‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי דמות האם בספרות של ש"י עגנון?

תוכן עניינים

מבוא

התא המשפחתי של עגנון כמקור והשראה לכתיבתו

מערכת היחסים בין עגנון לאמו-

הקשר בין עגנון לאמו כגורם משפיע על כתיבתו הספרותית

תקציר הרומן:

דמות האם ב"סיפור פשוט"

דמותו של הירשל- תסביכים הרגשיים אליהם הוא נקלע ביחסיו עם נשים.

אצל בלומה מוחצנות תכונות "אימהיות" מנוגדות לצירל.

דמויות המשנה:

מוטיבים חברתיים בעלילה

סיכום

הסיפור בסיכום מקצר

בדמי ימיה

דמות האם, יחסי אם-בת, יחסי הורים ילדים, הפער בין הדורות

הדמות של האישה תרצה

דמות האישה: ביצירותיו של עגנון

יסודות מבניים וסגנוניים

דמות המספר:

דמות האם ב"שירה"

דמות האישה אצל עגנון בהשוואה לעמוס עוז

סיכום

ביבליוגרפיה

סמינריון זה יעסוק במוטיב האימהות אצל עגנון בזיקה ליחסיו עם אמו בשלושה מסיפוריו של ש"י עגנון. תיבחן אצל עגנון תופעת "הגוזל שעזב את הקן" אך החוויות שצבר בקן עדיין מהדהדות ומשפיעות עליו בתחנות השונות בחייו. הגוזל עזב את הקן אך שב אליו בכל תחנה ובכל שלב בחייו. 

ישנם מספר גורמים בחייו של יוצר המהווים מקור השראה לכתיבתו הספרותית. בדרך כלל הגורמים המשפיעים אלו אותם האנשים הקרובים ליוצר לרבות: חברים קרובים ובעיקר משפחה. בהתייחס ליוצר ש"י עגנון ניתן לומר כי יחסיו עם אמו משפיעים רבות על כתיבתו הספרותית. דבר זה בא לידי ביטוי בדמויות אימהיות החוזרות ביצירותיו השונות המציגות בבירור את אמו של עגנון שהייתה אימא דומיננטית מאד: " במשפחת עגנון הייתה האם דמות הדומינאנטית בעוד שהאב היה אדם פאסיבי.." (אברבך 1982) . זאת ועוד, אברבך במאמרו " דמות האם בכתבי עגנון" הוא מוכיח זאת באופן מובהק שהקשר אכן משפיע על יצירותיו ואף מוסיף שמחלתה ומותה של האם באים לידי ביטוי ביצירותיו " לאבל יש מוצא בתחום האמנות בו משתדל האמן להתגבר על הטראומה של אבדתו על ידי קמת מעין מצבה לאמו האהובה." (אברבך 1982). ניתן להבחין זאת במאמר אברך מדגיש" קשריו האינטימיים עם אמו גרמו לו לעגנון מעין אובססיה ספרותית ליחסים לא שכיחים בין בנים לאמותיהם.. [1]". יש לשער שרגשי האשמה שלו היו כה עזים עד כדי כך שעגנון נאלץ לדחוק אותם מתחת לתת ההכרה, הוא לא רצה שיאמינו שהוא עזב כאשר היא סבלה ועל כן, הוא רוצה שיאמינו שהוא עזב. הוא כתב בכל מקרה מקומות נתן לקוראים תחושה שהיא מתה עליו לפני שהוא עזב, דהיינו שהוא היה בביתה אך, לא כך הדבר עגנון עזב את אמו במצב של התמוטטות(קשור לפרק שבו בוחנים את הסיפורים)דברים אלו נמצא להם אסמכתא במהלך כתיבתו של עגנון ובעיקר ברומן אתמול שלשום. בסיפור 'עגונות', שנכתב מספר חודשים לפני מות אמו, מרמז עגנון על עוגמת הנפש והצער שלו שפרידתו מאמו לפני עלייתו לארץ שזו הייתה הפרידה הכי ארוכה שלו מאמו, דבר הסמל על הקשר ההדוק של עגנון ואמו. האם הייתה אם סימביוטית שלא יכלה לסבול כל פרידה הקשר האמביוולנטי והלא בריא של עגנון לאמו היא הבעיה הרגשית העמוקה והקש ביותר בחייו. ברב סיפוריו הוא ניסה לפתור את האמביוולנטיות הזו וזה בא לידי ביטוי ביצירות רבות כגון: דמי ימיה, סיפור פשוט עגונות וכו'. ברוב יצירותיו ניתן לומר, כי מערכת היחסים של עגנון ואמו נוצרה תלות של האם בבן הצעיר והפוך תלות שהאם גרמה לה בגלל הסביוטיות של האם מצר אחד האם רצתה שעגנון ישכיל והתפתח ויראה עולם ועודדה אותו לכך אך מנגד לא יכלה לסבול כל פרידה מימנו ולא יכלה לחיות בלעדיו [2]
סיפור פשוט

יש ומגדירים את הספור "ספור פשוט" כיצירת מופת של הרומן הריאליסטי העברי הראשון, ויש ומגדירים אותו כנובלה, העוסקת בחיי החברה היהודית בגלות במבט ריאליסטי, אך בהנמקות פסיכולוגיות של הנפש האוהבת עד כדי טירוף הדעת. [3]
תפיסה זאת של תיאור מהלכי נפש, במאבקים שבין הדורות, בין דור העבר המושתת על ערכים מסורתיים-דתיים, אך הבטוח בעיני עצמו ובמסגרת החברתית שיצר לעצמו, לבין דור העתיד המודרני, יחסית לתקופתו, אולם אינו יכול עדיין להשתחרר מכבלי האבות, זוהי תפיסה שעגנון הצליח לארוג במבנה של רומן ריאיסטי-פסיכולוגי[4], כשהמוטיב המרכזי בנובלה זו הוא כאמור: מאבק בין דורות על סדרי החברה והנורמות שלה, בין הסתגרות בכבלי הדת ומסורת ודפוסי התנהגות נוקשים כמו זיווגים ושידוכים לבין הראיה היותר אישית ומודרנית של דור הבנים.
מאבק שמוליד התפוררות איטית, אך בטוחה, של המסגרת החברתית של הקהילה המסורתית היהודית בגלות.

בדמי ימיה

הנובלה "בדמי ימיה" היא אחת היצירות המוקדמות של עגנון. היא פורסמה בשנת 1924 , לפני היצירות הגדולות: "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", "סיפור פשוט" ויצירות ידועות אחרות. כבר ביצירה זו נוכל לגלות את עגנון במיטבו. נושאי "בדמי ימיה" יופיעו גם ביצירותיו הבאות, גם דרך הכתיבה העגנונית באה לידי ביטוי כבר בשלב מוקדם זה.

העגינות הנפשית: עגנון הרחיב את המושג "עגונה" מעבר למשמעות ההלכתית והרבה לתאר את מערכת היחסים בין בני זוג כמצב של עגינות נפשית מתמשכת. [1]

 בנובלה "בדמי ימיה" לאה התארסה עם עקביה מזל, אך אביה הפר את האירוסין ומצא לה חתן עשיר, והיא נישאת לו. כלפי חוץ לאה אינה מתנגדת, אך לבה נשבר והיא מתה בדמי ימיה.

הקונפליקט בין ערכים יוצר סיבוכים בחיי המשפחה ובחיי הפרט, והוא אחד הגורמים לעגינות הנפשית של הדמויות הפועלות בסיפורי עגנון.

בנובלה "בדמי ימיה" מופיעים קונפליקטים שונים:

האם ללכת אחר הרגש או להעדיף כסף ומעמד? אביה של לאה משיא אותה למינץ העשיר למרות אהבתה לעקביה מזל. אך הוא חושב שמצב כלכלי יציב הכרחי לבריאות בתו.

האם לבחור בערכי הדת או להעדיף כסף ומעמד? אבי סבו של עקביה מזל ממיר את דתו כדי לשמור על מעמדו החברתי ועל כספו. לעומתו, אמו של עקביה מזל מוותרת על הכסף ועל המעמד וחוזרת לעם ישראל ולערכי היהדות. עקביה עצמו מחליט ללכת בדרכה של אמו ולשוב למסורת אבותיו, אך בגלל אילוצי הפרנסה הוא חוזר ללמד השכלה ותוכניותיו הערכיות אינן מתממשות. תרצה בוחרת לממש את אהבתה ואת מחויבותה לעקביה מזל ומוותרת על לנדא, הבחור הצעיר הנמרץ והעשיר.

דמות האם, יחסי אם-בת, יחסי הורים ילדים, הפער בין הדורות

נושא זה הוא מרכזי ביצירות רבות של עגנון. בנובלה "בדמי ימיה" נושא זה מתבטא בגיוונים שונים ואפילו ייחודיים. ב"בדמי ימיה" הזרקור מופנה ליחסי תרצה עם לאה אמה וליחסים המתפתחים בין תרצה לבין אביה מינץ. תרצה מרגישה מחויבות לתקן את הקלקולים של הדור הקודם ולהשלים את מה שהחלה אמה. היא נישאת לעקביה מזל, גבר המבוגר ממנה, ומי שהיה יכול להיות אביה. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)