‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי סוגיית לשון הרע והגנת הבעת דעה?

תוכן עניינים

מבוא;

פרק א: כללי – הגנת הבעת הדעה וחוק איסור לשון הרע

 1. היסטוריה חקיקתית - גלגולי הגנת הבעת הדעה;

 2. הצדקות להגנת הבעת הדעה;

 3. החוק ו'דרך המלך' לבחינת ביטוי;

פרק ב: הגנת הבעת הדעה בתום לב בתביעות בגין לשון הרע:

 1. הגנת הבעת הדעה על אנשי ציבור או בעניין ציבורי;

2. היקף הגנה על אנשי ציבור;

 3. תחולת ההגנה – מתי תקום הגנת הבעת הדעה?

 4. משפט משווה;

פרק ג: ביקורת וניתוח פרשת הרציקוביץ' בהתאם לפרק א.

פרק ד: בעקבות הלכת הרציקוביץ' – האם נשתרשה הגנת הבעת הדעה בהיעדר תום לב בפסיקת הערכאות השונות? השלכות;

סיכום. 

ביבליוגרפיה

הגדרת עוולת לשון הרע בחוק איסור לשון רע רחבה מאוד. לכאורה, מוענקת עדיפות לזכות לשם טוב על פני חופש הביטוי, אך עדיפות זו מוענקת למעשה, רק בשער הכניסה לחוק שכן האיזון הראוי מוחזר על ידי בחינה כוללת של האחריות בגין פרסום לשון הרע ובייחוד בשלב ההגנות.

לצד קולות כדוגמת קולותיהם של הנשיא שמגר, הנשיא ברק והשופט ריבלין החותרים לקרב את השיטה הישראלית לשיטה האמריקאית, לפחות בפרסומים הנוגעים לאנשי ציבורי או בעניינים ציבוריים ולהעניק לכל הבעת דעה באשר היא הגנה, נשמעים קולות, כדוגמת קולה של השופטת בייניש והשופטת פרוקצ'יה, התומכים באיזון שיפוטי ושיקולי מדיניות משפטית לטובת חופש הביטוי בשלב ההגנות של החוק, תוך עמידה על דרישת תום הלב.

ראוי להזכיר כי עיקרון תום הלב המלכותי מהווה עיקרון מרכזי בשיטת המשפט הישראלית. המחוקק שזר עיקרון זה את תוך מארג החקיקה האזרחית כעקרון יסוד של השיטה ועיקרון זה עשוי לגרום לכך שהדין יגן על אדם שנפגע, למרות שהוא חסר כל זכות משפטית, במקרה שהפגיעה בו נבעה אך ורק מרצונו של בעל הזכות המשפטית לנצל את זכותו לשם גרימת נזק או שפעולת הנתבע אינה משרתת כל מטרה חיובית לגופה. בעניינו, חוק איסור לשון הרע, דרישת תום הלב מהווה אינטרס מוגן של הניזוק מהשמצות ולשון הרע, גם כאשר קיימת חשיבות ציבורית בפרסום. כפי שטענתי דרישת תום הלב היא דרישה בלתה אין שהמחוקק עמד ועומד עליה מימים ימימה. לכן לדעתי, ייתור דרישת תום הלב וחתירה לעבר ההלכה האמריקאית, ראוי שלא יעשו על דרך פרשנות הלכתית ואיזונים שיפוטיים אלא על פי מצוות המחוקק ולאחר חשיבה ובחינה האם הגנה חוקתית על דעות מתאימה לחברה הישראלית ולערכי השיטה. [1]

לאור גישתי כי המהלך של הנשיא בהרציקוביץ', המקדים את השיקולים של סיווג הביטוי כהבעת דעה ומרכיב הציבוריות לשלב הבדיקה השני, אינו ראוי, סקירת פסקי הדין של הערכאות הנמוכות ובעיקר בתי משפט השלום מטרידה בעיני. מצאתי כי השופטים מתקשים לפלס דרך ראויה בין לשון החוק וכוונת המחוקק לבין ההלכות שנקבעו בפרשת הרציקוביץ'. חלקם נוהגים כאילו לא נקבעו ההלכות בעניין הרציקוביץ' וחלקם מייחסים חשיבות רבה להלכות אלה ומיישמים אותן במלואן באופן, המייתר לדעתי את דרישת תום הלב בהגנת הבעת הדעה ומטה את האיזון השיפוטי לטובת חופש הביטוי כבר בשער הכניסה לחוק. מעבר לכך שפרשנות הלכתית כזו ברוח הרציקוביץ' שגויה בעיני בהיותה סותרת את לשון החוק וכוונת המחוקק, מצב זה של חוסר ודאות משפטית, חוסר בהירות בפסיקה, כאשר שופטים שונים שוקלים שיקולים שונים בשלב הבדיקה השני של דרך המלך הינו מצב בלתי נסבל.

יש לקבוע הלכה ברורה, לה יצייתו הערכאות הנמוכות. לא ייתכן מצב בו שופט מתחבט באשר להלכה לפיה מחויב הוא לפסוק. נפגע מלשון הרע אינו צריך להיות מוטרד מן השאלה האם השופט הדן בעניינו יצעד בבחינת הביטוי לפי מבנה החוק או שמא, ברוח הלכות הרציקוביץ', יעלה את רף הכניסה למתחם העוולה על ידי שקילת שיקולים שעלולים להביא כדי חריצת דין בשלב מוקדם של הבחינה, ללא עמידה על תום ליבו של המפרסם. איזון לטובת חופש הביטוי בשער הכניסה לחוק, ברוח הלכות הרציקוביץ', עלול להביא נפגעים מביטויים שיש בהם לשון הרע, להדיר רגליהם מבית משפט בניגוד גמור ללשון החוק, מבנהו וכוונת המחוקק אשר היו מעוניינים להכניס ביטויים אלה למתחם העוולתי של לשון הרע. [2]

כולי תקווה שפסקי הדין הבאים של בית המשפט העליון, יצעדו בדרך שפילסה השופטת פרוקצ'יה בעניין שרנסקי, ויקבעו חד משמעית כי אין זה ראוי לשקול, לנוכח מבנה החוק, בשלב השני של הבדיקה לפי 'דרך המלך', שיקולים של סיווג הביטוי לדעה ושיקולים הנוגעים למרכיב ציבורי אלא בשלב ההגנות בלבד. כך יבהירו את עמדת המשפט הישראלי, לפיה שמו של איש הציבור אינו הפקר ככל שעסקינן בהבעת דעה עליו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

נועם סולברג לשון הרע ולשון טובה

אהרון ברק כבוד האדם הזכות החוקתית ובנותיה