‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הלינץ' ברמאללה?

תוכן עניינים

מבוא

לינץ'

היסטוריה

התמונות והשפעתן בישראל

נסיונות התיעוד

הסיקור התקשורתי

שערוריית הטלוויזיה האיטלקית

הצנזורה הפלסטינית

תגובת ממשלת ישראל ללינץ'

מעצר מבצעי הלינץ' הראשיים

התפארות פלסטינית בלינץ'

הלינץ' בחייל נתן זאדה

תנועת החמאס

הג'יהאד בעיני האסלאם

האינתיפאדה השנייה

האינתיפאדה השנייה בעיניים ישראליות

סיכום

ביבליוגרפיה

לינץ' הוא פעולה אלימה של המון המוציא להורג אדם בלי הליך משפטי, בטענה כי אותו אדם ביצע פשע. הלינץ' מלווה, פעמים רבות, בעינויים ובפגיעות אחרות במוצא להורג. המונח מתייחס גם לגזר דין מחמיר או גזר דין מוות המושת על אדם בלי הליך משפטי נאות על ידי בית דין שזכה בסמכות שלא כדין.

מקור המונח בבעל מטעים ושופט שלום מווירג'יניה בשם ויליאם לינץ', שבעת מלחמת העצמאות של ארצות הברית עמד בראש ביתמשפט ארעי שהוקם להטיל עונשי מוות על לויאליסטים תומכי אנגליה.

משפטי לינץ' היו מנהג נפוץ באירופה של ימי הביניים ואחריהם. בבתי המשפט הפהמיים Vehmgericht, מהמאה השתיםעשרה ואילך, השיתו נציגי הדוכס וטריבונלים משפט מחמיר בהליכים משפטיים בסיסיים. כך גם לגבי חוקי האליפקס גיבט וחוקי קופר Cowper בהם נקבע גזר דין מוות אחרי ביצועו. מעשי לינץ' היו גם אירוע שגור במהלך פוגרומים שבוצעו ביהודים וכן בפגיעה במיעוטים אחרים, כמו צוענים. בארצותהברית של המאה התשע עשרה והעשרים, במיוחד בדרום של אחרי מלחמת האזרחים, נפוצו מעשי לינץ': בשנים 1882-1951 בוצעו 4,730 מעשי לינץ', וכמעט שלושה רבעים מהם בוצעו בשחורים. מקרי לינץ' הפכו נדירים יותר במחצית השנייה של המאה העשרים, אך זכו להד רב על רקע המאבק לזכויות השחורים בדרום ארצות הברית. 

בישראל ידועים המקרים של הלינץ' ברמאללה, שנערך בשנת 2000, ובו המון משולהב פלסטיני רצח שני חיילי מילואים ישראלים שנקלעו לרמאללה. הלינץ' שבוצע בעדן נתן זדה אחרי שרצח ארבעה נוסעי אוטובוס בשפרעם, והלינץ' שבוצע בזמן הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע בהבטום זרהום, מבקש מקלט מאריתריאה שנחשד בטעות כמחבל. 

הלינץ' ברמאללה הוא לינץ' אשר התרחש ב12 באוקטובר 2000, יום לאחר יום כיפור תשס"א תחילת האינתיפאדה השנייה ברמאללה, במהלכו תקף המון פלסטיני שני חיילי מילואים של צה"ל יוסי אברהמי, וואדים נורז'יץ רצח אותם והשחית את גופותיהם. תיעוד האירוע התפרסם בידי הטלוויזיה האיטלקית, למרות ניסיונות של הרשות הפלסטינית להעלים כל תיעוד לאירוע. האירוע והדיון סביבו גרמו לזעזוע בדעת הקהל ולדרישה בציבור הישראלי להקשחת המדיניות נגד הטרור הפלסטיני.

בלב העיר העוינת החיילים נתקעו בפקק תנועה. רכבם לא היה יכול לזוז קדימה או אחורה. שוטרים פלסטינים במדים באו אל הרכב, ונורז'יץ ואברהמי הפצירו בהם כי הם רק טעו בדרך ורוצים להתקשר בטלפון הנייד. השוטרים מנעו זאת מהם ודרשו מהחיילים להילוות אליהם לחקירה בתחנת המשטרה "אלבירה" תוך כדי הצמדת רובים לראשיהם. הוצאת החיילים מהמכונית והובלתם אל תחנת המשטרה בוצעה תוך כדי גרירתם ומעשי אלימות מצד ההמון הפלסטיני, בעודו משולהב על ידי השוטרים. בעת הוצאתם מהרכב נטלו מהם השוטרים את נשקיהם האישיים, אקדח נוסף שהיה ברשותם וכן את תיקיהם. כשהגיעו לתחנת המשטרה בשעה 10:15 בבוקר, הובילו את החיילים למשרד המפקד שבקומה השנייה. בזמן זה המון הפלסטינים ניסה לרצוח את החיילים כשהם בתוך התחנה, אך השוטרים הורו להמון להמתין מחוץ לשער התחנה עד אשר יוציאו את החיילים מהתחנה, ואז יתנו להם אותם על מנת להורגם. עם זאת, תוך רגעים ספורים אחד השוטרים פתח את דלתות המשרד עבורם, ופלסטינים רבים מילאו את התחנה והמשרד. למרות תחנוניהם ובכיים של החיילים,ההמון וכן למעלה מעשרה שוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה והכו אותם באלות השוטרים, מוטות ברזל ובחפצים קהים, וכן דקרו אותם מספר פעמים. 

בתוך זמן קצר נפוצה הידיעה על הימצאותם של החיילים הישראלים בתחנת המשטרה, ובחצר המשטרה התקבצו מאות פלסטינים מצוידים במקלות ובבלוקים ועודדו את המתעללים בקריאות להרוג את החיילים. בתוך 15 דקות, הגיעה הידיעה על אנשים שנלכדו ברמאללה לישראל, אך צה"ל החליט שמבצע חילוץ יהיה מסוכן מדי מפאת ההתנגדות הצפויה של כוחות הביטחון הפלסטינים, המאומנים היטב לשטח העירוני של עירם. ההמון המשולהב הצית את מכונית החיילים ודרש לקבל את החיילים לידיו. נורז'יץ הושלך דרך החלון בקומה השנייה מגובה של כ־8 מטרים, ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר, רמס והכה אותם. בשעה 10:30 לערך ההמון הפלסטיני גרר את החיילים ברחוב אל כיכר אלמנארה שבלב רמאללה והמשיך בהתעללות בהם ובריטושם. נורז'יץ הועלה באש, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו עד אשר נפוצה בהמון השמועה לפיה צה"ל עומד לנקוט בפעולת תגמול ואז התפזר ההמון באחת והגופות נעזבו.

הברוטליות של הרצח זעזעה את הציבור הישראלי והגבירה את חוסר האמון הישראלי ביושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. הלינץ' השפיע במיוחד על האמונה של חלק מהשמאל הישראלי בתהליך השלום. עמוס עוז לדוגמה, צוטט שאמר "ללא ספק, אני מאשים את ההנהגה הפלסטינית. ..".תמונות הלינץ' גרמו לזעם בדעת הקהל הישראלית ותמונת הרוצח המנופף את ידיו מגואלות הדם בשמחה דרך החלון נהפכה לאחד מסמלי האינתיפאדה השנייה. בסטיקר שדרש את הקשחת המדיניות הישראלית כלפי מחבלים הופיעה תמונתו של צאלחה מנופף בידיו עם כיתוב מתחת האומר: "הייתם לוחצים את הידיים האלה לשלום?". צילומי וידאו נוספים שצולמו מבניין המשטרה מלמעלה מראים את ההמון מסתער על נורז'יץ לאחר השלכתו מהחלון, דורך עליו ומכה אותו במסגרת עץ.

לצד גינויים חריפים בתקשורת הישראלית ופרסום נרחב של תמונות שצילם הצוות האיטלקי, העיתונאי גדעון לוי ניסה להסביר בראיון לקול ישראל את ההקשר הפוליטי והקונצפטואלי של המעשה. הסברו עורר מחלוקת ציבורית והעיתונאי נחום ברנע פרסם על כך מאמר ביקורת בעין השביעית בשם "מבחן הלינץ". הוא כתב כי אירועי אוקטובר 2000, היו ללוי "שעה של מבחן משולש: איזה עיתונאי אתה? איזה בןאדם אתה? איזה ישראלי אתה...? לוי קפץ בקושי מתחת לרף".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ארליך חגי. המזרח התיכון – המשבר הגדול מאז מוחמד, ידיעות ספרים, 2017

אניטה שפירא. ככל עם ועם: ישראל, מרכז זלמן שזר