‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אמנות הצילום בכלל ואצל רולאן ברת?

תוכן עניינים:

מבוא:

ביוגרפיה

ספריו של רולאנד בארת

אמנות הצילום

ההיסטוריה של הצילום

מושגים בצילום

"מחשבות על הצילום" - רולאן בארת

מחשבות על הצילום

ניתוח המרכיבים של הצילום: מבצע, ספקטרום וצופה

המצולם

הצופה

הסטודיום

הפונקטום

כיצד התפתח הצילום ?

כיצד ניראה הצילום היום לעומת צילום ישראלי בשנות ה -80?

מתי ואיפה התחילו להציג את הצילום?

מיהו צלם אמן?

סיכום

ביבליוגרפיה

רשימת דימויים (נספחי תמונות)

רולאן בארת Roland Barthes היה מבקר ספרות, חוקר ספרות, תאורטיקן חברתי וסמיוטיקאי צרפתי. הקריירה הארוכה והפורה שלו מתפרשת מהבלשנות הסטרוקטורליסטיתבצרפת ועד לפוסט סטרוקטורליזם. עבודותיו של בארת הן מהמרכזיות הן בזרם הסטרוקטורליסטי והן בזרם הפוסטסטרוקטורליסטי. הוא היה הומוסקסואל גלוי, ויש המתארים אותו כאחד מאבות התאוריה הקווירית. בנוסף לכך, האיכות האוטוביוגרפית והאסתטית בכתביו של בארת הופכים רבים מהם ממחקרים תאורטיים לספרות של ממש.

בספרו "מחשבות על הצילום" מנסה בארת ללמוד מהו צילום ומה היא התכונה המהותית המייחדת אותו במכלול הדימויים שלנו. 

בארת מנסה לחשוף את הרכיבים המייחדים את אומנות הצילום מאומנויות אחרות. לדעתו, החוויה שמעניק הצילום שונה מהחוויות שמעניקות האומנויות האחרות כגון, הספרות, הציור והקולנוע; בנוסף לחוויה האסטתית המשותפת לכל האומנויות אך הצילום מתעד מציאות, רגע של התרחשות, התרחשות ממשית, גם אם משך הזמן שלה היה שבריר של שנייה. החוויה של המתבונן בצילום נובעת מהידיעה שהוא עד להתרחשות חד-פעמית שזכתה להנצחה. [2]

על פי בארת אין אומנות אחרת, פרט לאומנות הצילום, המעניקה את החוויה של השתתפות בסיטואציה ש"זה היה אז ושם". בארת טוען כי בניגוד לצורות אחרות של דימוי, לא נוכל למיין את הצילום, כיוון שהצילום למעשה מתעד או חוזר מכאנית על מה שלעולם לא יכול לחזור שנית.

התצלום לעולם לא נבדל מן המצולם (ממה שהוא מייצג), בניגוד לצורות אחרות של דימויים, לדוגמא ציור. הוא מדמה את הצילום ואת הנושא או הרפראט המוצג בו כאל "נידון למוות והגופה שהצמידו לו", העובדה כי אין צילום שאין בו משהו או מישהו מעלה את השאלות מדוע נבחר דווקא עצם זה? רגע זה? ולא אחר?

ניתוח המרכיבים של הצילום: מבצע, ספקטרום וצופה 

התצלום יכול להיות נושא לשלוש פעולות: לעשות, לחוות, להסתכל. העושה הוא המבצע או הצלם, המסתכל הוא המתבונן בתצלום (הנמען), והרפראנט המצולם לו קורא בארת"ספקטרום" של אומנות הצילום. ספקטרום מהמילה ספקטאקל (spectre) כלומר מחזה או רוח רפאים, לפי בארת זה כל מה שנמצא בתצלום והוא שווה לשובו של המת.

בארת מנתח את שתי התופעות (הפעולות) הרפראנט והמתבונן, אך היות ואינו צלם בארת לא מנתח את אחת התופעות: פעולת הצילום כלומר המבצע.

המצולם בארת מספר על חוויותיו המעטות כמצולם וטוען כי ברגע שחש שמצלמים אותו (כי העדשה צופה בו) הכל משתנה: "אני יוצר לעצמי גוף אחר, מראש אני הופך את עצמי לתמונה", "התצלום הוא הופעתי שלי בתור מישהו אחר, ניתוק מחוכם של התודעה מן הזהות".

הצופה לפי בארת, תצלומים שאנו נחשפים להם כל הזמן, בכל מקום הם רק "דימויים", חלקם עברו את מסננת התרבות בכך שנבחרו, הוערכו וקובצו באלבומים או בכתבי עת. אחרים מעוררים בנו רגש חזק, לאחרים לעומת זאת נהיה אדישים.

הטענה כי יש כאן עניין של סובייקטיביות קלה: "מוצא חן בעיניי" או "אינו מוצא חן בעיניי", הרי לכל אחד מאיתנו טבלה פנימית משלו שכוללת את טעמיו, חיבותיו, אדישותיו, אך בכל זאת בארת מבקש להציע ולתת את האינדיבידואליות שלו בהקשר הזה "לכלל מדע של הסובייקט", כאשר הוא מתייחס לשני יסודות בצילום- פונקטוםוסטודיום- אשר נוכחותם המשותפת עוררה את העניין המיוחד שגילה בארת בתצלומים מסוימים.

הסטודיום היסוד הראשון הוא המרחב: שדה מסוים שמשתרע בפני המתבונן אשר תופס אותו בדרך המוכרת לו היטב, בשל ידיעתו ותרבותו. שדה זה יכול לעלות יפה פחות או יותר, תלוי במידה רבה במיומנותו של הצלם והוא תמיד נשען על מידע קלאסי, מידע מתווך תרבות. הטענה המרכזית כי תצלומים יכולים לעורר בנו עניין ואף התרגשות כאשר אלה מחייבים תמיד תיווכה של תרבות מוסרית ופוליטית. 

הפונקטום לעומת הסטודיום שאנו כמתבוננים מבקשים למצוא, הפונקטום הוא היסוד אשר עולה מהתמונה(הסצנה), מזנק ממנה כחץ ונוקב אותנו. זהו סוג של פצע או דקירה, ובתרגום מהשפה הלאטינית, זהו "סימן אשר גורם מכשיר חד מכוון לעומתך". ובצרפתית: ponctuationהדגשה או דקירה, כלומר הפונקטום הוא סוג של הדגשה.

הפונקטום במילים של בארת הוא "אותו מקרה-גורל שדוקר אותי". 

מצגת צילום אומנותי, אמנות תצלומים, רולאן ברת מחשבות על הצילום

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)