‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מעמד הצבא בדרך לדמוקרטיה אפריקאית בניגריה?

תוכן עניינים

מבוא

הצגת הנושא

מטרת העבודה

מקומו של הצבא במדינה דמוקרטית

הפיכה צבאית והסיבות להפיכות הצבאיות בניגריה

נסיגה מהצבא

הוכחה שהדמוקרטיה אינה למראית עין

סיכום

ביבליוגרפיה

במדינה דמוקרטית יש היררכיה ברורה שהדרג האזרחי נמצא מעל הדרג הצבאי בגלל שהציבור בחר את הדרג האזרחי והוא זה שצריך לשלוט ולפקח על הדרג הביטחוני.

איך המדינה או הדרג האזרחי יכולים לפקח בצורה אפקטיבית על הדרג הביטחוני אם הוא נמצא במצב של איום ביטחוני/פוליטי חברתי מתמשך, ואיך בכל זאת במצב כזה להמשיך מצב וקיום דמוקרטי, שכן במשטרים דמוקרטיים יש לכאורה התנגשות בין צרכי הביטחון ובין הזכויות הדמוקרטיות.

ישנם דוגמאות רבות של הפיכות צבאיות שהתרחשו בעולם: צ'ילה, פראגוואי, ניקראגואה, טורקיה, פורטוגל, ספרד ובעצם בהרבה מקומות בעולם. יחסי הגומלין בין הצבא לחברה בארצות המתפתחות – במיוחד באסיה, באפריקה ולאחרונה גם באמריקה הלטינית – עומד בסימן התרחבותם המתמדת של תפקידי הצבא (CIA, 2019).

באפריקה לבדה היו 80 הפיכות צבאיות בין 1960-1990 (בתוך 30 שנה, 80 הפיכות) כאשר הפיכה צבאית היא התערבות של הצבא בפוליטיקה תוך שימוש בעוצמה פיסית לתפוס השלטון ולשלוט. את ההפיכות הצבאיות מבצע הצבא: גנרלים, מפקדים והדרגות הגבוהות מהיום למחר, כאשר בלילה יכול להיות נשיא אחד ולמחרת בבוקר נשיא אחר כאשר זה מתבצע במהירות רבה באופן ברוטאלי. להפיכות הצבאיות יש הרבה סיבות הקשורות לפנים המדינה ובהרבה מקרים בין הקשר של גנרלים חדשים לישנים וגורמים אישיים של הדיקטאטור עצמו. הפיכות צבאיות פרצו באפריקה במדינות חד מפלגתיות (גאנה) ורב מפלגתיות (סיירה לאון) במלוכות אבסולוטיות (אתיופיה הקיסרית ב1974). אין זה פשוט לחפש מכנים משותפים להפיכות צבאיות. אפשר לטעון בפשטות שיש לבדוק כל מקרה לגופו ולדחות כל הכללה שהיא (נויברגר, 2003).

תהליך הדה קולוניזציה שהחל לאחר מלחמת העולם השנייה, פתח עידן חדש באפריקה של עצמאות שלטון רוב אפריקאי, בניית אומה וגיבוש זהות לאומית שונה בכל מקום ובעצם לעצמאותן של המדינות הקולוניאליות באפריקה כמו גם באזורים אחרים בעולם.

ניגריה היא אחת מהמדינות המסקרנות ביותר באפריקה של היום בשאלת הדמוקרטיה האפריקאית. על התפתחותה של ניגריה מעיבה מורשת של שלושה עשורים של משטר צבאי כושל, הכולל שחיתות, מוסדות מדינה חלשים, העדר תשתיות ואלימות פוליטית, אתנית

ודתית. תחת זאת, הפכה המדינה לסמל של שחיתות וכאוס במשך עשרות שנים¹. דוגמא לכך ניתן לראות ביוני 1993 לאחר שהעריכו כי ה"חונטות הצבאיות" ושלטון הצבא הן נחלת העבר, סירב צבא ניגריה להכיר בניצחונו בבחירות של איש העסקים המוסלמי בן היורובה בשורון מושוד אביולה ובכך השתלט על ניגריה שר ההגנה, הגנרל סאני אבאצ'ה וכונן בה משטר צבאי אכזרי שנמשך עד מותו בשנת 1998. המקרה הניגירי זעזע את מי שהאמינו בדמוקרטיה, אם כי במקרה זה לא עלה הצבא לשלטון וגם לא חזר אליו בעקבות הפיכה, אלא נשאר בשלטון (נויברגר, 2015).

מטרת העבודה הנוכחית היא לבחון מהו יחסו לדמוקרטיה של הצבא בניגריה והאם הוא מהווה מכשול בדרך לדמוקרטיזציה בניגריה?

תכלית העבודה היא לנסות ולהעריך האם הצבא הוא מרכיב מרכזי בדמוקרטיזציה ובדמוקרטיה של המדינה האפריקאית ניגריה –, האם הוא מהווה מכשול בדרך, מה השפעותיו, מקומו ומעמדו בקרב האוכלוסייה ומה יחסו לדמוקרטיה.

מכיוון שאנחנו מדברים על דמוקרטיה שנתפסת כיום לדמוקרטיה של מראית עין למרות שנערכו במדינה בחירות בשיטה הדמוקרטית, הצבא עדין משחק תפקיד מרכזי וחשוב במדינה.

העבודה תסתמך על מקורות משניים ומקורות ראשוניים: מחקרים אקדמאים, כתבות בעיתונים, ראיונות עם אנשים מרכזיים ועוד.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

פרופ' חגי ארליך, אתיופיה : היילה־סלאסה - אריה יהודה, מלך המלכים, הוצאת מאגנס, 2019

בר-זוהר מ', קיצור תולדות ישראל, הוצאת ספרי חמד (2018)

ג' טאוב. הנאורות (עורך) (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2018)

תח-9 LKM