‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפוליטיקה הצרפתית?

תוכן עניינים

מבוא

תקופות שלטוניות

האבסולוטיזם

צורת המשטר הנוכחית

שארל דה גול

ביוגרפיה

השנים המעצבות

קריירה צבאית

צרפת החופשית

שנות המדבר

התמוטטות הרפובליקה הרביעית

ייסודה של הרפובליקה החמישית

פוליטיקה של הדר

 מרד הסטודנטים

הפרישה

חייו האישיים

רטרוספקטיבה

פרנסואה מיטראן

נעוריו ותחילת דרכו

נשיא צרפת

היחס ליהודים ולישראל

ניקולא סַרקוֹזי

ביוגרפיה

רקע משפחתי

בצעירותו

קריירה מוקדמת

שר הפנים קדנציה ראשונה

שר האוצר

שר הפנים קדנציה שנייה

הבחירות לנשיאות

נשיא צרפת

לאחר הנשיאות

דעותיו

משטר, כלכלה וחברה

יחסו לישראל וליהודים

הפולמוס סביבו

חייו האישיים

סיכום

ביבליוגרפיה

דה גול נחשב לאחד מגדולי המדינאים במאה העשרים. תהילתו נובעת הן מראיית הנולד שהפגין בתחום האסטרטגיה הצבאית בין שתי מלחמות העולם, הן מהיותו המתנגד החריף ביותר לשלטונו של אדולף היטלר בקרב הצרפתים אל מול תופעות של שיתוף פעולה וכניעה בארצו, והן מהכרעתו הנועזת שהביאה לסיום הסכסוך באלג'יריה.

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1 בספטמבר 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה. ב-10 במאי 1940 פלשה גרמניה לצרפת. הצבא הגרמני המודרני והממוכן השתמש בטקטיקות של מלחמת בזק והכניע תוך שישה שבועות את הצבא הצרפתי בעל הדוקטרינה המיושנת. ראש הממשלה התקיף פול ריינו התפטר, ובמקומו בא המרשל אנרי פיליפ פטן, אשר נכנע לגרמנים ב-22 ביוני 1940. הכניעה חילקה את צרפת לשני חלקים - צרפת ה"כבושה" שכללה את כל צפון צרפת ואת החוף האטלנטי, וצרפת של וישי שבה שלטה ממשלת בובות בראשות פטן, שמקום מושבה היה בעיר וישי.

הגנרל שארל דה גול נמלט לאנגליה והקים שם את "צרפת החופשית" שכללה צרפתים אשר נלחמו לצד בעלות הברית. עם פלישת כוחות בעלות הברית לחוף נורמנדי ב-6 ביוני 1944, החל שחרורה של צרפת, וב-26 באוגוסט 1944 נכנס הגנרל דה גול לפריז, ששוחררה על ידי כוחות צרפת החופשית. בשנת 1945, עם כיבוש יתרת צרפת על ידי בעלות הברית, פוזרה ממשלת וישי וראשיה נאסרו. [1]

לאחר המלחמה התחילו הקולוניות הצרפתיות להתמרד, תחילה בהודו-סין, מרד שהביא לנסיגתה של צרפת מהאזור ב-1954, ולאחר מכן באלג'יריה, שזכתה לבסוף בעצמאות ב-1962. עד היום נמנית צרפת עם המדינות המעטות שמחזיקות מושבות (גיאנה הצרפתית, קלדוניה החדשה וואליס ופטונה). המלחמה באלג'יריה גם הביאה ב-1958 לנפילת הרפובליקה הרביעית, שהייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה ופגיעה, והחלפתה ברפובליקה החמישית המבוססת על משטר נשיאותי ריכוזי וחזק. במאי 1968 התקיימה בצרפת שביתה כללית שהובילו הסטודנטים, בדרישה לחרויות רבות יותר ונגד מדיניות משטר דה גול. מחאות אלו הביאו להחלשת דה גול ולהתפטרותו באפריל 1969.

בשנת 1981 נבחר מיטראן לנשיא צרפת. בין פעולותיו הראשונות כנשיא היו הבקשות לדון בביטול עונש המוות, ובהנהגת מס רכוש מוגדל. ביישום מדיניות הפנים הקשו עליו משברים כלכליים, ורוב שמרני בפרלמנט. במהלך כהונתו הושלמה בניית מנהרת הרכבתלאנגליה.

הישגיו הבולטים היו בזירה הבינלאומית הוא תרם לחיזוק האיחוד האירופי ולצירופן של ספרד ופורטוגל לאיחוד, ושיקם משמעותית את מערכת היחסים של צרפת עם גרמניה.

מיטראן נחשב לפוליטיקאי החשוב ביותר של השמאל הפוליטי בצרפת, אך גם למנהיג ריכוזי מאוד וחסר שקיפות. [1]

האדמירל פייר לקוסט, שהיה מפקד שירות המודיעין החיצוני של צרפת, הודה ביולי 2005 שמיטראן הורה על הטבעתה של ספינתגרינפיס בניו זילנד, ב10 ביולי 1985. הספינה הגיעה לנמל אוקלנד במטרה למחות על ניסויים בנשק גרעיני שצרפת ערכה בדרוםהאוקיינוס השקט, והוטבעה על ידי שירות המודיעין הצרפתי. באירוע נהרג צלם מפורטוגל בשם פרננדו פריירה.

במאי 1995 סיים את כהונתו, ובמקומו נבחר לנשיא צרפת ז'אק שיראק. בינואר 1996, פחות משנה לאחר סיום כהונתו, נפטר מיטראן ממחלת הסרטן.

מיטראן היה נשוי לדניאל גוז משנת 1944, ונולדו להם שני ילדים, ז'אןכריסטוף וז'ילבר. לאורך כל תקופת נשיאותו נשמר קשר של שתיקה ביחס לפרשיות האהבים הרבות שלו. בשנת 19744 נולדה לו בת מחוץ לנישואים בשם מזארין פנז'ו.

הנשיא ז'אק שיראק, אשר נכנס לתפקידו ב-1995 נקט במדיניות חוץ תקיפה ועצמאית, ועל אף שצרפת נטלה חלק פעיל בפעולות נאט"ו בבלקן בשנות התשעים, התנגד למלחמת עיראק ולמדיניותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש.

ב16 במאי 2007 הושבע סרקוזי כנשיא צרפת ה23 והחליף בכך את ז'אק שיראק. ב17 במאי הציג סרקוזי את ממשלתו בת 15 השרים, בראשות פרנסואה פיון. הממשלה כללה מספר חידושים שלא היו מקובלים קודם לכן בפוליטיקה הצרפתית. כמחצית מחברי הממשלה 7 במספר נשים. בולטת ביניהם שרת המשפטים,רשידה דאטי, חברת הממשלה הראשונה ממוצא ערביצפון אפריקאי. מינוי נוסף שעורר תשומת לב היה זה של ברנאר קושנר, שמאלן איש המפלגה הסוציאליסטית, כשר החוץ. בנוסף לקושנר, מונו עוד שלושה אנשי שמאל לתפקידי שרים. מינויים בולטים נוספים כללו את הרווה מורן שר הביטחון, וז'אן לואי בורלו שר לאסטרטגיה כלכלית.

בבחירות לאספה הלאומית, שהתקיימו בנפרד מהבחירות לנשיאות, ביוני 2007, זכתה מפלגתו של סרקוזי, UMP, לרוב מוחלט עם 313 מושבים. בהתאם למסורת הפוליטית הצרפתית, ראש הממשלה פרנסואה פיון הגיש את התפטרותו, ומיד לאחריה מונה מחדש בידי סרקוזי כראש הממשלה, עם ממשלה זהה כמעט לחלוטין. ההישענות על רוב מוצק באספה הלאומית איפשרה לסרקוזי לממש אחת מהבטחות הבחירות שלו הפחתת מסים, בעיקר לבני המעמד הבינוניגבוה. [1]

באוקטובר 2007, בעת ביקור במרוקו, הכריז סרקוזי על כוונתו לפעול להקמת איחוד של מדינות הים התיכון, שיקדם שיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ופוליטי ביניהן. רעיון האיחוד היםתיכוני היה אחד הרעיונות המרכזיים במסע הבחירות של סרקוזי, והוא רואה בו חשיבות גדולה לעתידו של העולם. ועידה ראשונה של מדינות הים התיכון נערכה ביוזמת סרקוזי בפריז ב13 ביולי 20088, בהשתתפות מנהיגים ושרי חוץ מ444 מדינות.

ביולי 2008 אושרה בשני בתי הפרלמנט הצרפתי רפורמה מקיפה בחוקת המדינה שיזם סרקוזי, ואשר הייתה רכיב משמעותי במערכת הבחירות שלו. מגמתה הכללית של הרפורמה היא חיזוק כוחו של הפרלמנט על חשבון הנשיא והממשלה. בין היתר הוגבל הנשיא לשתי כהונות בנות חמש שנים, ולפרלמנט ניתנה זכות וטו על הפעלת כוחות צבאיים לתקופה שלמעלה מארבעה חודשים.

סרקוזי סיים את כהונתו כנשיא צרפת ב15 במאי 2012, לאחר שהפסיד בבחירות לנשיאות צרפת 2012 מול יריבו מהמפלגה הסוציאליסטית, פרנסואה הולנד, בסיבוב שני.

נשיא צרפת בין 2007 ל-2012, ניקולא סרקוזי, נטה יותר לימין הפוליטי ובתקופתו הופשרו היחסים, שהיו קרירים קודם לכן, בין צרפת לארצות הברית. במישור הפנימי נטה סרקוזי לכלכלת שוק, דבר שספג ביקורת בקרב תומכי מדיניות הרווחה הצרפתית אך מצד שני, במהלך כהונתו הגדיל את חובה החיצוני של צרפת לסך של 1.7 טריליון אירו (לעומת החוב של איטליה למשל, שעמד על 1.9 טריליון אירו בעת המשבר הכלכלי שהביא להתפטרות ראש ממשלתה) ובשל כך הועלו חששות כי צרפת עלולה להיות הבאה בתור שתושפע מן המשבר הכלכלי, לאחר שזה פגע קשות במדינות הPIGS.

בשנים 2015 ו-2016 חוותה צרפת מספר מתקפות טרור גדולות: הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" והפיגוע במרכול היהודי בפריז שאירעו בינואר 2015, פיגועי נובמבר 2015 בפריז ופיגוע הדריסה בניס ביולי 2016.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Hazareesingh, Sudhir. In the Shadow of the General: Modern France and the Myth of De Gaulle 

 Rogoff, Martin A. French Constitutional Law: Cases and Materials (Durham, Carolina Academic Press.