‏290.00 ₪

המשחקים האולימפיים היו חגיגה אתלטית ודתית שנערכה בעיר היוונית אולימפיה בעת העתיקה. המשחקים נערכו לפחות 293 פעמים, החל משנת 776 לפנה"ס ועד לשנת 393.

המקורות ההיסטוריים של המשחקים האולימפיים ביוון אינם ידועים, אך ישנם מספר אגדות ומיתוסים הנוגעים לנושא. אחת מהם היא האגדה על פלופס, מלך אליס והפלופונסוס, אליו הופנו הצעות בזמן המשחקים. במיתוס מסופר כיצד גבר פלופס על המלךאוינומאוס וזכה בידה של בתו היפודאמיה בעזרת פוסידון ותחבולת רמיה שבה היה שותף הרכב של אוינמאוס, מירטילוס.

מיתוס אחר מדבר על הגיבור הרקולס, שזכה במרוץ באולימפיה ופסק כי צריך לערוך את המרוץ מחדש כל ארבע שנים. מיתוס נוסף טוען כי זאוס קבע את החג לאחר שהביס את הטיטאן קרונוס. אגדה אחרת מספרת על המלך איפיטוס מאליס שנועץ בפיתיה,האורקל מדלפי, כיצד להציל את אנשיו ממלחמה במאה התשיעית לפנה"ס. הנביא ייעץ לו לארגן משחקים לכבוד האלים. האויב הספרטני של איפיטוס החליט לעצור את המלחמה בזמן המשחקים, שנקראו אולימפיים על שם העיר אולימפיה בה נערכו. אגדה אחרת מספרת כי יום אחד שחרר זאוס שני נשרים אשר הקיפו את העולם ונחתו באולימפיה. סיפור נוסף גורס כי הרקולס ערך את המשחקים כחלק מטקסי ההשכבה של המלך אוגיאס שאותו הרג לאחר שסירב לשלם לו את שכרו לאחר שניקה את רפתותיו.

דוגמא לענף ספורט בעת החדשה: ג'ודו. ג'ודו היא אמנות לחימה מודרנית (גנדאי בודו) בעלת אופי ספורטיבי שנוסדה בסוף המאה ה-19 ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו. אדם המתאמן בג'ודו נקרא ביפנית ג'ודוקא.

בימי הביניים יפן התנהלה בצורה פאודלית, ומקצוע הוראת הלחימה, כמו כל המקצועות בחברה כזאת הועבר מאב לבן והגיע לרמות פיתוח גבוהות מאוד. למאסטרים בתחום הוראת הלחימה היה תפקיד חשוב בהוראת הסמוראים. עם פריצת שערי יפן על ידי האמריקאים הפכה יפן תוך שנים ספורות לחברה מודרנית, שבה למעשה למקצוע הוראת הלחימה של יפן הקלאסית לא היה מקום. כתוצאה מכך חלק גדול של מקצועות הלחימה נזנח ונשכח, אבל חלק מאמנויות הלחימה הצליחו להשתמר על ידי הפיכתם לאומנות אותה ניתן ללמד לקהל הרחב במתכונת המודרנית המקובלת היום. ג'ודו פותח בכוונה להפוך אותו לספורט. לשם כך קאנו חקר ובחן שיטות לחימה יפניות רבות שהיו ידועות בזמנו הקרויות בשם הכולל   ג'ו ג'יטסו, הוציא מהן את הטכניקות המסוכנות כגון בעיטות, אגרופים, שיכלל חלק מהטכניקות הקיימות ויצר שיטה שמאפשרת להילחם בכל הכוח בלא להיפצע, להרוג או להטיל מום ביריב. ב1886 פתח בטוקיו, בירת   יפן, את "מכון קודוקאן לג'ודו". מכאן ואילך הלך הג'ודו והתפרסם ברחבי יפן ובעולם כולו  .

הג'ודו הוא בעל אופי אוניברסלי ומתאים לכל הגילאים. התנועות של הג'ודו הן בעלות השפעה מיוחדת על הגוף כיוון שהן מבוססות על תנועה אופטימלית, ניצול כוחו של היריב, תנועות ספירליות שמפתחות את הגוף ולא נמצאות בשימוש בחיי היום יום . 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

יחיעם שורק, ‏תרומתו של הורדוס מלך יהודה לשיקום המשחקים האולימפיים, "הידען", 6 באפריל 2016

כסנופון, מדינת הספרטנים, מאגנס האוניברסיטה העברית

אפי זיו, משחקי האלים : האולימפיאדות והמשחקים האולימפיים של יוון העתיקה בראי האמנות, דניאלה דינור מוציאים לאור

Patay-Horvith, Andres (2015). The Origins of the Olympic Games. Budapest: Archaeolingua Foundation