‏99.00 ₪

מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה 19 שקפים לרפרנט.

כמו הביטוי "משפט טבעי", גם הביטוי "פוזיטיביזם משפטי" אינו חד-משמעי, וחוקרים שונים משתמשים בו במובנים שונים. אך בדרך-כלל, אין מחלוקת ש-Bentham ו-Austin (במאה התשע-עשרה) ו-Kelsen ו-Hart (במאה העשרים) הם התיאורטיקנים המרכזיים בזרם של הפוזיטיביזם המשפטי. למרות שתיאוריות המשפט של הארבעה נבדלות זו מזו בעניינים חשובים, שתי טענות משותפות לכולן: לפי הטענה הראשונה, השלילית, אין זה נכון שהתוקף המשפטי של כל נורמה תלוי במבחן מוסרי כלשהו (כפי שקובעת התיזה של המשפט הטבעי). לפי הטענה השנייה, החיובית, התוקף המשפטי של כל נורמה תלוי תמיד בעובדות חברתיות, הקשורות למקורות המשפט[1]. כאשר אדבר להלן על התיזה הפוזיטיביסטית של המשפט, אתכוון אך ורק לתיזה שבאה לידי ביטוי בשתי טענות אלה, ולא לקונסטרוקציות התיאורטיות השונות שרקמו סביבן החוקרים שהזכרתי. המקורות, שהקשר אליהם עשוי להקנות לנורמה כלשהי תוקף משפטי, יכולים להשתנות משיטת משפט אחת לאחרת (אם כי, ולא במקרה, המקורות המרכזיים בשיטות משפט מפותחות נעוצים באקטים של חקיקה או פסיקה). בין ארבעת החוקרים שהזכרתי יש חילוקי-דעות בדבר אופיים של מקורות אלה וטיבו של הקשר בינם לבין הנורמות המשפטיות, לסוגייהן; אך כל אחד מהארבעה מניח, כי אפשר לזהות את המקורות האלה על-יסוד בירור של עובדות, ללא הזדקקות לטיעונים מוסריים. היו שהצדיקו את התיזה הפוזיטיביסטית בקובעם, שהיא הולמת את השימוש המקובל במושג "חוק". היו שטענו, כי היא הולמת את אופיו של החוק כמכשיר חברתי ממוסד. היו אף שהצדיקו את התיזה הפוזיטיביסטית בנימוק החינוכי-המוסרי, שקבלתה עשויה להביא לכך שאנשים לא יצייתו לחוק ציות עיוור.