‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי העדה העלווית?

 תוכן עניינים

     מבוא: ניתוח ומיפוי הסביבה האסטרטגית

רקע היסטורי:

העלווים בסוריה

הדת העלווית

מיפוי הסביבה האסטרטגית

מנהיגים עריצים בשמונה מדינות, ערב פרוץ האביב הערבי:

"האתגר"- ניתוח של המערכת הפנימית

חיזוק הלכידות העדתית בקרב בני העדה העלווית

חיזוק של חבל העלווים

"היריב" – ניתוח המערכת החיצונית

פנים מדינתי מקומי:

אזרחי סוריה:

העדה העלווית:

העדה הנוצרית והעדה הדרוזית :

ניתוח ומיפוי התרחישים הפוטנציאליים בהקשר לאתגר

תרחיש א' - אסד נשאר בשלטון:

תרחיש ב' - הסדר ביניים ארוך טווח:

ניתוח פתרונות ארוכי טווח אפשריים לסכסוך:

תרחיש ג' – "עלוויסטאן":

גיבוש אסטרטגיה נבחרת

האינטרסים החיוניים של המשטר והעדה העלווית:

תמונת מצב מדינית המחייבת שינוי אסטרטגי:

סיכום

    ביבליוגרפיה

עלווים (או נוציירים - ע"ש מייסד הכת - מוחמד אבן נוצייר), כת אסלאמית שמקורה כנראה בגרסה האיסמאעלית של השיעה. על ראשיתה ידוע מעט מאד. יש הרואים בה את צאצאיהם של עם כנעני עתיק ששרד בהרי סוריה, הושפע מאד מן הנצרות והאסלאם ושמר על מנהגים אליליים סוריים רבים. בימי הביניים סיגלו לעצמם העלווים את השפה הערבית ואת האמונה המוסלמית בגרסתה האיסמאעלית ואחר כך הפכו לדת נפרדת. מרכזם בסוריה, בעיקר בהרים שלאורך חוף הים התיכון. לטקיה וטרטוס הן הערים המרכזיות באזור. הם מרוכזים גם במישורים שליד חמה וחומס אבל חיים בכל עריה המרכזיות של סוריה. מעריכים את מספרם בכ-2.1 מיליון המהווים כ-11% מאוכלוסיית סוריה. יחד עם שאר העדות השיעיות, הם מהווים כ-13% מהאוכלוסייה. ישנם גם כמאה אלף עלווים החיים בלבנון, וכארבע מאות אלף בטורקיה, בעיקר בחבל האטאי בדרום טורקיה ולמעלה מ-2,000 עלווים חיים תחת שלטון ישראל בכפר ע'ג'ר שברמת הגולן.

המונח "עלווי" הוא מונח חדש יחסית, ומקורו בתקופת המנדט הצרפתי בסוריה. המונח מתייחס לזיקתם של העלווים אל האימאם עלי בן אבי טאלב, מייסד האמונה השיעית, חתנו של הנביא מוחמד.

הנשיאים הסורים חאפט' אל-אסד ובשאר אל-אסד השולטים בסוריה מאז שנת 1970 הם ממוצא עלווי, וכן רבים מן האוליגרכיה הצבאית והפוליטית של סוריה.

העלווים נרדפו תחת השלטון הממלוכי מ ־ 1260 ואילך. כאשר האימפריה העות'מאנית השתלטה על סוריה בשנת 1516, הרגו הטורקים יותר מ־90,000 עלווים. לאחר מכן נחשבו העלווים כמנודים והטורקים שלחו מתיישבים להתיישב באדמותיהם. חלק מן המתיישבים הטורקים המירו את דתם לדת העלווית.

בתקופת השלטון העות'מאני נהנו העלווים ממידה של אוטונומיה מקומית אולם באמצע המאה ה - 19 החלה הממשלה העות'מאנית להדק את שליטתה. עם כינון המנדט הצרפתי בסוריה (1920-1922), הוכר חבל העלווים כשטח אוטונומי תחת מושל צרפתי, והצרפתים ניסו לטפח את העדה כלכלית ותרבותית. בשנת 1936 הפכה המדינה העלווית לחלק מסוריה – עם אוטונומיה חלקית, מעמדה זה בא לקצו עם יציאת צרפת מסוריה - סוריה קיבלה את עצמאותה ב־17 באפריל 1946.

מפלגת הבעת' נוסדה על ידי מישל עפלק וצאלח אל – דין אל - ביטאר כאשר הראשון ממוצא נוצרי והשני ממוצא מוסלמי בשנות ה – 40.

חלקו של ביטאר במפלגה היה יותר פרקטי, מעשי כאשר עפלק היה יותר האידיאולוג - איש הרוח של המפלגה. השניים הכירו מאז תקופת הסטודנטים שלהם יחדיו בצרפת, כאמור בשנות ה - 40. יש הטוענים כי זאכי ארסוזי שהיה ממוצע עלווי הוא הראשון שמבחינה כרונולוגית הגה את הדוקטרינה של הבעת' באמצעות שלושת המטרות: שיוון, אחדות וחופש שדומות מאוד לשלושת המטרות של מפלגת הבעת' כפי שהתבטאה באידיאולוגיה של עפלק מאוחר יותר. הארגון שהיה חבר בו ארסוזי נקרא "הליגה לפעולה לאומית" שהתאחדה עם ה"גוש הלאומי".

ארסוזי התנגד למהלך זה ולכן הקים את "המפלגה הלאומית הערבית" שכאמור הייתה דומה במטרותיה של הבעת' אך היא נטמעה בבעת' . למעשה נראה כי זאכי ארסוזי נחשב ל – "ממציא" הרעיון של הבעת', בעוד שמישל עפלק נחשב לאידיאולוג – לכותב בפועל של הבעת' וצאלח אל – דין אל – ביטאר נחשב לאיש המעשי, הפרגמאטי שכיהן בפועל בממשלות סוריה בתפקידים שונים ואף כראש ממשלה .

"אל – בעת'" (בתרגום לעברית: התחייה) היא מפלגה פאן ערבית סוציאליסטית. אידיאולוגיית התנועה היא תוצאה של ערבוב האידיאולוגיה הסוציאליסטית האירופאית ולאומיות ערבית כפי שהתגבשו אצל עפלק וביטאר בראשית דרכם בצרפת. הרעיון הבסיסי שמלווה את המפלגה הוא בכך שהמפלגה רואה את מדינות ערב כישויות זמניות שיוחלפו למדינה כל ערבית מאוחדת.

הבעת' היא המפלגה הראשונה שמאמינה באופן אידיאולוגי ובאופן פרקטי באחדות הערבית ובניסיון לנסות לארגן ולייסד את הערביות האוניברסאלית שהיא ה – "פאן ערביות", בגלל שהיא מאמינה שזה מה שירפא את האומה הערבית ויביא לאומה מאוחדת אחת ולמעשה היא רוצה להחיות את האומה הערבית. למפלגות שקמו עם הבעת' היו סממנים של סוציאליזם אלא ברעיון הפאן ערבי כך שלא משנה מה הדת שלך: מוסלמי, נוצרי ולאיזו זרם אתה משתייך, עצם היותך ערבי, מספיק.

במהלך שנות הארבעים והחמישים התנהל מאבק בתוך הציבור הסורי בין מושג "הערביות" לבין מושג "הסוריות" שהיה בראש השקפותיו הפוליטיות של אנטון סעאדה שנהנה מתמיכה לא מבוטלת בקרב הציבור הסורי ובעיקר מקרב בני עדות המיעוטים שהיוו כ – 40 אחוז מהאוכלוסייה. אולם מאבקו של סעאדה היה מאבק אבוד מלכתחילה שכן בעקבות התמוטטות האימפריה העות'מאנית עם סיום מלחמת העולם הראשונה נשבה הציבור הסורי בשבי הפאן הערביות שהפכה לתפיסה מובילה ומרכזית. מרבית הכוחות הפוליטיים הפעילים בזירה הסורית הביעו פעם אחר פעם לאורך המחצית הראשונה של המאה ה – 20 את מחויבותם לערביות ואף טרחו להציג עצמם כמי שפועלים לקידום מטרותיה וערכיה. כך היה גם "הגוש הלאומי" שהיווה מסגרת פוליטית מרכזית בסוריה בתקופת המנדט ושממנו צמחו שתי המפלגות הפוליטיות החשובות בעידן שלאחר עצמאות סוריה - המפלגה הלאומית (אל – חזב אל – ווטני), שייצגה את נכבדי דמשק ומפלגת העם (חזב אל – שעב), שייצגה את נכבדי חלב.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

• Robert W. Olson, The Ba'th and Syria - 1947 to 1982 The Evolution of Ideology Party and State (Michigan: Kingston press), p. 3.

זיסר ,אייל. פניה של סוריה (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד)