‏290.00 ₪

שאלת המחקר

איך מתנהלת התפתחות העסקים בבעלות המיעוטים בישראל ? 

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר :

איך מתנהלת התפתחות העסקים בבעלות המיעוטים בישראל ?

נתונים סטטיסטיים + הסיבות להיווצרות הפערים בחברה הישראלית

כלכלת המיעוט הערבי ישראלי

האם ישנה הפלייה בשוק הכלכלי ישראלי של מיעוטים על רקע דת או לאום?

הפלייה מוסווית וגלויה בקבלה לעבודה, תנאים, קידום ופיטורים

הקושי בהוכחת הפלייה בקבלת ערבים לעבודה

משפט משווה – החוק האמריקאי

פסיקת בג"ץ

יוזמות לסיכול הפסיקה

סיכום

ביבליוגרפיה

במהלך שנות המנדט הבריטי חלה היפרדות הדרגתית בין המשק היהודי למשק הערבי, בעיקר בעקבות המרד הערבי הגדול . היפרדות זאת הפכה למשמעותית יותר בעקבות מלחמת העצמאות אולם מעולם לא הייתה מלאה או קרובה לכך, וערבים רבים המשיכו להיות מועסקים אצל יהודים.

מלחמת העצמאות דרדרה משמעותית את המצב הכלכלי של ערביי ישראל שרבים מהם הוכרזו כנפקדים, ואיבדו חלק גדול מרכושם, נוסף על הנזקים הרבים שגרמה המלחמה עצמה[דרוש מקור]. בשנות הממשל הצבאי (1948-1966) היה מצבם הכלכלי של ערביי ישראל גרוע מאוד, הם נדחקו לשוליים וקופחו בצורה קשה ביותר על ידי המדינה[דרוש מקור]. נוסף על כך סבלו ערביי ישראל גם ממצבה הכלכלי הקשה של המדינה הן בתקופת הצנע  והן בתקופת המיתון.

לאחר מלחמת ששת הימים השתפר בהדרגה מצבם של ערביי ישראל, בעיקר בעקבות דחיקתם כלפי מעלה בעקבות חדירתם של ערביי השטחים לעבודה בישראל. גם הקשר שנוצר בינם לבין ערביי השטחים סייע להם כלכלית (על ידי עריכת קניות בשטחים ותיווך בינם לבין היהודים). ככלל, החל ממלחמת ששת הימים התחזק משמעותית המתאם בין מצבם הכלכלי של הערבים לבין מצבה הכלכלי של המדינה ככלל, אולם הם המשיכו להימנות, ברובם המוחלט, עם העשירונים התחתונים (חלק גדול מהם בעבודות בלתי מקצועיות).

בתחילת שנות התשעים השתפר מצבם הכלכלי בצורה משמעותית, הן בשל השקעות של ממשלת רבין במגזר הערבי והן בעקבות השיפור הכלכלי הכללי. בתקופה זו הצליחו, בפעם הראשונה, מקצתם של ערביי ישראל להיכנס לעשירונים הגבוהים יותר של הסולם הכלכלי אולם עדיין, למרות השיפור במצב החינוך בקרבם (שילוש ויותר של מספר האקדמאים) מצבם הכלכלי נשאר רע ביחס למצב הכלכלי של האוכלוסייה היהודית.

עם פריצת האינתיפאדה השנייה ואירועי אוקטובר נפגע מצבם הכלכלי של ערביי ישראל בצורה משמעותית הן בשל הניתוק שבינם לבין היהודים, הן בשל צמצום במספר התיירים שהגיעו לישראל, הן בשל הניתוק מהשטחים והן בשל המיתון החמור שתקף את המשק הישראלי ופגע בהם במיוחד. החל משנות האלפיים החל מצבם הכלכלי להתאושש בשל הקלה בכל הפרמטרים הללו.

גם כיום, מצבם הכלכלי של ערביי ישראל איננו טוב, והוא גרוע ממצבם של היהודים. רמת הפיתוח הכלכלי עלתה מאוד בשנים האחרונות, אך עדיין קיים פער ניכר בהשוואה לכלל האוכלוסייה[54]. רבים ממוקדי האבטלה בישראל הם יישובים ערביים וממוצע ההכנסות שלהם נמוך משמעותית מזה של היהודים (אם כי חלק מסוים מפער זה מוסבר במיעוט הנשים הערביות היוצאות לעבודה, תופעה שנובעת מסיבות תרבותיות ודתיות, השכלה נמוכה, רמת תשתיות תחבורתיות נמוכות, מחסור במקומות עבודה באזור). חלק נכבד מהאקדמאים הערביים נאלצים לעבוד בעבודה שאיננה הולמת את כישוריהם ובשכר נמוך. בעבר משרות רבות בשירות המדינה היו חסומות בפניהם (בעיקר משרות שתנאי הקבלה להן מחייבים רקע צבאי או סיווג ביטחוני). כמו כן עדיין יש קשיים בהשתלבות בתעסוקה בסקטור העסקי כיוון שמעסיקים יהודים נמנעים פעמים רבות מהעסקת ערבים. בנוסף לכל, שילובם בהיי-טק אחד מקטרי הצמיחה של המשק ועם פוטנציאל השתכרות גבוה, הוא חלקי מאוד[73]. השקעה בחסר של המדינה בתשתיות תחבורה לחיבור הפריפריה למרכז ובחינוך, יוצרת קושי לערבים שרובם גרים ביישובי הפריפריה להגיע ולעבוד במרכז הארץ. שיעור האבטלה בקרב ערביי ישראל עמד בשנת 2008 על 13.3%. בחברה הערבית, שהינה ברובה מסורתית, יש שיעור גבוה של נשים שאינן מועסקות. 82.9% מהנשים הערביות בישראל לא היו מועסקות.

הרשויות המקומיות ברבים מהכפרים הערבים אינן מצליחות לקיים עצמן וזקוקות תכופות לתמיכה מהמדינה, זאת עקב ההכנסה הממוצעת הנמוכה של ערביי ישראל ושל שיעור גביית מס נמוך בכפרים הערביים. אחת התוצאות היא השקעה נמוכה בחינוך ביישובים הערביים הפוגעת בהשתלבותם של ערביי ישראל בכלכלה.

ב-30 בדצמבר 2015 אישרה הממשלה תוכנית חומש שנתית לסיוע למגזר הערבי (החלטה 922), המתייחסת לכל תחומי החיים של ערבים בישראל-בין היתר תשתיות, חינוך, תחבורה, תעסוקה, דיור ובטחון פנים. התוכנית המקורית הייתה בהיקף של כ-15 מיליארד שקלים אך בהמשך השנה צומצמה בשליש. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ניצה (קלינר) קסיר ואסף צחור-שי, "תמונת מצב פיתוח כלכלי: החברה הערבית, הדרוזית והצרקסית", גבעת חביבה, דצמבר 2016.

בנימין נויברגר, ראובן אהרני, מוסטפא כבהא, החברה הערבית בישראל, האוניברסיטה הפתוחה