‏99.00 ₪

מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה 20 שקפים לרפרנט.

הגישור הוא הליך שבו צדדים לסכסוך מנהלים משא ומתן על מנת להגיע לפתרון הסכסוך ביניהם. את תהליך המשא ומתן בין הצדדים מלווה מגשר המהווה צד שלישי מקצועי וניטרלי בתהליך[1]. המגשר מסייע בניהול הדיאלוג בין הצדדים, לכוון את הדיון ולהציע הצעות לפתרון אולם אין לו סמכות החלטה לגבי פתרון הסכסוך. הליך הגישור כולו, כולל הפתרון שיושג במסגרתו, הינם בהסכמת הצדדים בלבד. כל אחד מהצדדים רשאי להפסיק את הליך הגישור בכל שלב. בהליך הגישור נוצרת הזדמנות עבור הצדדים להידבר זה עם זה באווירה המאפשרת התקדמות לעבר פתרון בשיתוף פעולה. בגישור כל צד מביע את עצמו, מקשיב לצד השני, הצדדים והמגשר ממפים את נושאי המחלוקת ומעלים חלופות מגוונות ויצירתיות עד כמה שניתן לפתרון. זוהי הזדמנות עבור הצדדים לקבוע את התוצאה העדיפה להם במקום להפקיד את גורלם בידיו של שופט. [2]
התוצאה החיובית של הליך גישור היא הסכמה ובאופן הפורמאלי יותר- הסדר גישור. במידה ונחתם הסדר גישור, ניתן להגישו לבית המשפט על מנת לתת לו תוקף של פסק דין. עם זאת, במידה והסכסוך לא נפתר במסגרת הגישור, זכותם של הצדדים להתדיין במסגרת המשפטית עדיין קיימת. הגישור מתאים לסכסוך בכל תחום – החל מסכסוך בין שכנים, סכסוך במשפחה, גירושין, סכסוכים בתחום העבודה וכלה בסכסוכים עסקיים ובינלאומיים. בעזרת המגשר ושיתוף פעולה עם הצדדים יהא ניתן לעצב הסכם פרי יצירתם ורצונם החופשי של הצדדים. התוצאה שתתקבל בסיומו של עריכת הסכם הבנוי מהחלטותיהם האינדיבידואליות של הצדדים תהווה תחושת רווח עבור כל צד והנטייה תהיה לכבדו. חסרונותיו של ההליך המשפטי מתגבשות לכדי החלטה שתוצאתה "משחק סכום אפס" המותירה את שני הצדדים בתחושת הפסד, כך שתחושתו של צד נפסד יהא חסר שבע רצון אשר אינו שש לקיים את החלטתה השיפוטית של הערכאה המשפטית. פסקי הדין הניתנים בתום ההליך המשפטי אינם אינדיבידואליים כי אם פסקי דין המשקפים הלכות משפטיות אולם מאידך, בהליך הגישור השליטה בפתרון הסכסוך נעוצה בצדדים והם המחליטים בעניינם מרצונם החופשי כאינדיבידואלים. תחושת השליטה של הצדדים בעת יישוב המחלוקות מאפשרת לצדדים הקלה מסוימת וחווית חירות בבחירת החלטותיהם ואף מקנה לצדדים בטחון בשל החיזוק לאוטונומיה של עצמם כפרטים ובעצם כך מקדמת את המשא ומתן בינם לבין עצמם ובינם לבין הצד שכנגד לצורך גיבוש ההסכם[3]. הליך הגישור אשר זכה להכרה נרחבת החל להפוך מהליך של בחירה להליך כפוי ומחייב, בין היתר בשל הרצון להגברת המודעות החברתית והציבורית ליתרונותיו של ההליך ביישוב סכסוכים. [4] מכל פנים נראה כי צדדים חשים שבעי רצון מתוצאות ההליך אף אם החלו בהליך זה תחת צלו של חוק בבית המשפט. יודגש כי, למרות שיכול וההליך הגישורי יתחיל בכפייה הרי כי לכל אורך ההליך דרכם והחלטותיהם של הצדדים הינה חופשית ובהסכמה כך שאין פגיעה של ממש באוטונומיה של מי מהם או ברצונם החופשי. בנוסף לאמור, קיימת לצדדים בהליך הגישור הזכות לסיים את ההליך בכל עת במידה שאינו עומד בציפיותיהם[5]. מחד, הזכות בחוק המאפשרת לצדדים להפסיק את הליך הגישור כמעט בכל רגע נתון ולשוב להליך דיוני בבית המשפט נראית כיתרון אוטונומי אך מאידך, יש הגורסים כי אין לחייב את הצדדים לעבור הליך גישור וזאת בשל האפשרות לפערי כוחות בין הצדדים ולבסוף לתוצאה המוטית לטובת אחד הצדדים המכילה חיסרון אוטונומי. אמנם הליך הגישור אינו מנדטורי אולם, כפיית הצדדים בפגישת מהו"ת מעלה חשש לסיטואציה של גישור מנדטורי.