‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי חובת גילוי רופא פציינט?

תוכן עניינים

מבוא    

שאלת המחקר   

זכות הפציינט למידע כפן של האוטונומיה של הרצון האישי  

שיקולים כלליים 

הסכמה מדעת כסוגיה משפטית  

גילוי מסיבות רפואיות    

גילוי כדי לשמור על זכות ההחלטה העצמית של המטופל    

העדר הסדר בחקיקה     

פסק הדין ערן סידי        

ההתקשרות בין מטופל ורופא אינה התקשרות חוזית         

הזכות והיכולת להחליט  

א) כשרות וכשירות        

הסכמה משתמעת         

הצהרת הסכמה לפני התערבות רפואית   

הסכמה רצונית ומודעת  

הגבלת חובת הגילוי בגלל מומחיות המטופל         

ויתור של המטופל על זכותו להחליט בדבר הטיפול בו        

גילוי סיכונים     

הזמן המתאים לשיחת הגילוי      

תיעוד של שיחת הגילוי   

הזכות למידע והשלכתה 

חובת גילוי המידע- שותפות-אמת בין הרופא והחולה בתהליך קבלת ההחלטות        

חובת אמירת אמת וגילוי מלא מסיבות רפואיות     

חובת אמירת אמת וגילוי כדי לשמור על זכות ההחלטה העצמית של המטופל           

העדר הסדר בחקיקה     

הנחיות מקצועיות והקוד האתי לרופאים   

התנאים המוקדמים להסכמת המטופל      

הזכות והיכולת להחליט  

כשרות וכשירות 

הסכמה משתמעת         

הצהרת הסכמה לפני התערבות רפואית   

הסכמה רצונית ומודעת  

מידת גילוי האמת הרפואית        

הסבר על טבעה של ההתערבות הרפואית ועל חלופות אפשריות     

גילוי סיכונים     

גילוי הדיאגנוזה 

הגבלות על חובת היידוע

החובה לדאוג למטופל    

הגבלת חובת הגילוי בגלל מומחיות המטופל         

ויתור של המטופל על זכותו להחליט בדבר הטיפול בו        

מי צריך לגלות ולמי?      

משפט משווה    

אוטונומיה         

חובת גילוי מידע

סיכום   

ביבליוגרפיה      

חובת גילוי המידע זכתה בעיון משפטי נרחב - גם אם לא מעמיק תמיד - בספרות ובפסיקה, בעיקר בארצות-הברית ובמיוחד בשנים האחרונות. אולם שאלות רבות בנדון טרם זכו במענה ממצה. מהו היקפה המדויק של חובת הגילוי? עד כמה צריך הרופא המצוי לדעת על סיכונים ועל חלופות טיפוליות, ומה מאוצר ידיעותיו שומה עליו להקנות לחולה? חובת גילוי של ממש כרוכה בדו-שיח משמעותי בין הרופא לבין החולה. דו-שיח כזה צריך להיות מעוגן בתפישה של שותפות-אמת בין הרופא והחולה בתהליך קבלת ההחלטות. במהלכו שומה על הרופא לגלות לחולה את המידע הרלוונטי ולהודות באי-ידיעה, בחוסר-ודאות ובגישוש באפלה לגבי הטיפול הנכון. על הרופא לתת תשובות כנות על שאלות ספקניות ואפילו מביכות ולהנחות את החולה בהצגת השאלות הרלוונטיות, בבחינת "את פתח לו". שאלה גדולה היא, אם מסוגל ומוכן הרופא המצוי למפגש אינטלקטואלי ואמוציונאלי מורכב כזה עם החולה[1]. אנשי-המקצוע נוהגים להדגיש את הקושי הנעוץ בשימוש בטרמינולוגיה מקצועית שתהיה מובנת לחולה ההדיוט. "החולה לא יבין בלאו-הכי מה שאספר לו" - זו אמירה שכיחה בקרב רופאים, המבטאת נאמנה את הגישה הפטרנליסטית של הרפואה המסורתית. אך ספק רב אם הקושי הטרמינולוגי הוא הבעיה העיקרית. דומה, כי המילים הנחוצות כדי למסור לחולה מידע הולם על הטיפול המוצע יימצאו כשתהיה נכונות מצד הרופא לבטאן; ונכונות כזו לא תמיד (אם לנקוט לשון-המעטה) קיימת הלכה למעשה. בתחום המחקר הקליני נתקלים אנו בדמות הרופא-החוקר, שנפשו עלולה להיות קרועה בין נאמנויות שונות ואינטרסים נוגדים. כרופא, מושתת יחסו לחולה על השאיפה הטבעית לרפא, לעזור ולהקל; אבל כאיש-מדע, עשוי הוא להיות מונע על-ידי מוטיווציות שונות בתכלית, לרבות חתירה לפרסום מקצועי ולקידום אישי. תדמית זו של הרופא-החוקר עלולה לקעקע את יסודות האמון שאפיין באופן מסורתי יחסי רופא-חולה, ובכך סכנתה - בראש ובראשונה למקצוע הרפואי עצמו. הרכיב האחר של דוקטרינת ה"הסכמה מדעת" גלום בתיבה "הסכמה", קרי: יסוד הרצוניות, החופשיות, בתהליך מתן ההסכמה על-ידי החולה (על-סמך המידע שסופק לו על-ידי רופאו). רכיב זה משופע בבעיות סבוכות, מהן בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה, שהעיון בהן מצוי עדיין בחיתוליו. מושכל ראשון הוא, שאין לך הסכמה של ממש לטיפול רפואי אם אין היא ניתנת מרצונו החופשי של החולה. מייד מתעוררת שאלת-המפתח: כלום ניתן להשיג הסכמה חופשית ורצונית כזו, הלכה למעשה, בכל המקרים או ברובם? גישה ריאליסטית מחייבת אותנו להכיר באילוצים שונים, הפוגמים בהכרח ומלכתחילה באפשרות של השגת הסכמה חופשית ורצונית לטיפול הרפואי המוצע לחולה על-ידי רופאו.

לינק למצגת ספיציפית באתיקה רפואית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

פרסומי ועדת המשמעת של הר"י ההסתדרות הרפואית בישראל, אתיקה רפואית, הוצאת הר"י

ערן דולב, ההיסטוריה של הרפואה בישראל, אלונקה על גב גמל, תל אביב: מערכות והוצאת מודן