‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי בימי הביניים- האמנות והאדריכלות ?

 תוכן עניינים

מבוא

אדריכלות ביזאנטית

רומנסק

אדריכלות נורמנית

גותיקה

אדריכלות איסלאמית

טירות בימי הביניים

התכנון העירוני והתפתחות הערים האירופיות בימי הביניים

עיר החומה

הכיכר העירונית

הקתדרלה

גנים ציבוריים

מבנה המגורים

מקצוע האדריכל

השפעה תרבותית

השיגעון באמנות ימי הביניים

מקורו של השיגעון לפי תפיסת ימי הביניים

הסכימות לתיאור הטירוף בימי הביניים

סממנים חיצוניים

שיער להבה/ שיער שדון

שד יוצא מהפה

קירחות

נשיאת אלה

נשיאת מרוט - העתק של ראש השוטה או הלץ

לחם? אבן?

לבוש הכסיל

התחזות למשוגע

ציטטה לסיום

השתקפויות של הרפרטואר האומנותי של הסופר מתוך ההגדה של סינקיו-סינטרו.

מקורות ביבליוגרפיה:

אדריכלות ימי הביניים כוללת כמה סגנונות אדריכליים שאיפיינו את הבנייה באירופה מנפילת הקיסרות הרומית ועד ניצני הרנסאנס. סגנונות הבנייה בימי הביניים התבססו על האדריכלות הקלאסית אך היו מאוד שונים ממנה. כהמשך של האדריכלות הרומית התפתחה האדריכלות הביזאנטית באזור מזרח הים התיכון, בעיקר בימי הביניים המוקדמים. במקביל התפתח סגנון הרומנסק בצרפת ובצפון ומערב אירופה החל מתחילת המאה ה-11. סוף ימי הביניים במרכז ומערב אירופה התאפיינו בסגנון הגותי, שהחל בסוף המאה ה-12 בצרפת והתפשט לשאר אירופה. האדריכלות הגותית התבטאה בעיקר בקתדרלות ומבני דת אך בהמשך התפשטה גם למבנים אזרחיים. לצד האדריכלות הכנסייתית התפתחה אדריכלות ביצורים מאבן ובפרט בניית טירות מבוצרות ששימשו הן מקום מגורים לאצילים והן בסיס לשליטה בנחלה הפאודלית.

השיגעון הוא נושא שהעסיק את אמני ימי הביניים, לכל אורך התקופה, שהחלה עם שקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית לספירה, עד לסיומה, עם תחילת תקופת הרנסאנס במאה ה-15. ספרות ענפה, כתובה ומאויירת, שנשענה על מזמורים, אגדות, וסיפורי המקרא, התפתחה בנושא. העניין הרב שגילו האמנים בתופעה בעבודותיהם, שיקף מחד, את התייחסות החברה והשלטון כלפיה, ומאידך את הבורות, הרתיעה והפחד הן מהשיגעון והן מתוצאותיו: בידוד, הרחקה מן החברה, יחס מזלזל, מאסר, כפיתה והתעללות גופנית. [1]

פעילות הכנסייה כגורם מכריע בימי-הביניים בעיצוב התרבות הנוצרית בארצות מערב אירופה, הביא אותה לניסיון לעקור כל גורם שהיה יכול לפגוע במעמדה של הכנסייה הקתולית כמייצגת את אמיתות האמונה. מכאן נבע מאבקה העיקש וחסר הפשרות כנגד תנועות הכפירה וכנגד מוקדי הכוח שמחוץ למסגרותיה, כגון בני מיעוטים ביניהם, יהודים ומוסלמים. המשוגעים והכסילים שהיוו חלק מקבוצת החריגים, היו למעשה "חוטאים", שקיבלו את עונשם כדין, על פי הציווים המופיעים במקורות המקראיים. [2]

בספרה של שולמית שחר קבוצות שוליים בימי הביניים, היא מתייחסת למגוון רחב של יחידים או של קבוצות הנמצאים בשוליים וגורסת כי "עצם בחירת האחר וסימונו, מלמדים על ההסכמה המשותפת באותה חברה, על ערכיה ועל חרדותיה הקיומיות וכי הגדרת האחר, מגדירה למעשה את החברה הסובבת אותו.אפרים שהם-שטיינר בספרו חריגים בעל כורחם: משוגעים ומצורעים בחברה היהודית באירופה בימי הביניים, מתייחס אף הוא אל החריגים כאל "אחר" או כאל כמה "אחרים", המחזקים את האינטגרציה החברתית ואת הזהות העצמית של הרוב. תופעה זו מתרחשת כאשר מתבססת קטגוריזציה מסווגת, כי אז ניתן להרחיק אל השוליים יחידים או קבוצות. המחבר סבור כי היחס לאנשים חריגים, "נע על הרצף שבין חמלה ורחמים, חרדה ורתיעה. המתח בין שני הקצוות הללו, הוא שעיצב את היחס לחריגים הן בחברה הנוצרית והן בחברה היהודית בימי הביניים".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Bauer, Susan Wise. The History of the Medieval World: From the Conversion of Constantine to the First Crusade. New York: W. W. Norton.

 שולמית שחר, קבוצות שוליים בימי הביניים, הוצאת האוניברסיטה המשודרת