‏290.00 ₪

שאלות המחקר

מה הן מאפייני דמות האישה ביצירות הקולנוע הערבי-פלשתיני. האם הנשים נמצאות בספירה הפרטית המשפחתית או שמא במרחב הציבורי?

כיצד מוצגות הנשים בקולנוע הפלשתיני, כיצד ואיך הן ממוקמות בעלילה, מהי מידת ההשפעה שלהן על העלילה ממבט קולנועי מחד וממבט חברתי מאידך? האם הנשים מניעות את העלילה ומשפיעות עליה? 

תוכן עניינים

מבוא    

הסרט "וילה תומא"        

הסרט "עומר"    

שאלות מחקר    

מסגרת תאורטית          

נשים בקולנוע    

נשים בחברה הפלשתינית           

המרחב הפרטי לעומת המרחב הציבורי בקרב נשים           

וילה תומא        

סצינה מספר 2: 

סצנה 3:

סצנה 4 

סצנה 6:

סצנה 7:

סצנה 9:

פנים, חדר אוכל, צהריים.

מקורות

בשני העשורים האחרונים אנו עדים להתפתחות מעניינת של תעשיית הקולנוע הפלשתיני על-ידי יוצרים ערבים-פלשתינים אזרחי מדינת ישראל, וכאלה השייכים לפזורה הפלשתינית. תופעה זו ראויה למחקר ולהתבוננות עמוקה בתופעה זו, אשר בעולם המערבי בכלל, ובאוכלוסייה הערבית בפרט מעמד הקולנוע נשחק אל מול מעמדו של הטלוויזיה בלוין. תופעת הקולנוע מבחינה תרבותית פנים-פלשתינית היא תופעה ייחודית בשל העובדה שהיא מכבסת את הכביסה המלוכלכת, לעיני כל, בחברה ערבית הנחשבת לשמרנית. זאת הן מבחינת הנושאים אשר מועלים בסרטים, והן מבחינת הטיפול האומנותי באותם הנושאים, דרך העשייה הקולנועית. היוצרים לא רק בונים נרטיב אשר סותר את הנרטיב הציוני-לאומי ומאתגר אותו, אלא גם מבקרים, לעיתים בחריפות יתר, את החברה הפלשתינית ומנהיגיה. מבחינה זו ניתן לראות בקולנוע הפלשתיני את "השד שיצא מהבקבוק". אף על פי כן, מעט מחקרים, באופן יחסי, הוקדשו לטיפול בתופעה.

העבודה תעסוק באופן בו הנשים ממוסגרות בעלילה הפלשתינית הקלאסית. באיזה הקשר בוחר הבמאי להציג את הנשים, ובאיזה אופן בוחר הבמאי למסגר דמותן ולהציג את הדמות שלהן לקהל הצופים הפלשתיני. האם מעמדן בסרטים הוא גבוה או נמוך מאשר בחברה הערבית-פלשתינית, האם מדובר בדמויות מוחצנות או מוקצנות. העבודה תבדוק האם הבמאים הפלשתינים ממסגרים דמויות קצה אשר אינן תואמות את מאפייני החברה, ובכך מאתגרים את קהל הצופים, או שמא משאירים את אופי האישה הפלשתינים בגבולות הדמיון. נבחן ונבדוק כיצד מגיבה החברה הפלשתינית והסובבים את האישה הפלשתינית בסרטים לגבי אותה ה'סטייה מהנורמה' אותה ינסה ליישב הבמאי. העבודה תבדוק היכן ממוקמות הנשים בעלילה, ומהי השפעתן של הנשים על העלילה, והאם הן משפיעות יותר או פחות מאשר בחיים האמתיים בחברה הפלשתינית השמרנית.

חשיבות הנושא

ראשית, המחקר האקדמי ממעט לעסוק בתעשיית הקולנוע בכלל, ובתעשיית הקולנוע הפלשתיני בפרט. המחקר ישפוך אור על תעשיית הקולנוע הפלשתיני, אשר התרחבה עם הזמן, כל זאת כדי לשמש אבן דרך עבור חרא התרבות הערבית בכלל, והקולנוע הפלשתיני בפרט. במחקר הנוכחי אנתח שני סרטים, הסרט הראשון הוא הסרט "וילא תומא" של הבמאית לסהא עראף. הסרט השני הוא הסרט "עומר" של הבמאי האני אבו אסעד. עומאר הוא סרט קולנוע פלסטיני משנת 2013 שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2014.

הסרט וילה תומא

הסרט הוצג לראשונה בתכניה של ונציה כפלשתיני, אף שתקציבו מבוסס ונתמך על-ידי קרן הקולנוע הישראלי וגופי תמיכה נוספים בארץ. בעת הסרט מוצג בפסטיבלים הבינלאומיים כ"סרטה של סוהא עראף". ואכן, דומה כי עם כל שאלות הזהות של הבמאית ויצירתה מתבטאת בסרט אישי נשי. כפי שניתן להתרשם מהקטע הבא: באדייה, יתומה בת 18 שעוזבת את ירושלים בדרכה לשלוש דודותיה, ויולט, ז'וליט ואנטואנט, נצר למשפחה נוצרית בורגנית בעיר שבידדו עצמם מן העולם ומתגוררות יחד באחוזתן ליד רמאללה. הן מנסות למצוא לבאדייה בעל ממשפחה מכובדת, אולם לה יש תוכניות רומנטיות משלה, מה שמערער את המערכות היחסים בין האחיות במקלט שהקימו לעצמן במציאות הסוערת במזרח התיכון שאחרי מלחמת ששת הימים (דקה 38). סודות מן העבר וקשרים טעונים צצים מחדש ומאיימים להביא לקריסת התא המשפחתי מבפנים.

התסריטאית והבמאית סוהא עראף היתה שותפה לכתיבת התסריטים לסרטי ערן ריקליס "הכלה הסורית" ו"עץ לימון", היתה יועצת תסריט ב"אודם" של יונתן סגל ושימשה כמפיקה בפרויקט הבינלאומי של רון פריק "סמסרה". היא הקימה את חברת ההפקה בילסאן בחיפה, תחתה יצרה את הסרט הדוקומנטרי "נשות החמאס". היא בת ה-45 וסרטה העלילתי הראשון כבמאית הוא "וילה תומא", אשר מביא לה את הפרסום, בשל העובדה שהשרים לימור לבנת ונפתלי בנט (שרי התרבות והכלכלה דאז) ביקשו משיכת השקעות והחזרת חובות של 600 אלף ₪ מימון מדינה, לאחר שנודע להם שהסרט מכתיר עצמו כ"פלשתיני" ולא כישראלי, ולכן לטענתם לא זכאי למימון מדינה.

הסרט עומר

הסרט עומר הוא סרט אשר מנווט דרכו בין אהבה בתוך החברה הערבית, לבין המתח הקיים בין הערבים-פלשתינים לבין רשויות הביטחון הישראליים. בסרט "עומאר", שוזר הבמאי את מתחי היומיום בחברה הפלשתינית, ובפרט הפחד מנסיונות גיוס של שרות הביטחון הכללי, והקשר לניסיונות הדמויות לייצר אהבה.

הסרט עומר בגילומו של אדם באכרי, צעיר פלשתיני, אשר עוסק באפייה, שם הוא נוהג לפלרטט עם אהובתו, נאדיה (לים לובאני בת ה-17) ומפגשים עם אחיה פעיל הפתח, איאד חוראני. אחרי שהיה מעורב בתקרית ירי הוא נעצר על-ידי השב"כ, נעצר ועונה על-ידי סוכן השב"כ, רמי (וואליד זואייטר) לשמש כמשת"פ ובעצם לפעול כנגד חבריו ולבגוד בהם. כשעומר חוזר לביתו הוא נע בין ניסיונות לברוח ממנגנוני הביטחון הישראלי והחשדנות של מקורביו. בראיון ל-Ynet טוען אבו-אסעד כי הסרט הוא יותר על אהבה, חברות  ואמון, הבמאי מוסיף כי עשה סרט שישקף את הפרנויות היומ-יומיות שלו בחמש-שש שנים האחרונות. השלטונות הישראלים לא התערבו בעבודתו, הוא טוען שמשום שהוא יודע שבעולם ישאלו אותו כיצד הרשויות הישראליות התנהגו מולו. הוא אומר בהומור כי כעת "אין יותר סיפורים לספר" כנגד היחס של הרשויות הישראליות ליצירותיו, מה שמקשה על קידום הסרט.

העבודה תסבוב סביב נושא הנשים בקולנוע הפלשתיני, ותכיל מסגרת תאורטית על נשים בקולנוע הערבי-פלשתיני ועל נשים בחברה זו, תוך ניתוח יצירות קולנועיות, ראיונות, רקע תאורטי וניתוח סרטים.

שאלות מחקר

מה הן מאפייני דמות האישה ביצירות הקולנוע הערבי-פלשתיני. האם הנשים נמצאות בספירה הפרטית המשפחתית או שמא במרחב הציבורי?

כיצד מוצגות הנשים בקולנוע הפלשתיני, כיצד ואיך הן ממוקמות בעלילה, מהי מידת ההשפעה שלהן על העלילה ממבט קולנועי מחד וממבט חברתי מאידך? האם הנשים מניעות את העלילה ומשפיעות עליה?

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)