‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד מתמודדים מעסיקים עם הטרדות מיניות בארגון ומהן דרכי המניעה בעידן MeToo?

תוכן עניינים

מבוא    

שאלת מחקר     

סקירת ספרות   

MeToo#           

התפשטות מיטו בארצות הברית         

יחס מעסיקים אל טענות על הטרדה מינית או תקיפה מינית 

השוואה: הטרדות מיניות בעבודה ויחס מזלזל של מעסיקים בצרפת  

ביקורת 

יחס מעסיקים אל טענות של עובדות על הטרדה מינית בישראל בעידן המיטו

ביקורת ותמיכה 

מח' משאבי אנוש בארגון העבודה ומיטו

גישת משאבי האנוש לענין הטרדה מינית ומינוי ממונה על הטרדות מיניות במקום העבודה     

מיטו וביורוקרטיה בארגון        

אופי הניהול בארגון        

סביבת הארגון ומבנהו    

גודל הארגון ומבנהו       

דמוקרטיה בארגונים      

הטרדה מינית   

דרכי מניעה של הטרדת עובדות

דיון, מסקנות     

רשימת מקורות 

מאחר שמקום העבודה הוא בדרך כלל המקום שבו תופעת ההטרדה המינית היא השכיחה ביותר, ובו הפגיעה במוטרד אף חריפה יותר בשל האיום על פרנסתו, מוצע לחייב את המעביד בנקיטת אמצעים, שיהיה בהם הן כדי למנוע את התופעה, והן כדי לטפל בה ביעילות, לאחר התרחשותה.

בהתאם לכך, החוק מטיל חובה מיוחדת על המעביד וקובע: "מעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור". במקרה שמעביד לא מילא את חובותיו על פי החוק והתקנות, הוא עשוי לשאת באחריות לעוולה שביצע העובד.

מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה, ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שעניינן הטרדה מינית והטיפול בהן.

החוק אוסר התנכלות על רקע הטרדה מינית שהיא פגיעה בעובד על רקע של תלונה או מקרה של הטרדה מינית או כל סוג של טיפול, תמיכה או מתן עדות על רקע זה. [1]

עיקרי חובות המעביד הם אלה (מתוך החוק, התקנות למעביד והתקנון לדוגמה שפורסם ביחד עם החוק): "מעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות העניין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור". החוק גם מפרט איך מעביד אמור לעשות זאת:

לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה ולבירור התלונה

מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שעניינן הטרדה מינית או התנכלות והטיפול בהן

למנות אחראי (רצוי אישה) לריכוז, תחקור וטיפול בתלונות

למנות יותר מאחראי אחד אם יש צורך בכך, כדי לאפשר גישה נוחה לאחראי, בהתחשב במספר מקומות העבודה ובפיזורם הגאוגרפי

למנות ממלא מקום לאחראי כאשר נבצר מהאחראי למלא את תפקידו מכל סיבה שהיא ובמידה שאין אחראי אחר שיכול למלא את מקומו

להקל על הגישה לאחראי ולתת לו את התנאים הדרושים למילוי תפקידו

לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות

לקיים פעולות הסברה והדרכה בנושא... בפרקי זמן סבירים.

המשמעות של האפיק המאפשר הגשת תלונה בתוך הארגון היא כי על מעבידים לייצר מנגנון פנים ארגוני, שבו ממונה אדם כאחראי לנושא שהינו מתאים לתפקיד או קיבל הכשרה מתאימה לבירור מקרים של הטרדה מינית. כמו כן, שמוגדר נוהל ברור וידוע לטיפול במקרים של הטרדה מינית ושיש תקנון זמין לכלל באי הארגון (עובדים, אורחים, לקוחות וספקים). על הארגון לשמור על סודיות המקרים ולעשות כל שביכולתו למנוע אותם ואת חזרתם. ולבסוף, עליו לקיים פעולות הדרכה והסברה תקופתיים.

"Me Too#" הוא קמפיין נגד הטרדה מינית שהתפשט כתופעת אינטרנט ברשתות חברתיות החל מחודש אוקטובר 2017. ביטוי זה בא להוקיע הטרדה מינית ואלימות מינית והתפשט בעקבות חשיפת המקרים הרבים בהם הארווי ויינסטין הטריד מינית נשים, במשך שנים רבות. ההאשטאג נכתב בדרך כלל ללא רווחים - "MeToo#" או "#גםאני".

זמן קצר לאחר שנחשפו ההאשמות נגד הארווי ויינסטין, טענו נשים וגברים טענות דומות לגבי גברים נוספים, בהם ביל או'ריילי, בן אפלק, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, דייוויד בליין, דמיאן גרין, אנדי דיק, דסטין הופמן, אוליבר סטון, סטיבן סיגל, קווין ספייסי, רומן פולנסקי, ג'רמי פיבן, ואל קילמר, לואי סי. קיי., ברט ראטנר, טרי ריצ'רדסון, גארי שנדלינג, רוברט שפירו, וודי אלן ומורגן פרימן.

הקמפיין הגיע גם לישראל. ב18 באוקטובר 2017 פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבת שער נרחבת בנושא הטרדה מינית ואלימות מינית בליווי ההאשטאג "גם אנחנו". בכתבה תיארו מספר נשים מקרים בהם חוו הטרדה מינית או תקיפה מינית, בהן גאיה קורן, שירי מימון, נעם פרתום, בת חן סבג, מיטל דוהן ויעל אבקסיס.

למחרת פרסם העיתון כתבת המשך, ובה טורים אישיים של טיטי איינאו, אורנה בנאי ודניאלה לונדון. בכתבה העידה אורנה בנאי כי נאנסה מספר פעמים "לא על ידי גבר זר שהתנפל עלי בסמטה חשוכה, אלא על ידי גברים שהכרתי ונאלצתי לשכב איתם כי הם רצו, כי הם דרשו, כי צריך היה לספק אותם ואת הרעב שלהם".

לאחר מכן שיתפו נשים רבות ברשתות החברתיות מקרים של הטרדה מינית או תקיפה מינית. בין הנשים ששיתפו מקרים אלה נמנו לימור לבנת, רחל עזריה ומעין קרת. גם בחברה הערבית בישראל פירסמו נשים עדויות על תקיפות מיניות שעברו, בינהם הפעילה הפמיניסטית ניהאל רחאב אבו ג'והר שהתראיינה לCNN בערבית וסיפרה על הטרדה מינית שעברה במקום עבודתה.

סילבי קשת פרסמה שבשנת 1963 הותקפה על ידי יוסף לפיד, שניסה לאונסה.

אושרת קוטלר פרסמה מקרה בו קיבלה בעבר הצעה מגונה מאלכס גלעדי, ולאחריה פרסמה נרי ליבנה האשמה חמורה יותר כלפיו. נשים נוספות טענו שגלעדי אנס אותן. בעקבות זאת גלעדי השעה עצמו מתפקידו כנשיא "קשת", ובהמשך הגיש תביעת דיבה נגד קוטלר וליבנה.

דנה ויס פרסמה שעמיתה גבי גזית נהג לנשקה על שפתיה במקום עבודתם. גזית הכחיש זאת, אך לאחר שפורסמו תלונות נוספות השעה עצמו משידור בתחנת הרדיו 103FM.

נשים נוספות, שלא הזדהו, התלוננו על העיתונאי חיים יבין. בעקבות תלונות של נשים, שלא הזדהו, נגד השדרן נתן זהבי, יצאו להגנתו עמיתיו יגאל סרנה ורון קופמן. בעקבות זאת אחת המתלוננות הזדהתה בשמה. זהבי הכחיש את המעשים שיוחסו לו.

בינואר 2018 פורסמו טענות לתקיפה מינית נגד המנצח מנחם נבנהויז, שהתייחסו לתקופה שבה לימד בבית הספר התיכון "תלמה ילין". בעקבות פרסומים אלה הושעה נבנהויז מעבודתו בטכניון.

בפברואר 2018 פורסמה כתבה לפיה האמן בועז ארד ניהל קשר מיני עם אחדות מתלמידותיו בבית הספר "תלמה ילין", בהן קטינות. ארד אישר שאכן קיים קשרים רומנטיים ומיניים עם מספר מצומצם של תלמידות אך לטענתו קשרים אלו התקיימו רק לאחר שאותן נערות סיימו את לימודיהן, ואיים שיתאבד אם הכתבה תתפרסם. יום לאחר מכן שם קץ לחייו.

באפריל 2018 השחקן זאב רווח הדליק משואה במסגרת חגיגות שנת ה70 למדינת ישראל, חרף טענות על הטרדה מינית שהועלו כלפיו וחקירתן נסגרה מחוסר ראיות.

באוגוסט 2018 פורסמו טענות להטרדה מינית נגד הראל ויזל, מנכ"ל ובעל השליטה בחברת פוקס. הפרסום הוביל לירידה של 13% בשערן של מניות החברה.

סקירת הפסיקה מלמדת כי החוק למניעת הטרדה מינית ומאפייניו עדיין לא הופנם היטב בקרב הציבוריות הישראלית.

אם זאת, כך לדעתי, אם מנתחים את הפסיקה באופן כרונולוגי, ניתן לראות בבירור כי מאז חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית מתחולל בישראל מהפך תודעתי סביב נושא ההטרדה המינית. מהפך זה מתחולל בין השאר בזכות הבשלות הציבורית, בזכות בתי המשפט, שלקחו עליהם להוציא את החוק מן הכוח אל הפועל, ובזכות התקשורת שהעלתה את הנושא על סדר היום הציבורי.

אולם, ניכר מעבודה זו כי הדרך ליישום מלא ומקיף יותר של החוק עדיין ארוכה. חוק זה מציב דילמה לגבי מהות ההטרדה המינית, מהם הקריטריונים ואיך אוכפים אותם, דבר זה בא לידי ביטוי בחוסר אחידות בפסיקה כפי שעולה מפרשת חמו.

בעבודה זו הושם דגש רבות על ניתוח החוק הישראלי שבשונה ממרבית שיטות המשפט, המסתפקות בהתייחסות להטרדה המינית אך אינן מתיימרות להגדירה, החוק הישראלי מגדיר את טיפוסי ההתנהגות המכוננים הטרדה מינית בפירוט. הגדרות מתייחסות לכל הטרדה מינית בכל מקום ובכל הקשר אך גם מייחדות התייחסות מפורטת להטרדה מינית הקשורה בעולם העבודה, ולהטרדה מינית המכילה ניצול לרעה של סמכות.

ניכר שחוק מניעת הטרדות מיניות אינו מספק תושבה הולמת לתופעה, בין היתר בשל היישום הלקוי והנגוע בהטייה גברית של מערכת המשפט בישראל. לנוכח כך העובדה שהטרדה מינית היא עדיין תופעה נפוצה מאוד בארגון גברייים כצבא וכמשטרת ישראל אינה מפתיעה.

עולה עוד כי במקרים רבים ההטרדות המיניות נסבלתת כיוון שהן מהוות כלי יעיל לשמירה על ההגמוניה הגברית ומשום שהיא חותרת תחת יכולתן של נשים להשתלב ולהתקדם. הטרדה מינית ניזונה בעיקר מתפיסות חברתיות בעייתיות ביחס לנשים ולנשיות, המתייגות נשים כחפץ מיני, והיא מנציחה ומשמרת תפיסות אלה. מציד שני ניכר כי לעתים יישום החוק הינו דרקוני וחסר איזון כאשר גברים רבים נפגעים ומתקשים להוכיח את חפותם במקרים של יחסים רומנטיים בעבודה.

מצגת הטרדה מינית

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

שפירא-לשצ’ינסקי, אורלי. אתיקה ארגונית בניהול משאבי אנוש. פרדס

איילת גז עבירות מין בישראל, הוצאת אוצר המשפט 

יעל בלקין, "יש מלחמה ברקע": הנשים שמאחורי MeToo# בישראל מסבירות מה צריך לקרות עכשיו