‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי סיקור מוגבלים ונכים במדיה?

תוכן עניינים

מבוא.. 

נכות והתקבלות המסר התקשורתי. 

מתודולוגיה איכותנית

ראיונות.. 

מדגם.. 

מימצאים..

דימוי של נכה מוצלח.

המיצוב של הנכה –עמדת נחיתות, הדרה מן החיים ה'נורמליים' ומן התחום הציבורי. 

ביקורת.. 

דימוי הנכה המסכן. 

סיכום.

מקורות

נשאלת השאלה כיצד חוֹוה בעל-הנכות עצמו אופני ייצוג ומחיקה אלו? מחקרים לא-מועטים עוסקים בניתוח טקסטואלי של הייצוגים. יחד עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה להָמְשיג את הטקסט כקיים רק בהקשר של פיענוח על ידי הקורא/ים. משמעותם של טקסטים ושל דימויים נוצרת מתוך משא ומתן בין קוראים פעילים, הממוצבים בהקשרים חברתיים והיסטוריים מסוימים, לבין הטקסט האינֵרְטי. יֶנְסֵן (Jensen) מדגיש שהמשמעות איננה רכיב מהותני בטקסט, אלא מוקנה לו על ידי סוכני פענוח. העיקרון הראשוני בהגדרת המושג "משמעות" הוא שהיא איננה מועברת בַתוכן של המסר עצמו; אלא מובְנית בתוך מסגרת חברתית, שהתוכן מהווה רק חלק ממנה. משמעותו של סימן כלשהו איננה אלא תוצר של פעילות פרשנית, המקנה למסמנים משמעות על בסיס תהליכי פרשנות נלמדים וקודים תרבותיים תוך כדי משא ומתן עם הסביבה החברתית (Renckstorf, ; Schoening & Anderson).

מספר חוקרים הביעו את אי שביעות רצונם מן המחסור בבחינת אופני הפיענוח של דימויי נכים בקרב בעלי נכויות (Barnes & Mercer ; Braithwaite & Thompson). מִיטְשֶל וסְנַיידֵר (Mitchell & Snyder) הוסיפו שאפילו שדה המחקר העוסק בנכויות נוטה להדיר את בעלי-הנכויות, ולמנוע מהם את הבעת נקודת מבטם הייחודית. ככל הידוע לי, למעט שלושה מחקרים אין בנמצא קורפוס אמפירי המתבונן בשאלות של התקבלות השיח התקשורתי על ידי אנשים בעלי נכויות: "מועצת תקני השידור" הבריטית (Broadcasting Standards Council) ערכה מחקר מצומצם שבו נבדקו תגובות של מספר צופים לתכנית דרמה טלביזיונית, שגיבורתה היא נערה בעלת נכות. רוֹס ערכה שני מחקרי התקבלות: בַראשון היא ניהלה קבוצות-מיקוד וסקר, מתוך מטרה לתת ל'נטולי הקול' אפשרות להשמיע את קולם בנוגע לדימוייהם המופצים בתקשורת האלקטרונית; בַשני  היא ביצעה סקר וראיונות בנוגע לעמדותיהם של בעלי-נכויות בבריטניה כלפי ייצוג נכים ברדיו. הגישה האתנוגראפית של רוֹס – שגם המחקר הנוכחי נגזר ממנה – מנסה לבחון משמעויות סובייקטיביות והקשרים רחבים של צריכת תקשורת מתוך כוונה להעמיק בחקר היחסים בין הצרכנים לבין הטקסטים (ראו, למשל, Ang, ; Gillespie).

הראיונות נפתחו בשאלה זהה: "מהו הזיכרון המוקדם או המשמעותי ביותר שלך לגבי נכה בערוץ/אמצעי תקשורת כלשהו?" על בסיס זה התפתחה שיחה חופשית (קרי- בלתי מובנית) עם המרואיינים: הם אלו שכיוונו את הראיון על סמך זיכרונותיהם. המטרה הייתה לחשוף את דפוסי הפרשנות הסובייקטיביים של הנחקרים מבלי לכוון אותם או לאלץ אותם להבנות את חוויותיהם על סמך תבניות מוכנות-מראש. שיטה 'פתוחה' זו איפשרה לעמוד על הזיכרונות הנשלפים – בניגוד להיזכרות בגירויים המוצגים לנחקרים – באופן ספונטני. הראיונות נערכו בקיץ 2011, נמשכו כ-45 דקות, הוקלטו ותומללו. הרעיונות המובעים בהם מוּצוּ לתֵימוֹת בתהליך המקובל במסגרת גישת התיאוריה המעוּגֶנֶת (Glaser  Strauss). התימות סוּוְגו תחת קטגוריות רחבות של משמעות. תהליך זה לא נועד לצורך סיווג וארגון המידע כאילו מדובר בניסיון להנחיל סדר והגיון בַעולם, אלא לגלות ולחשוף את האופנים בהם הנחקרים ממַשמֵעים את חייהם ואת חוויותיהם מן השיח התקשורתי מתוך נקודת-הראות שלהם (Rubin & Rubin, 2008).

30 אנשים נטלו חלק במחקר: 18 נשים ו-12 גברים; גילם הממוצע 43 (הצעיר בן 23, המבוגר 62); שני-שלישים מהם בעלי השכלה על-תיכונית או אקדמית. הלקויות הנפוצות: פּוֹליוֹ (12 נחקרים), ניוון שרירים (6) ושיתוק מוחין (4). שאר הלקויות היו: חירשות, כריתת יד, שיתוק גפיים ועוד. כל הנחקרים הינם נכים מלידה או מילדות, למעט חמישה שנפגעו בתאונות בבגרותם[1]. היות שזהו מחקר חלוץ, לא נעשה ניסיון לבדוק קשרים בין מאפיינים סוציו-דמוגראפיים לבין מגמות תוכניות או רעיוניות המובעות בדברי הנחקרים. ברי כי במחקרים הבאים יהיה צורך לבחון את מיצובו הסוציו-דמוגראפי של הנחקרים. הנחקרים גויסו בעזרת טכניקת "כדור השלג": הגיוס החל במספר כיוונים מקבילים, כאשר פניתי לפעילים בארגוני נכים ולאנשים הנוטלים חלק בפעילויות ממוסדות אחרות. אלו היפנו אותי לנחקרים פוטנציאליים. כמו-כן פרסמתי קול קורא במוסדות אקדמיים. חלק הארי של הנחקרים קישרו אותי עם חברים או בני-משפחה. כל השמות דלהלן בדויים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Ang, I.  Wanted: Audiences. On the politics of empirical audience studies. In P. Marris & S. Thornham (Eds.), Media studies: A reader (pp. 313-320). Edinburgh: Edinburgh University Press.

Auslander, G. K., & Gold, N.  Media reports on disability: A binational comparison of types and causes of disability as reported in major newspapers. Disability and rehabilitation, 21, 420-431.

Barnes, C., & Mercer, G.  Disability culture: Assimilation or inclusion? In G. L. Albrecht, K. D. Seelman & M. Bury (Eds.), Handbook of disability studies (pp. 515-534). Thousand Oaks, CA: Sage.