‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד הציגה התקשורת את ההתנתקות?

תוכן עניינים

התנתקות                 

מבוא                  

תקציר של דו"ח שנכתב בידי "קשב"            

הטיה פוליטית               

טיעונים בעד ונגד ההתנתקות            

התנתקות מנקודת מבטם של המתיישבים  

עיתון ה"ארץ"

עיתון "מקור ראשון"        

מגמות בדעת הקהל בישראל בנושאי שטחים ושלום         

תפקוד אמצעי התקשורת בעיני הציבור היהודי בישראל: מצוי מול רצוי     

סיכום                  

בבליוגרפיה                 

תוכנית ההתנתקות שיזם ראש הממשלה אריאל שרון, תכליתה נסיגה חד-צדדית של ישראל מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון (גנים, כדים, חומש, שא-נור), פינוי תושביהן היהודיים ופינוי מתקנים צבאיים קבועים באזור. תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. חרף זאת, זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת. סקרים שנערכו קבעו כי התוכנית נהנית מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכניתו גם לאחר שנדחתה במשאל שנערך בקרב מתפקידי הליכוד. הנסיגה הישראלית החד-צדדית מרצועת עזה וצפון השומרון הותירה בידי ישראל שליטה ביטחונית מלאה באוויר ובים והתירה לפלשתינאים לפתוח את נמלי הים והאוויר ברצועה. עוד קבעה התוכנית, את הישארות גושי ההתנחלויות הגדולים ביהודה ושומרון בידי ישראל, בכל הסכם קבע עתידי. הטיעונים המרכזיים בהם השתמשו תומכי התוכנית היו: הנימוק הדמוגרפי - הסכנה שבהמשך השליטה תהיה למעלה ממיליון פלסטינים; הנימוק הביטחוני - ההקלה הביטחונית אחרי שלא יהיה עוד צורך להגן על ביטחון מתנחלי גוש קטיף; הנימוק המשפטי-מוסרי-דיפלומטי; שיפור במעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם כתוצאה מהנסיגה. ישראל החפצה להסיר את אחריותה מגורלם של הפלסטינים ברצועה, חייבת מבחינת המשפט הבינלאומי לנתק את אחיזתה באזור. [1]

רבים מאנשי השמאל תמכו בתוכנית שכן ראו אותה כהולמת את עמדתם העקרונית המתנגדת למפעל ההתנחלות בשטחים שכבשה ישראל ב-67', וסברו כי היא מהווה נדבך נוסף המקרב את מדינת ישראל לעבר הפתרון העתידי של 'שתי מדינות לשני העמים'.

מתנגדי התוכנית דוחים את הנימוק הדמוגרפי וטוענים כי ישראל ממילא אינה שולטת במרכזי האוכלוסייה הפלסטינית בעזה ויציאה משם תבסס את עזה כמרכז טרור ואת אפשרות העמקת טווח הירי משם לאזוריה הפנימיים של מדינת ישראל. זאת ועוד, הנסיגה החד-צדדית כוללת את פינוי ציר פילדלפי דבר שיקל את הגישה לעזה דרך מצרים. הנסיגה גם תעניק עידוד למחבלים בכך שתוכיח את טענתם כי "ישראל מבינה רק כוח". [2]

אין כמובן להקל ראש בטיעוני-הנגד הביטחוניים והמדיניים שהשמיעו גורמים בימין ובשמאל נגד תוכנית ההתנתקות, אך די לראות את ההתגייסות חסרת הפשרות של מרבית הציבור הדתי נגדה, כדי להבין שבלב ההתנגדות להתנתקות לא עומד רק הטיעון הביטחוני אלא גם ובעיקר אידיאולוגיה; הציבור הדתי מאמין כי היאחזות עם ישראל בארצו הוא תהליך גאולה ונסיגה משטחים מהווה עבירה חמורה המרחיקה את הגאולה. טשטוש אופיו הביטחוני המקורי של הויכוח והפיכתו לסוציולוגי-אידיאולוגי ('מתנחלים' נגד 'שמאלנים') הוא שמאפשר לדון בו בהקשר של מרי אזרחי, שכן מדובר בשתי קבוצות המובחנות זו מזו מבחינה פוליטית-מפלגתית ומבחינה ערכית-אידיאולוגית. מחאת הימין שלוותה לא אחת בהפרות חוק שואבת את הלגיטימיות שלה מהוויכוח הפוליטי ואת תכניה ודבקותה במטרה מאמונתה הדתית. [3]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ידידיה מאיר,סיון רהב-מאיר "ימים כתומים, ההתנתקות – החשבון והנפש". הוצאה לאור: ידיעות אחרונות .