‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הטרדה מינית ע"י נבחרי ציבור?

תוכן עניינים

מבוא    

פרק א' 

הטרדות מיניות במקום העבודה  

פרק ב' 

החוק למניעת הטרדות מיניות בישראל     

פרק ג'  

נבחרי ציבור והטרדות מיניות      

משה קצב         

סיכום   

רשימה ביבליוגרפית      

בעבודתי עסקתי בנושא ההטרדה מינית. תופעה חברתית התופסת בשנים האחרונות מקום מרכזי בשיח הציבורי..

חסר מידע רב אם על המצב במדינה ואם במחקר האמפירי בנושא, אך עם זאת הדיון הציבורי עולה ומציג תמונה רחבה יותר כאשר הנושא עולה על הסדר היום וכאשר נשמעות הכותרות בתקשורת.

ניסיתי בעבודתי גם לסקור את החוק למניעת הטרדות מיניות, את השתלשלותו והשלכותיו.

בהמשך גם הצגתי, דרך חקר מקרה, את פרשיית משה קצב, כמקרה בודד של אישיות ציבורית בעלת סמל מדינה וכן פרשת חיים רמון, מקרה בודד של נבחר ציבור, את ההשלכות בדבר הטרדה מינית הן על המטריד והן על המוטרדות.

מקווה שעבודתי בחנה את תופעת ההטרדה מינית בקרב ניבחרי הציבור על הצד הטוב ביותר, תתרום להמשך מחקר ותהווה אבן דרך רבת משמעות בהתפתחותו של העיסוק הציבורי בנושא.

קיימות עדיין מגוון רחב של שאלות ומן הראוי להתייחס אליהן במחקרים עתידיים. אין ספק שעבודה זו על כל מגבלותיה, תרמה ולו במעט בנושא.

הנושא של הטרדה מינית זכה לפופולאריות תקשורתית עקב טיבה הנפוץ של עבירה זו ושכיחותה אצל אנשי ציבור. כמה פרשות שצצו בשנים האחרונות כגון פרשת האונס של הנשיא משה קצב (שכללה גם האשמות ותיאורים של הטרדות מיניות ותקיפות מיניות), פרשת ההטרדה המינית של חיים רמון ופרשת ההטרדה המינית של אל"מ עאטף זאהר זכו סיקור תקשורתי נרחב והביאו ברקע גם לבחינת הסוגיות המשפטיות העומדות מאחורי המשפט. כמו כן בתחילת 2015 התפוצצו פרשות ההטרדות המיניות של 6 ניצבים מכהנים במשטרת ישראל. בכך נוצר קשר ממשי בין המשפט לתרבות. העבודה תעסוק בקשר זה בהתאם לתיאוריות העוסקות בקשר בין המשפט לתרבות וההיבטים המשפטיים של חוק ההטרדה המינית, בדגש על החוק למניעת ההטרדה המינית.

הושם דגש רבות על ניתוח החוק הישראלי שבשונה ממרבית שיטות המשפט, המסתפקות בהתייחסות להטרדה המינית אך אינן מתיימרות להגדירה, החוק הישראלי מגדיר את טיפוסי ההתנהגות המכוננים הטרדה מינית בפירוט. הגדרות מתייחסות לכל הטרדה מינית בכל מקום ובכל הקשר אך גם מייחדות התייחסות מפורטת להטרדה מינית הקשורה בעולם העבודה, ולהטרדה מינית המכילה ניצול לרעה של סמכות.

לדעתי עקרון "כבוד האדם" הוא המקרין לפרשנות המרחיבה לחוק. החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית פותח בסעיף הצהרתי המבהיר מהם הערכים שעליהם נועד החוק להגן: כבודו של אדם וחירותו הגופנית והנפשית.

 בעקבות הרשעתו קיבל קצב מכתב תמיכה מעשרות רבנים, ובהם צבי ישראל טאו ושלמה אבינר, שבו הביעו אמון בחפותו ותקפו את התקשורת הישראלית‏. עשרות רבנים אחרים, ובהם יעקב אריאל ואהרן ליכטנשטיין‏וכן חברי הכנסת אורי אורבך ויצחק הרצוג ואישים רבים נוספים יצאו נגד מכתב תמיכה זה‏.

ביולי 2011 פורסם כי קצב, בנו נועם ואחיו ליאור ויורם נחקרו באזהרה במשטרה בחשד שהזמינו שני חוקרים פרטיים, שהטרידו עדים ומעורבים במשפט.

קצב ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה‏. ב-7 בדצמבר 2011 החל קצב לרצות את עונשו באגף התורני של כלא מעשיהו‏. בקשתו לדיון נוסף נדחתה‏. באוקטובר 2013 הגיש קצב לנשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בקשה למשפט חוזר, בנימוק שבהרשעתו יש עיוות דין‏28. בקשתו נדחתה במאי 2014 בנימוק שלא נגרם לו עיוות דין‏. לדעתי, העונש הכבד של קצב ראוי למען יראו וייראו.

בפרשת רמון סבורני שההרשעה הייתה בדין אך העונש הינו נמוך של של"צ (שירות למען הציבור ללא מאסר כלל). מדובר בלעג לרש, זכורני כיצד הזדעזעתי כשצפיתי בחדשות הטלויזיה בחיים רמון מטפל בסוס בחווה ברמה"ש קרוב לביתו כ"עונש". הכתבה החמיאה לו והציגה אותו כעלם חמודות באורווה. לדעתי הממונה על השל"צ עשה עימו חסד ונהג בו איפה ואיפה. ראשית רמון היה צריך להיות מפוטר מיד מהממשלה ולרצות עונש חמור יותר. בפרשת קצין המשטרה דהן הבעתי דעתינושמקוממת מאוד החלטתה של ש' נילי מימן-שעשוע, שלמרות אמונה המלא בעדות המתלוננת לא מצאה שהיה "פער ביחסי הכוחות".

 רמון לא נכנס לכלא אלא ביצע עבדות שירות למען הציבור בתנאי דה-לוקס בחוות סוסים. בשל הלחץ הציבורי התפטר כעבור כמה חודשים רמון מכל פעילות פוליטית. פרשנים פוליטיים קבעו נחרצות שפרשת הקצינה ה' היא זאת שהייתה המסמר בארון הקבורה של הקריירה הפוליטית שלו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אביגיל מור, בארי אורטל, הטרדה מינית - תוצר תרבות או אישיות? סוגיות חברתיות בישראל, 111-130, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

עמוס הראל תדע כל אם עברייה, כנרת זמורה ביתן

רחל בנזימן, "הטרדה מינית בעבודה", מעמד האשה בחברה ובמשפט, בעריכת פרנסס רדאי, כרמל שלו ומיכל ליבן-קובי, הוצאת שוקן