‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד מתבטאת זכות הציבור לדעת והחופש לקבלת המידע מול הזכות לפרטיות?

תוכן העניינים

מהי זכות הציבור לדעת?. 

צנזורה.

צנעת הפרט.. 

לשון הרע. 

איסור הסוביודיצה. 

לשון הרע במשפט העברי 

סיכום והשוואה בין לשון הרע בהלכה היהודית לבין לשון הרע בחוק איסור לשון הרע. 

ביבליוגרפיה. 

המלומד בן ציון להב כתב על הזכות לפרטיות והזכות לפרסם מידע בשל "עניין לציבור" (חיבור לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה, הפקולטה למשפטים בר אילן)[1]

הנושא "זכות הציבור לדעת" הינו זכותו של אדם וכלל הציבור לקבל כל מידע רלוונטי לצרכיו ולתחומי העניין שלו. זכותו של אדם לקבל מידע באמצעי התקשורת, זכות זו מתנגשת לעתים באינטרסים אחרים, כגון ביטחון המדינה או הזכות לפרטיות, ונדרשת הכרעה בדבר האיזון הנכון בין שתי הזכויות. זכות הציבור לדעת משלימה את הזכות לחופש הביטוי.הזכות לפרטיות מגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על-ידי אחרים, הגדרות שונות הוצעו לתביעת הפרט לשמירת פרטיותו.

ההכרה בה אינה חדשה, והייתה אף נחלתו של המשפט העברי, בימים קדומים, אשר השכיל להבין שראוי היחיד להגנה מפני עינו, אוזנו והתעניינותו של הציבור[2].

ככל שגברה יכולת הכלל לחדור לצנעת הפרט - וזאת באמצעים טכנולוגיים משוכללים, בריכוז מידע באמצעות מחשבים ובפיתוחם של כלי-תקשורת מודרניים - כך גבר הצורך בהגנתה של הזכות לפרטיות.

היקף ההגנה האמורה, באמצעות הכרה משפטית באינטרס לפרטיות כזכות מוכרת, הינו פונקציה של השקפה חברתית. היקף ההגנה תלוי בהתחשבות באינטרסים אחרים, כזה הדורש ריכוז מידע למען שמירה על בטחון הציבור ומניעת פשיעה, ובעיקר באינטרס הציבור לדעת את שנעשה ונאמר על-ידי פרטים אחרים, שלמעשיהם ולדבריהם יש השלכה עליו, יש צורך בגישת יסוד ערכית שתתווה את קו הגבול שבין הפרט לכלל.

בנושא זה בחרתי מאחר והוא הזכות הכללית והעקרונית שמטרתה לאפשר לאזרח לצרוך, לקבל ולהחליף מידע בנושאים שונים ומגוונים ככלי לגיבוש עמדות ודעות, לקבלת החלטות שקולות והוא עושה זאת באמצעות איסוף מידע ממקורות שונים.

זכות הציבור לדעת הינה חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה המערבית והיא באה על מנת לתת הגנה לאזרח הקטן מחוסר שקיפות של רשויות השלטון, דבר אשר יכול לפתוח פתח לפגיעה באזרחים ללא ידיעתם תוך ניצול ההון והמעמד של אותם אנשי שלטון. זהו סוג של פיקוח אזרחי על הנעשה "בחדרי חדריו של השלטון".

הזכות של האזרח לדעת הוא דרך אמצעי התקשורת השונים. זכות בסיסית זו עלולה להתנגש בזכויות שונות, לדוגמא: בנושאים צבאיים- חוקי הצנזורה למען בטחון המדינה. בנושאים פרטיים- חוק צנעת הפרט, הפרטיות[3] והשמירה על השם הטוב של הסיקור התקשורתי. לכן, ישנו גבול מאוד דק לזכות הציבור לדעת מתוך חופש הביטוי הציבורי והעיתונאי המערבי, לבין חדירה לפרטיות, רכילות זולה והוצאת לשון הרע.

רוב השיח, הפרסום וקבלת המידע נעשה על ידי העיתונות הכתובה. העיתונות הינה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד משלטון הדמוקרטיה בכפוף לסייגים שונים כמו צנעת הפרט וכבוד האדם, המהוות מגבלות שהעיתונות לוקחת על עצמה. לעומת זאת, צנזורה וסוביודיצה[4] הן מגבלות שהחוק אמור להטיל על העיתונות.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

אסף הרדוף "חופש המידע נגד חופש ההסתרה, חופש הביטוי נגד חופש העינוי: ניסויים בבעלי חיים מאחורי דלתות המעבדה" המשפט כ"ה, עמ' 115 

זאב סגל, זכות הציבור לדעת באור חוק חופש המידע, לשכת עורכי הדין בישראל