‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי קבלת החלטות בריפוי בעיסוק ובפיזיותרפיה של צוות רפואי בקשישים?

תוכן עניינים

מבוא      

הצגת הבעיה          

מטרת המחקר וחשיבותו    

סקירת ספרות      

שיטת מחקר          

מבנה המחקר        

אוכלוסיית המחקר             

כלי המחקר           

Observer OPTION-        

הליך המחקר         

דיון סיכום ומסקנות          

ביבליוגרפיה          

נספחים  

נספח :    

פתיחת הראיון      

שאלון דמוגרפי     

נספח       

מדריך ציינון         

עבודה זו תעסוק ביישום מרכיבי קבלת החלטות משותפות בטיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה בקרב אוכלוסייה גריאטרית שיקומית. שני המקצועות בהם עבודה זו תעסוק הם הריפוי בעיסוק והפיזיוטרפיה. העבודה תבחן את צורת שילוב החולים הגריאטריים בהחלטות החשובות הנוגעות לדרכי הטיפול בהם. הנושא הוא דרך הצגת החלופות והבחירה המשותפת.

מעבר לבחינה הכוללת תהיה גם בחינה משווה בין שני המקצועות.

להלן הגדרת המקצועות: ריפוי בעיסוק הינו מקצוע פרא-רפואי שיקומי-חינוכי אשר מטרתו לסייע לאנשים החווים קושי קוגניטיבי, סנסומוטורי, נפשי וכדומה לחיות חיים עצמאיים במסגרת הבית, המשפחה והחברה במידת האפשר.

תפקידם המרכזי של המרפאים בעיסוק במסגרת בית החולים הינו לסייע לאדם להיות מעורב בעיסוקים בעלי משמעות וחשיבות עבורו ולקדם עצמאותו הן בתפקודים בסיסיים כגון אכילה, לבוש, מעברים, רחצה והן בתפקודים גבוהים יותר כגון ניהול תרופות, ניהול כספים, פנאי וניהול משק בית. מטרת ההתערבות לאפשר למטופל השתתפות יעילה בחיי היומיום כבסיס לבריאותו, רווחתו ולאיכות חייו. (חנה קרפין, אין תאריך)

פיזיותרפיה היא תחום פרא-רפואי אשר עוסקת בזיהוי ומקסום פוטנציאל איכות חיים על ידי קידום, טיפול מונע, אבחון, טיפולהתערבות ושיקום.

הטיפול בה לעזור בכל תחומי החיים של האדם, מהתחום הפיזי, דרך הפסיכולוגי ורגשי ועד התחום החברתי. פיזיותרפיה כוללת אינטראקציה בין המטפל, המטופל, אנשי מקצוע בתחום, משפחות, מטפלים אחרים והקהילה. 

המחקר קיבל את אישור וועדת האתיקה ונוהל על פי כללים קפדניים מבחינה זו. ברור שלא הייתה שום חריגה.

השיטה הייתה של השתתפות בפגישות יעוץ של מטפלים ומטופלים. המטפלים לא ידעו כלל מה ניבדק ורק בשלב מאוחר יותר התקיימו שיחות איתם בכדי להבין מה התכוונו לעשות במהלך שיחות הטיפול שלהם.

בעשורים האחרונים התרחשה מהפיכת הידע המקוון. מנוע החיפוש של גוגל וכיום גם קבוצות החברים של פייסבוק הופכים את המידע הרפואי לזמין לכולם. אם בעבר רופא היה רושם לחולה תרופה או מחליט על טיפול בבחינת "ראה וקדש" כיום במקרים רבים החולה מכיר את התרופות והטיפולים לפני פגישתו עם הרופא, יש לו מידע על אופי השפעתן, טווח הזמן, תופעות לוואי, מחירים ונושאים נוספים.

התהליך לפיו רופא או איש צוות רפואי אחר מגדיר לבדו את הטיפול שיקבל החולה. בהתאם לכך מפעיל איש הצוות הרפואי את התהליך של מתן אותו טיפול. החולה מקבל את הטיפול הזה בלי מעורבות כלשהי (או מעורבות מעטה) בהחלטה לגבי התהליך הרפואי שיופעל לגביו היא מיושנת ובלתי רצויה.

הסיבה לכך היא שמחקרים הראו כי תהליך קבלת החלטות משותפות Shared Decision-Making) - sdm) בטיפול היא אפקטיבית יותר. לטיפול סיכויי הצלחה טובים יותר בשל מטיבציה מוגברת של החולה, התמדה בטיפול וביצוע נכון של התהליך. שיטה זו התפתחה בעקבות גישת המטופל במרכז אשר הינה הבסיס להתערבות בטיפולים השונים, תהליך זה של שיתוף המטופל במידע על מחלתו משקף שינויים שחלו בשני העשורים האחרונים שבו הקשר שבין 'רופא חולה' הפך לפחות פטרנליסטי, שינויים אלו במערכת הבריאות הפכו את הקשר בין המטפל לבין המטופל לסימטרי יותר ונתנו לגיטימציה לרצון של המטופל להיות מעורב בטיפול שהוא מקבל.

בשל כך המערכות הרפואיות מעונינות שתהליך קבלת ההחלטות תהיה משותפת. הכוונה לגישה שיתופית שבה מטפלים ומטופלים מחליטים יחד את מטרות הטיפול תוך שיתוף וקבלת מידע על שירותים אפשריים, על האופציות הטיפוליות שנמצאו אפקטיביות, אופי הטיפול והתוצאות הצפויות מההתערבויות השונות הקיימות. תהליך זה פותח ע"יElwyn המגיע מתחום הרפואה ונחקר בעיקר בתחום זה, אולם יישומו היומיומי בקרב מטפלים ממקצועות הבריאות עדיין מאופיין בקשיים הגורמים למעורבות מוגבלת של מטופלים באוכלוסייה הכללית ובפרט באוכלוסייה הגריאטרית שיקומית בקביעת מטרות ובקבלת החלטות טיפוליות משותפות (Van Til, Drossaert, Punter, & Ijzerman; Barry, & Edgman-Levitan).

המחקר הנוכחי נוגע למערכת הגריאטרית בישראל. מטרת המחקר הנוכחי באה לבחון את מידת השימוש במרכיבי sdm בקרב מטפלים מריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה בעת טיפול באוכלוסייה גריאטרית שיקומית. האם קיים הבדל במידת השימוש במרכיבי sdm בין מרפאים בעיסוק לפיזיותרפיסטים? ו האם ישום של מרכיבי sdm בטיפולי ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה משפר את תוצאות הטיפול בקרב אוכלוסייה גריאטרית שיקומית.

חיפשתי בספרות המקצועית ולא מצאתי מחקרים אמפיריים שנערכו עד כה בישראל ובחנו את השאלות שהזכרתי. לפיכך אני מקווה שמחקר זה יביא תועלת לתחום הריפוי בעיסוק והפיזיוטרפיה של האוכלוסיה הגריאטרית בישראל.

מצאתי ששילוב החולים בהחלטות לגבי הטיפול בהם הוא לקוי. מדובר בליקוי מערכתי. בשיחות שערכתי עם אנשי סגל לא קיבלתי פידבג שהנהלת המוסד או הנהלה בדרג כלשהו מנסה לגרום להם לשתף את החולים. אין כל הכוונה וחבל.

המטפלים אינם מודעים ליתרונות הנושא וכך הם פועלים לפי שיטות מיושנות. יש לציין שקשה יותר לשתף מטופל בהחלטה.

להסביר לאדם מבוגר מספר אפשרויות, ממש להתייעץ איתו זו פעולה מייגעת ולא נעימה והיא אינה מתבצעת.

לינק: מצגת בנושא זקנים, קשישים, גיל הזהב, זיקנה

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

זיסמן-אילני, י. רועה, ד. קרניאלי-מילר, א. שיתוף המטופל בקבלת ההחלטות. כתב עט איכות ברפואה,3, 10- 12.