‏290.00 ₪

שאלת מחקר

כיצד באה לידי ביטוי המנהיגות המדינית והחברתית של גולדה מאיר (מלחמת יום הכיפורים והפנתרים השחורים כמקרי מבחן)?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת מחקר

שיטת המחקר

סקירת ספרות

רקע היסטורי 

הגדרת מושגים ומונחים. 

אישיים. 

תולדות חייה.

דרכה הפוליטית. 

גולדה מאיר-שרת העבודה. 

גולדה בתפקידה כשרת החוץ

גולדה מאיר בתפקיד ראש ממשלה

גולדה- מנהיגה חברתית

מחאת הפנתרים השחורים

מלחמת יום כיפור. 

סיכום ומסקנות. 

אחרית דבר. 

רשימת מקורות

נספחים. 

סיכום מאמר 1

סיכום מאמר 2

סיכום מאמר 3

גולדה מאיר הייתה מנהיגה פוליטית ישראלית, שכיהנה כראש ממשלת ישראל בשנים 1969-1974. היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה, והיא נחשבת לאחת ממנהיגות ישראל החשובות ביותר.

מנהיגותה של גולדה מאיר הייתה מורכבת ומאתגרת. היא נאלצה להתמודד עם מספר משברים ביטחוניים חמורים, כולל מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל. היא גם נאלצה להתמודד עם אתגרים כלכליים ופוליטיים פנימיים[1].

למרות האתגרים, גולדה מאיר הייתה מנהיגה חזקה ונחרצת. היא הייתה בעלת חזון ברור עבור ישראל, והיא הייתה נחושה להגן על המדינה מפני אויביה. היא גם הייתה מנהיגה חכמה וגמישה, והיא הצליחה לנהל את ישראל בתקופה של שינויים משמעותיים.

מנהיגותה של גולדה מאיר מוערכת על ידי רבים בישראל ובעולם. היא נחשבת לאחת ממנהיגות ישראל החשובות ביותר, והיא השאירה חותם משמעותי על המדינה[2].

להלן מספר מאפיינים של מנהיגותה של גולדה מאיר:

מנהיגות חזקה ונחרצת: גולדה מאיר הייתה מנהיגה חזקה ונחרצת, שלא פחדה להביע את דעתה. היא הייתה בעלת חזון ברור עבור ישראל, והיא הייתה נחושה להגן על המדינה מפני אויביה.

מנהיגות חכמה וגמישה: גולדה מאיר הייתה מנהיגה חכמה וגמישה, שהצליחה לנהל את ישראל בתקופה של שינויים משמעותיים. היא הייתה מוכנה לשנות את עמדותיה אם היא האמינה שזה לטובת המדינה.

מנהיגות פופולרית: גולדה מאיר הייתה מנהיגה פופולרית בקרב הציבור הישראלי. היא הייתה ידועה בזכות נאומיה הכריזמטיים, והיא הייתה אהודה על ידי רבים בישראל כסמל של מנהיגות ותקווה.

מנהיגותה של גולדה מאיר הייתה מורכבת ומאתגרת, אך היא גם הייתה מנהיגות חזקה ונחרצת, שהשאירה חותם משמעותי על ישראל. [3]

גולדה מאיר כיהנה כראש ממשלת ישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, שהתחוללה באוקטובר 1973. להנהגתה במהלך סכסוך זה היה תפקיד משמעותי בתגובתה של ישראל למתקפת הפתע של מצרים וסוריה[1].

1. תגובה ראשונית: כאשר מצרים וסוריה פתחו במתקפה מתואמת על ישראל במהלך החג היהודי של יום הכיפורים, עמדה גולדה מאיר בפני אתגר קריטי. למרות שנתפסה, היא גייסה במהירות את צבא ההגנה הישראלי (צה"ל) ויישמה אמצעי חירום כדי להגן על המדינה. [2]
2. מאמצים דיפלומטיים: גולדה מאיר עסקה גם במאמצים דיפלומטיים להבטיח תמיכה בינלאומית בישראל במהלך המלחמה. היא שלחה מסרים דחופים למנהיגי העולם, הסבירה את המצב וביקשה סיוע. מאמציה הדיפלומטיים נועדו להבטיח שישראל תקבל את הסיוע הצבאי והגיבוי המדיני הנדרש כדי לעמוד במתקפה[3].
3. אסטרטגיה צבאית: למאיר היה תפקיד מכריע בעיצוב האסטרטגיה הצבאית של ישראל במהלך המלחמה. היא עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם יועציה ומפקדיה הצבאיים כדי לקבל החלטות מפתח ולתאם פעולות. היא אישרה מתקפות נגד להשבת שטחים אבודים והנחתה את צה"ל לדחוק את הכוחות המצריים והסוריים[4].
4. לחץ בינלאומי: ככל שהמלחמה התקדמה, גולדה מאיר עמדה בפני לחץ עצום מצד הקהילה הבינלאומית לקבל הפסקת אש. למרות הלחץ הזה, היא שמרה על מחויבות איתנה לביטחון ישראל ועמדה על תנאים נוחים לכל הסכם הפסקת אש. נחישותה ועמדתה האיתנה סייעו להבטיח שמירה על האינטרסים של ישראל[5].
5. תוצאה ותוצאות: מלחמת יום הכיפורים[6] הסתיימה בסופו של דבר בהפסקת אש, אך ישראל הצליחה להדוף את ההתקדמות הערבית הראשונית ולהשיב לעצמה שטחים. בעוד מאיר התמודדה עם ביקורת על הכשלים המודיעיניים הראשוניים שהובילו למלחמה, מנהיגותה בשלבים הבאים של הסכסוך זכתה לשבחים רבים[7].

מנהיגותה של גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים[8] הוכיחה את נחישותה, קבלת החלטות אסטרטגיות ומחויבותה לביטחון ישראל. ליכולתה לגייס את המדינה, לתאם פעולות צבאיות ולעסוק במאמצים דיפלומטיים היה תפקיד משמעותי בהגנתה של ישראל ובסופו של דבר בניצחון במלחמה.

הפנתרים השחורים אתגרו את הממסד בטענות בעלות אופי אתני-גזעני מובהק, שחרגו מן השיח המעמדי המקובל באותה עת בקונצנזוס הלאומי. המדינה מצדה סירבה לקבל טענות שנתפסו כהתקפה על רעיון כור ההיתוך וכניסיון לחבל במנגנוני האינטגרציה הלאומיים. הפנתרים אתגרו את הממסד של תנועת העבודה, שהייתה כבר בשלהי שלטונה, ואת מפלגות הקונצנזוס הציוני, והציבו לפתחם תופעה חסרת תקדים בהיקפה[1]

המשטרה, שעמדה בחזית המאבק בפנתרים בתור ארגון הממונה על שימור החוק והסדר, מעבר לפעולותיה התקיפות נגד הפנתרים בשכונת מוסררה ומחוץ לה ברחובות הערים, לרבות הפעלת אלימות ניכרת וגיוס מקורות מודיעיניים, עסקה גם בעבודה אידיאולוגית-תרבותית שהציגה את הפנתרים כאויבים מוסריים של החברה.[2]

גולדה מאיר שללה בתוקף כל טענה שהעובדה שמרבית המשתייכים לשכבות המצוקה הם מעדות המזרח, מקורה ביחסו המפלה של השלטון האשכנזי כלפי העולים מארצות האסלם. שכן, כמו שאר מנהיגי מפלגתה, הייתה גישתה של גולדה מאיר כלפי עדות מזרח פטרנליסטית ובלתי מבינה.[3] היא שבה וטענה שההבדלים הבולטים בישראל בין יוצאי המערב ליוצאי המזרח, מקורם ברמת התפתחותן של ארצות המוצא, שגרמה ליהודי ארצות האסלם לבוא לישראל מוכנים פחות להתמודדות עם החיים בארץ הן מבחינה כלכלית ומקצועית, והן מבחינה חינוכית והקניית ערכי יסוד.[4] היא גרסה אפוא שהמפתח להתקדמותם של יוצאי המזרח במדרג החברתי בישראל הוא יכולתם לאמץ דפוסי חיים וערכים של הוותיקים, ובעצם של האשכנזים, ולנצל את עזרת הממשלה כדי ליטול אחריות על עצמם ולפעול באופן אקטיבי לניצול ההזדמנויות שמספק המשק הישראלי לשיפור מצבן.[5] היא אף שללה את היחס הסלחני, לדבריה, שמפעילים כלפי התפרעויות של עדות המזרח כמו במקרה של "הפנתרים השחורים".[6]

גולדה מאיר כאבה כאב עמוק את האמירה שיוחסה לה ואת המשמעויות הציבוריות שנלוו לה מבחינת יחסה אל עדות המזרח ושכבות המצוקה. במכתבה אל בן-שמחון כתבה: "מזה חודשים רבים שמתנהל נגדי מסע השמצות המבוסס על האמירה שלי ש'הפנתרים אינם נחמדים',...אני בוודאי מוכנה לשמוע דברי ביקורת, אולם אינני מוכנה לשמוע השמצות המבוססות על עובדות מסולפות".[7]

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] צבי נטע, מחדל מלחמת יום הכיפורים: סימנים מעידים, הוצאת משכל (2022)

[2] רון פדר ג', פלדה רכה- סיפורה של גולדה מאיר, הוצאת מודן (2023)

[3] בוימפלד מאיר, צורף חגי, ממשלת גולדה ומלחמת יום הכיפורים: יבוא יום ויפתחו את הארכיונים. הוצאת כרמל (2023) 

חסינה לחלוטין