‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי יצירתו של הסופר הרוסי הדגול דוסטוייבסקי?

תוכן עניינים

מבוא 

מקורות השפעה

הביקורת על דוסטויבסקי

השפעתו של דוסטויבסקי

יצירות עיקריות

תרגומים לעברית

יחסו כלפי היהודים

האחים קָרָמָזוֹב

הדמויות

תקציר עלילה

ספר ראשון: תולדות משפחונת אחת

ספר שני: אספה שלא במקומה

ספר שלישי: התאוותנים

ספר רביעי: ריגושים

ספר חמישי: בעד ונגד

ספר ששי: נזיר רוסי

ספר שביעי: אליושה

ספר שמיני: מיטיה

ספר תשיעי: חקירה מוקדמת

ספר עשירי: נערים

ספר אחד־עשר: האח איוון פיודורוביץ'

ספר שנים־עשר: טעות בית דין

אפילוג

השפעות הרומן

תרגומים לעברית

אידיוט

עלילה

תרגומים לעברית

"שדים" - פיודור דוסטויבסקי

החטא ועונשו – פיודור דוסטויבסקי

תמצית העלילה

כל חטא מדאיב את הלב

הייסורים

הגדרות

החטא ועונשו כרומאן ריאליסטי

דמויות מרכזיות ומאפייניהן

התאוריה

החלומות ביצירה - תוכנם, משמעותם

החלומות מוסיפים רבות לאנלוגיה שבין שני הגיבורים:

חלום הסוסה

חלום בעלת הבית

החלום על הזקנה

חלום החיידקים

חלומותיו של סווידריגאילוב

המפגשים בין פרופירי לבין ראסקולניקוב

מערכת הקשרים בין צמדי הנשים

מעשיו הטובים של ראסקולניקוב

ניסיונו הכושל של לוז'ין להפליל את סוניה

המצבים הגרוטסקיים ביצירה

ההודעה, המשפט, גזר הדין

האפילוג ותפקידו ביצירה

סיכום

ביבליוגרפיה

האחים קָרָמָזוֹב הוא רומן מאת הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי שראה אור בשנת 1880. הרומן החותם את יצירת חייו, נחשב בעיני רבים כטוב שביצירותיו, ונמנה עם פסגת הספרות העולמית. הרומן הוא סיפור רצחאב ששלושת בניו מעורבים במעשה במידות שונות של שותפות לפשע, וכן דרמה של מאבק מוסרי בין אמונה, ספקנות, הגיון ורצון חופשי. 

הרומן נכתב באימפריה הרוסית, שם גם מתרחש סיפור העלילה. דוסטויבסקי כתב את "האחים קרמזוב" במשך קרוב לשנתיים ופרסם אותו בהמשכים בכתב העת "השליח הרוסי". דוסטויבסקי השלים את כתיבת הרומן בנובמבר 1880, והתכוון לשבץ אותו כחלק ראשון בסיפור אפי בשם "חייו של חוטא גדול", אך נפטר כעבור שלושה חודשים.[2]

לרומן הייתה השפעה ניכרת על כמה מהסופרים והפילוסופים הגדולים. זיגמונד פרויד אמר עליו שזה "הרומן המרשים ביותר שנכתב איפעם", והיה מוקסם מהספר ומהאלמנטים האדיפליים שבו. בשנת 1928 פרסם פרויד מאמר שכותרתו "דוסטויבסקי ורצחאב", שבו חקר את התסביכים של דוסטויבסקי עצמו ותרומתם לכתיבת הרומן. לטענת פרויד האפליפסיה של דוסטויבסקי לא הייתה טבעית, אלא ביטוי פיזי לתחושת אשמה נסתרת של הסופר על מות אביו. לפי פרויד, דוסטויבסקי ולמעשה כל בן מייחל למות אביו מתוך תשוקה נסתרת לאמו, וכראייה פרויד מביא את העובדה שמחלת הנפילה של דוסטויבסקי פרצה רק כשהיה בן 18 השנה בה מת אביו. עבור פרויד, הנושאים העיקריים ברומן: רצח האב ורגשות האשמה, ובמיוחד האשמה המוסרית כפי שמתבטאת אצל איוון קרמזוב הם הוכחה ספרותית לתאוריות שלו. 

פרנץ קפקא היה אסירתודה לדוסטויבסקי על הרומן, ואמר שיש בינו לבין דוסטויבסקי "קרבת דם", אולי בגלל המוטיבים האקזיסטנציאליסטיםשבספריו. קפקא חש קרבה לדוסטויבסקי גם מפני שכמוהו נלחם במחלת השחפת המתישה, כפי שדוסטויבסקי נאבק במחלת הנפילה שלו. הקבלה נוספת בין שני הסופרים קיימת ביחסים המתוחים בינם לבין אבותיהם. קפקא נמשך לשנאה שמביעים הבנים של פיודור כלפי אביהם. הוא עצמו עסק בנושא אבות ובנים ברבות מיצירותיו, ובאופן מפורש בסיפור הקצר "גזר הדין".

ב1911 עיבד הדרמטורג הצרפתי ז'אק קופו את הרומן למחזה.

• אידיוט

האידיוט הוא רומן מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי שנכתב בשנת 1869. הספר נחשב לאחד הרומנים החשובים יותר של דוסטויבסקי.

הנסיך מישקין, בן למשפחה מיוחסת שהוא הצאצא האחרון שלה, חוזר לסנקט פטרבורג לאחר שהייה ארוכה בשווייץ, שם היה מאושפז בשל מחלה. אין לו כמעט דבר פרט לבגדים שלעורו, אך הוא אופטימי וידידותי בצורה יוצאת דופן. סגנונו החברותי, הישיר והפתוח הם שמקנים לו את התואר "אידיוט", אף שהוא ניחן בראייה חדה למדי, הגם שהתנהגותו נדמית תמימה מאוד.

ברכבת לסנקט פטרבורג מתחבר מישקין עם רוגוז'ין, פרחח הולל שירש הון מאביו הסוחר. הלה מספר לו על תשוקתו לנסטסיה פיליפובנה, יפהפייה ידועה לשמצה בשל התנהגותה ואורח חייה. הנסיך מגיע אל ביתו של הגנרל יפאנצ'ין, בעלה של קרובת המשפחה האחרונה של הנסיך, ומתיידד עם בני הבית. משהוא רואה את תמונתה של נסטסיה הוא נתקף תשוקה עזה לראות אותה. 

הנסיך מגיע למסיבה אותה עורכת נסטסיה, ורואה כיצד רוגוז'ין השתוי מציע לה הון עתק כדי שתלך איתו. הוא מציע לה נישואין כדי להציל אותה, אך היא מסרבת לקבל את עזרתו ובורחת עם רוגוז'ין, שהופך מחבר קרוב לאויבו של הנסיך ואף מנסה לרצחו.

"שדים" - פיודור דוסטויבסקי

"שדים" הוא רומן משנת 1872 שנכתב על ידי הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי. הרומן עוסק בפעילות המהפכנית המחתרתית ברוסיה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19. דוסטויבסקי מציג ברומן את מגוון הדעות והאידיאולוגיות המודרניות שפשטו ברוסיה באותה התקופה, בין היתר בהשפעת גורמים מהפכניים במדינות המערב, ואת חוסר היכולת של השלטון הקיים להתמודד עם הרוחות החדשות.

שמו של הרומן מתייחס לסיפור המופיע בברית החדשה. בסיפור פוגש ישו באדם אחוז דיבוק, ומגרש את השדים שאחזו בו לתוך עדר חזירים הרועה בסמוך (הבשורה על פי לוקאס, פרק ח', 37-32). הקטע עצמו מופיע כאפיגרף לרומן וגם במסגרת העלילה עצמה. הרומן תורגם בהתחלה לאנגלית תחת השם The Possessed, אולם מאוחר יותר שונה שמו על ידי חוקרי דוסטויבסקי ל-The Devils 

החטא ועונשו – פיודור דוסטויבסקי

רומן מופת זה התקבל כאחת מיצירות הפאר של הספרות הכללית, והשפעתו האדירה מורגשת בקרב המוני קוראים וחוקרים בעולם כולו.

היטיב הסופר לתאר את עולמו של החוטא ועונשו באופן שיהיה משמעותי לתרבויות שונות ומשתנות ברחבי החברה האנושית. אף היום, כמעט מאה וחמישים שנה לאחר כתיבתו – לא נס ליחו. צלילתו של האומן הרוסי הגדול לנבכי נפשו של הרוצח, בעדינות כה מורכבת ומדויקת- מציבה את יצירתו כאחת מנכסי צאן הברזל של התרבות כולה. עניין רב גילו בה מעת כתיבתה לא רק קוראים ומבקרי ספרות, מחזאים ותסריטאים, כי אם גם הוגים, אנשי רוח ופסיכולוגים אשר נעזרו באבני הבנין המשמעותיות שהציב דוסטויבסקי בתחומים אלו בחטא ועונשו[2].

לפני שננסה לעמוד במעט על סוד קסמה של יצירה זו - נציג בקצרה את תמצית העלילה:

הגיבור הראשי הוא רסקולינקוב, צעיר רוסי המגיע ממשפחה כפרית דלה לעיר הגדולה לצורך לימודיו באוניברסיטה. על רקע המצב החברתי והכלכלי החמור הוא נקלע למצוקות אישיות ונפשיות קשות. בנקודת משבר חריפה הוא מגיע לרצח אכזרי של מלווה בריבית ואחותה (שהגיעה בניגוד למתוכנן לדירה). במהלך הרומן מתוארים ייסורי הנפש של הרוצח, בניסיונו להתמודד עם משמעות מעשיו. התמודדות עצמית, והתמודדות אל מול החברה הסובבת: בני משפחתו, חבריו, בחורה עימה הוא נמצא בקשר הדוק, חוקרי המשטרה המנסים להובילו להודאה בחטא, ועוד. האפילוג מוקדש לתיאור דרך "תשובתו" במחנה עבודה בסיביר, לאחר שהודה בחטאו. [3]

דמותו המרתקת של הרוצח מכילה ניגודים בין חסד שאינו יודע גבולות לפשע שפל ואכזרי, ובין אידיאולוגיה קיצונית התובעת צדק מוחלט - לאישיות ניהליסטית פרועה הרומסת כל חוק ומוסר.

ברומן לא ניתנת תשובה ברורה להגדרת המניעים המדויקים שהובילו את רסקולניקוב לביצוע הפשע, ולא לאלו שהובילו אותו להודאה בחטא. הרוצח מוצג בלבטיו ותסביכיו, ובמקביל לאלו - בקשייו ליצירת קשרים ראויים עם סביבתו הקרובה. חי הוא בבועה משלו, כואב ומיוסר על גורלו.

רבים וטובים עסקו בשאלות "הגדולות" שמעלה היצירה, והציעו פרשנויות מעניינות להבנת התהליכים שעובר רסקולניקוב ועוברת סביבתו במהלך היצירה.[4] במסגרת זו נניח לשאלות ולתשובותיהן, ונפנה ליבנו לתהליכי הסבל הנפשי המלווים את הגיבור בדרכו.[5]

נבחין בכך שמעבר להתלבטויותיו האידיאולוגיות והמוסריות של הרוצח - ישנו תהליך רגשי עמוק המתבטא כאמור בכעס, בצער ובכאב. לעתים מופיע ביטוי זה במחשבותיו ובחלומותיו, לעתים נמצאנו מפורש בשיחותיו או בפעולותיו, ולעתים נוכל להתרשם מעולם רגשי זו מתוך מצבו הפיזי או הנפשי הירוד של הגיבור.[6]

נדגים להלן מעט ממופעיהן של אותן תחושות במקביל להתרחשויות המובילות אליהן:

הפעם הראשונה בה נתקלים אנו בתופעה זו - בראשיתו של הסיפור, מייד לאחר ביקורו "המקדים" בבית המלווה בריבית – אליונה איוונובנה. לאחר שכל הביקור הוקדש להתבוננות ושימת לב אל הפרטים העשויים להיות משמעותיים בעת ביצוע הפעולה, מתאר הסופר:

רסקולניקוב יצא ממנה במבוכה מוחלטת. ומבוכתו הלכה וגברה.[7]

כעבור מספר שורות - עם צאתו לרחוב – מתגלה אשר על ליבו:

"אלי הטוב! עד כמה כל זה מתועב! האם ייתכן שזוהי האמת לאמיתה, ואני הוא זה ש...

לא, זוהי שטות גמורה, זה לא מתקבל על הדעת!... איך ייתכן שזוועה כזאת עלתה בכלל על דעתי?

אבל עד איזה טינופת מסוגל ליבי להידרדר! והעיקר שהדבר הזה כל-כך מלוכלך, נתעב, מגעיל, מגעיל!...

ואני הוא זה שחודש שלם..."

אך יסורי המצפון המוקדמים לא נשארים רק נחלתם של הפה והמחשבות. פעולותיו הבאות תמחשנה את סערת הרגשות בה הוא מצוי:

הוא לא הצליח להביע את סערת רוחו במילים או אף בקריאות נרגשות. תחושת הגועל האינסופי שהחילה להעיק על ליבו ולעורר בו בחילה כבר כאשר הלך אל הזקנה התעצמה עתה כל-כך והתחוורה בתודעתו בבהירות כה עזה, עד שלא ידע לאן למלט את נפשו מרוב מועקה... [8]

בדיוק באותו רגע יצאו מן הדלת שני שיכורים... בלי לחשוב הרבה ירד רסקולניקוב מייד באותן המדרגות המובילות למטה. עד עתה מעולם לא נכנס למסבאות, אבל עכשיו היה ראשו סחרחר עליו, ונוסף על כך ייסר אותו צמא לוהט. הוא רצה לשתות בירה קרה...

לאחר "הצלחתו" של המשקה להשיבו לצלילות דעתו ולהתחזקות מחודשת בכוונותיו הראשוניות- הוא כבר נראה עליז יותר, כאילו הושלך מעליו איזה עול איום, וסקר את הנוכחים בסבר פנים יפות.

אבל אפילו באותו רגע קיננה בו במעורפל תחושה-מוקדמת, שכל הפתיחות הזאת שלו כלפי הצדדים החיוביים חולנית אף היא.[9]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

חמוטל בר יוסף, החטא ועונשו, תדריך לקורא וללומד, מישלב .

גל אורן, שברים במראה: שבר ומשבר בספרות האירופית המודרנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014

Jahn, Gary R. "Dostoevsky's Life and Career, ". University of Minnesota. Retrieved 24 August .