‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי רצח בכוונה תחילה?

תוכן עניינים

מבוא. 

רצח במשפט העברי 

אנשי דמים. 

יסודות עבֵרת הרצח. 

נתכוון להרוג את זה והרג את זה. 

עונשו של רוצח. 

רצח ישיר ורצח עקיף. 

הענשת הרוצח לתיקון העולם. 

רצח בתרבויות אחרות.. 

רצח – משפט ישראלי 

רצח בכוונה תחילה. 

רצח במזיד. 

סעיפי רצח נוספים

ענישה.

קטגוריות מיוחדות של רצח. 

המתת חסד. 

רצח פוליטי 

רצח נשים על ידי בני משפחותיהן 

גאולת הדם.

קטל תינוקות.

כוונה כמחשבה פלילית וכוונה כמרכיב עובדתי של העבירה. 

כוונה כמגדירה את מעשה העבירה כמשפט העברי 

כוונה במלאכות שבת. 

עבירות נוספות. 

כוונה כחלק מהגדרת המעשה בדיו הישראלי 

חיוב בושת באדם המזיק

ביבליוגרפיה

 רצח הוא מעשה של המתת אדם בידי הזולת בכוונה תחילה, המוגדר בחוק כל המדינות ובחוק הבינלאומי כפשע. בכל התרבויות והדתות הדבר נחשב למעשה פשע חמור ביותר, אך חברות נבדלות זו מזו בהגדרה אילו מעשי קטל נחשבים לרצח ממש, ואילו מקרים יוצאים מהכלל. ככלל שיעור ההחרגות כלומר מקרי הרג אדם מכוון שאינו נחשב לרצח נמצא בסימן ירידה מתמשכת, אך קיימים יוצאי דופן רבים.

במרבית המדינות נחשב הרצח לעבירה פלילית שעונשה מאסר עולם ובאחרות כגון ארצות ערב, סין, מדינות שונות באסיה וחלק ממדינות ארצות הברית הדין קובע עונש מוות למורשעים ברצח והם מוצאים להורג.[1]

הרצח ביהדות נחשב לפשע המוסרי הגדול ביותר. האיסור "לא תרצח" מופיע בעשרת הדיברות, נמנה עם שבע מצוות בני נח ובהלכה נקבע שמצוות לא תעשהזו היא אחת משלוש מצוות שהן בגדר "ייהרג ובל יעבור", כלומר מי שאנוס לרצוח כדי להציל את חייו, מוטב שימות ולא יִרצח. בתורה האיסור על רצח נובע מכך שהאדם נברא בצלם אלוהים ולכן אין לשום אדם אחר זכות לבטל את חייו, בשל המימד האלוהי שקיים בו, בשום מצב אף לא בהמתת חסד. למעט התגוננות שבו האדם מציל את חייו שלו. על פי המקרא הרוצח הראשון בהיסטוריה היה קין, והפך להיות לסמל לאדם מקולל. בלשון התלמוד נאמר שדמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במקרים מסוימים הריגה מותרת כמו במקרה של ענישת בית דין ומלחמה. במקרא עונשו של רוצח הוא בכך שהוא יהרג, מידה כנגד מידה, "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", עם זאת חלק מחכמי המשנה הסתייגו מכך עד שאמרו במשנה: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע הכוונה לשבע שנים נקראת חובלנית, רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם". לעומתם טען רבן שמעון בן גמליאל שגישה זו תוביל לריבוי מקרי הרצח. כמו כן מפרידים במקרא בין דינו של רוצח בשגגה לבין דינו של רוצח בזדון[2].

שפיכות דמים היא היא ה"חטא הקדמון", שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד, ח). במהלך הדורות, נעשתה שפיכות דמים העבֵרה החמורה ביותר במשפט העברי. וכך כתב הרמב"ם, רבנו משה בן מימון, בספר "משנה תורה": "ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר: 'ולא תחניפו את הארץ... כי הדם הוא יחניף את הארץ'". והוסיף וכתב ב"מורה הנבוכים": [3]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

[1] גבריאל הלוי‎ ‎תורת דיני העונשין‎ ‎כרך א (הוצאת הקריה האקדמית אונו)‏

[2] י' חבה היסוד הנפשי בעבירת רצח במשפט העברי (חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור", בהנחיית פרופ' א' אנקר, רמת גן ) 100 104.

[3] א' שמש "'שוגג קרוב למזיד': לבירור יצירתו של המושג בתורת האמוראים" שנתון המשפט העברי כ 399