‏290.00 ₪

1. שווי שימוש הוא סכום שנזקף להכנסתו של עובד שקיבל רכב ממעבידו. סכום זה מהווה שווי כספי של טובת ההנאה הגלומה בשימוש הפרטי ברכב. בנוגע לכלי רכב שנרשמו לראשונה מיום 1.1.2010, מחושב שווי השימוש כשיעור מתוך מחיר המחירון של הרכב בהיותו חדש. שיעורי שווי השימוש החודשי הנו 2.48%. תקרת מחיר המחירון לעניין חישוב שווי השימוש בשנת 2018 עומדת על 501,530 ש"ח. שווי השימוש יתואם למדד המחירים לצרכן (למעט בשנה הראשונה בה נרשם הרכב לתנועה), לעניין החישוב, יילקח מחיר המחירון של הרכב, תוך התאמות נדרשות למחיר הממוצע בפועל בשנת המס בה הוא נרשם לראשונה, כמפורט בהוראת ביצוע שפורסמה באתר רשות המסים, בכתובת www.taxes.gov.il. הנוסחה לחישוב שווי שימוש: שיעור שווי שימוש (2.48%) * מחיר מתואם (מחיר המחירון של רכב חדש בתוספת התאמות והצמדה) בכלי רכב חשמליים והיברידיים יופחת סכום שווי השימוש כלהלן: - בנוגע לרכב היברידי שאיננו נטען מרשת החשמל - 500 ש"ח לחודש
   - בנוגע לרכב היברידי שנטען מרשת החשמל (פלאג-אין) - 990 ש"ח לחודש
   - בנוגע לרכב חשמלי - 990 ש"ח לחודש

   
   
2. המטרה המרכזית של התקנות היא לאחד את התנאים להתרת ההוצאות להחזקת רכב פרטי ורכב מסחרי, כך שקניית רכב מסחרי על ידי הנישומים תעשה מתוך שיקולים עניינים בלבד, ללא השפעת שיקולי מס הכנסה. כידוע בשנים האחרונות (קרי, לפני התקנת התקנות - פ.ק.) יובאו לארץ רכבים "מסחריים" מפוארים יותר מרכב פרטי, במקרים רבים, והשיקול המכריע לקנייתם היה העדיפות בהתרת ההוצאות. התקנות באות לבטל את ההפליה לטובה של הרכב המסחרי, לפחות מבחינת ההוצאה המותרת בניכוי לעניין חישוב המס.

סוגי הרכב עליהם חלות ההוראות הם:

(1)        רכב נוסעים פרטי - כולל סטיישנים;

(2)        רכב פרטי דו שימושי;

(3)        רכב מסחרי אחוד שמשקלו הכולל המותר פחות מ- 3,500 ק"ג;

(4)        רכב מסחרי בלתי אחוד שמשקלו הכולל המותר פחות מ- 3,500 ק"ג.

בתקנות נקבע כי סוגי הרכב הנ"ל הם כמשמעותם בתקנות התעבורה, דהיינו כפי שנקבע על ידי רשות הרישוי. לכן, את סוג הרכב יש לקבוע לענייננו אך ורק על פי הרשום ברשיון הרכב. 

התקנות אינן חלות על רכבים המסווגים על פי רשיונם כ: אופנוע, אוטובוס זעיר או זוטובוס (מיניבוס), טרקטור או טרקטורון, משאית או רכב מסחרי מ- 3,500 ק"ג ומעלה, תלת אופן או "רכב עבודה".

(א)     בתקנה 2 לתקנות נקבעו ההוצאות המותרות בניכוי, כמפורט להלן, נציין כי ההוצאות כאמור, חייבות להיות בייצור הכנסה והניתנות לניכוי על פי סעיפים 17 עד 27 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה"):

(1)      ההוצאות שעליהן חלות התקנות הן: ההוצאות הקבועות - רישוי הרכב, ביטוח חובה, ביטוח מקיף, דמי שכירות של רכב שכור, דמי שימוש ברכב שנשכר בשיטת השכר-מכר וכן הפחת שהנישום זכאי לו לפי סעיף 21 לפקודה. ההוצאות המשתנות - רכישת דלק, שמן, תיקונים, הוצאות אחזקה וכן, חניה שאינה במקום העיסוק או בסמוך אליו (החל  - ראה סעיף 6(ד) להלן). לפי התקנות החדשות אין הבחנה בין ההוצאות הקבועות למשתנות וכולן נקראות הוצאות רכב, וההוראות חלות באופן שווה על שני סוגי ההוצאה.

 (2)     יותר בניכוי אותו חלק מסך הכל הוצאות הרכב המתייחס למספר הקילומטרים של נסיעות הרכב העולה על 9,900 ק"מ לשנה, או 25% מסכום ההוצאות האמורות - הגבוה שבהן.

(3)      דמי השימוש בשיטת השכר מכר לעניין זה הם הסכומים המותרים בניכוי לפי תקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר),  וכוללים גם ריבית והצמדה לפי הכללים שנקבעו בתקנות האמורות. יודגש, כי הניכוי בעד דמי שימוש יותר גם ברכב מסחרי וגם ברכב פרטי.

          ההגבלה שבתקנה 6 לתקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), אשר קבעה שהוראות התקנות לא יחולו על רכב פרטי למעט רכב פרטי המשמש להשכרה או ללימוד נהיגה או המשמש כמונית, בוטלה והוראות התקנות האמורות חלות גם על רכב פרטי.

(בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מונדרר נ' חוק איסור הלבנת הון הוצאת "אוצר המשפט". (2018)

יורם גבאי מערכת המסים של מדינת ישראל: סקירה ביקורת, הצעות 

אילי פיטרמן, מסים ב