלושת הנערים ביהודה ושומרון, החל מבצע שובו אחים, שבו עצר צה"ל מאות אנשי חמאס ובהם עשרות משוחררי עסקת שליט וחברים במועצה המחוקקת הפלסטינית בהתנגשויות עם צה"ל נהרגו 10 פלסטינים. בתגובה החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל בקצב גובר והולך. בשבוע השני למבצע "שובו אחים" נורו רקטות מדי יום‎, וחלק‎ן‎ ‎יורט על ידי כיפת ברזל. ישראל הגיבה נקודתית בתקיפות של חיל האוויר נגד מטרות טרור, בעיקר אתרי ייצור ואחסנה של אמצעי לחימה ומשגרים מוטמנים.

עמוד ענן

מבצע עמוד ענן

פעילות צה"ל במבצע עמוד ענן התאפיינה בעיקר בתקיפות אוויריות על יעדים ברצועת עזה, בהתאם לכך נטל בו חלק עיקרי חיל האוויר, ישראל גייסה עשרות אלפי חיילי מילואים כהיערכות אפשרית לפעילות קרקעית נרחבת ברצועת עזה (שלא התממשה).

במהלך מבצע עמוד ענן בוצעו כ־1,500 תקיפות, כאשר מרביתם כוונו ליעדים צבאיים ברצועת עזה, בדגש על מערך הרקטות של חמאס, שרבים מהם הוטמנו מתחת לקרקע או סמוך לתשתיות אזרחיות. מטרת התקיפות הייתה לפגוע קשות ביכולת שיגור הרקטות של חמאס, בפרט במערך הרקטי לטווח בינוני (שכלל גם רקטות פג'ר 5), עליו ניתן דגש מיוחד בתקיפה הראשונית בפתיחת המבצע. לפי הערכת צה"ל, יכולת השיגור של חמאס נפגעה קשות ויכולת השיגור לטווח בינוני (אזור גוש דן) הושמדה כמעט לחלוטין. כ 1,000 תקיפות מסך 1,500 התקיפות שבוצעו על ידי צה"ל כוונו כנגד משגרי הרקטות, אתרי שיגור רקטות וחוליות שיגור[1].

שאר התקיפות התמקדו ביעדים צבאיים אחרים ויעדים שלטוניים של החמאס, כדוגמת בניין ממשלת החמאס ולשכתו של אסמאעיל הניה, ואף יעדים תקשורתיים כדוגמת תחנות טלוויזיה, וכן גשרים‏^. ישראל נמנעה כמעט לגמרי מתקיפת תשתיות אזרחיות אחרות, כדוגמת דרכים ומערכת אספקת החשמל‏^. זאת בניגוד לטקטיקה במבצע עופרת יצוקה, שכללה פגיעה קשה בתשתיות אזרחיות. ניתן דגש במהלך הלחימה על שימוש בחימוש מדויק על מנת למנוע פגיעות סביבתיות בעת פגיעה במטרות ששכנו בסביבה אזרחית צפופה.

יעדי תקיפה אחרים היו מנהרות ההברחה המקשרות בין רצועת עזה למצרים. במהלך הלחימה נפגעו כשני שליש ממנהרות אלו‏^.

באופן שמתאים לתורת דואה, במהלך המערכה ישראל שלטה באופן מוחלט באוויר רצועת עזה, ועל כן מרבית ההתקפות בוצעו מהאוויר באמצעותמטוסי ומסוקי חיל האוויר הישראלי, אך במספר מקרים בוצעו תקיפות מספינות חיל הים, ומהקרקע.

מערך ההגנה הישראלי התבסס על סוללות כיפת ברזל שיירטו חלק משמעותי מהרקטות שכוונו לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראלים. פיקוד העורף הנחה את תושבי ישראל כיצד להתגונן במקרה של אזעקות והתקפות טילים.אזעקות שפעלו בערי ישראל נתנו התרעה קצרה להיכנס למרחבים מוגנים, ממ"דים ומקלטים, כאשר זמן ההתרעה עלה בהתאם למרחק של היישוב מרצועת עזה.

במקביל, פעלה מחלקת דובר צה"ל באופן נרחב בשדה ההסברה והתעמולה, בדגש על סביבת האינטרנט, ובכלל זה באתרים פייסבוק, טוויטר ופליקר, על מנת להעביר את מסרי צה"ל וישראל, לספק מידע עדכני ולהזים דיסאינפורמציה שפורסמה על ידי הפלסטינים.

בכל פעולה צבאית של ישראל מול שכנותיה מעורבים שיקולים בינלאומיים שעליה לקחת בחשבון. עם זאת, דומה שמעולם לא נדרשה ישראל לרגישות פוליטית כה רבה לנסיבות האזוריות, כמו זו שעליה להפגין במבצע "עמוד ענן" בעזה. מדינות במזרח התיכון עברו שינויי משטר עמוקים מאז מבצע עופרת יצוקה ב-2008- 2009, כאשר השינוי המשמעותי ביותר – בהקשר למבצע בעזה – התרחש כמובן במצרים. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שלח, עפר ולימור יואב. שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2007.

ישראל, ועדת וינוגרד., הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006. דין וחשבון סופי כרך א'. 2008.

‫

ליבס, תמר. מ"קורי עכביש" ל"חומה בצורה" ובחזרה : המיצוב המשתנה של העורף במלחמת לבנון השנייה. סדרה: סדרה: התקשורת במלחמת לבנון 2006, מס' 2. תל- אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2007.