‏190.00 ₪

 שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי עקידת יצחק במקרא?

 תוכן עניינים

1. הקדמה              

2. מבוא

3. השיח והדו-שיח בסיפור העקידה

3.1   פתיחה

3.2   שינוי הזמן  בסיפור על ידי השיחה 

3.3   דו - שיח בין יצחק לאברהם

3.4   דו-שיח בין מלאך ה' לאברהם 

4.     המלה המנחה בסיפור העקידה

4.1   מלה מנחה כאמצעי ספרותי 

4.2   לֶךְ לְך

4.3   הִנֶּנִּי 

4.4   הַמָּקוֹם

4.5   וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו  

5.     סיכום

6.     ביבליוגרפיה  

1.   הקדמה

 אין ספק שסיפור עקידת יצחק הוא סיפור אשר בו עולה הסיפור המקראי לאומנות של ממש.

הדגם הקלאסי של סיפור עלילתי במקרא בנוי משלושה חלקים.[1]

א.    התחלת הסיפור בנקודה רגועה ושלוה.

ב.     התפתחות והסתבכות של העלילה עד לשיא של מתח והתנגשות.

ג.       חזרה מהירה אל נקודת הסיום הרוגעת.

סיפור עקידת יצחק בנוי היטב לפי מבנה קלאסי זה. בתחילתו, הצבת הנסיון, "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" [2], מה שמעורר את סקרנותו של הקורא לדעת האם יעמד אברהם בנסיון אם לא. אחר כך העלילה מתפתחת באופן הדרגתי עד לנקודת השיא, אברהם שולח את ידו אל המאכלת לשחוט את בנו. הקריאה המפתיעה של מלאך ה' אל אברהם לבל ישלח ידו אל הנער, - שיאו של הסיפור, ומכאן התרופפות המתח אל סיום העלילה, הקרבת האיל תחת יצחק, השיבה אל הנערים וההליכה יחדו אל באר שבע.

אך בסיפור העקידה, מעבר למבנה הקלאסי משתמש המספר המקראי במגוון של אמצעים ספרותיים הבאים להעצים את העלילה, לשכללה ולבנות בה עומק מחשבתי. התנ"ך מתעלה כאן לשיא ביכולת הצמצום והקיצור. במהלך של ארבעה עשר פסוקים בלבד (בראשית, כא, א-יד ) המונים 235 מילים, מצליח המספר המקראי ליצור עלילה מרתקת, מסקרנת ובעלת עומק של רגשות, מחשבות ותהיות. התורה משתמשת בסיפור העקידה בשני אמצעים ספרותיים עיקריים על מנת ליצור את מימד העומק בעלילה, דו-שיח, ומלים מנחות. אמנם, ככל סיפור אחר אנו מוצאים אמצעים ספרותיים נוספים, דימוי, אירוניה, לשון נופל על לשון, אך תרומתם של אלו לסיפור הינה שולית לעומת שני האמצעים העיקריים, הדו שיח, והמלה המנחה.

בעבודה זו אנסה לנתח את סיפור עקידת יצחק, תוך שימת דגש על השימוש בשני האמצעים הללו, והתפתחות העלילה בעזרתם.

סיפור עקידת יצחק, אותו סיפור קצר בכמותו אבל עמוק ועשיר באיכותו. מילים ספורות ומדודות הצופנות בחובן מרחבים אינסופיים.  למרות שסיפור זה זכה במהלך השנים לפירושים רבים מספור, עדיין נותרה לנו בקעה רחבה לחדש בסיפור זה חידושים נוספים.

בעבודה זו ניסיתי לעמוד על חלק מן האמצעים הספרותיים בהם משתמשת התורה בכדי ליצור במחשבתנו וברגשותינו את אותו חלל תהודה עמוק. איך מדלג לו הסיפור המקראי בדילוגים קלילים בין שני רבדים, בין רובד הפעולות והעשיה של אברהם בדרכו לממש את צו השם, ובין רובד השיח, הדיאלוגים המשובצים בתוך הסיפור אשר בעזרת הדליגה שבין שניהם מביעה התורה את רחשי לבו של אברהם וגם של יצחק, כל זאת ברמיזות עדינות.

שני האמצעים הספרותיים אשר הודגמו ונותחו בעבודה זו, הדו - שיח והמלים המנחות, הם אולי שני האמצעים היותר עקריים וחשובים בבנית הסיפור, במיוחד בבנית הרובד הנסתר, אותו רובד של מחשבות, הרהורים, ספקות והתלבטויות בהן שרוי אברהם.

עמידתו של אברהם בנסיון אינה החלטה מיידית, חד פעמית אשר החליט אברהם בעת קבלתו את הציווי הא-לוקי. היא המשיכה להעסיק את אברהם לפחות במשך שלושת הימים שחלפו למן העת בו קיבל אברהם את צו השם ועד לאותו רגע בו שלף את המאכלת לשחוט את בנו. בעצם זהו נסיון מתמשך, אולי אפשר להחריף את העניין יותר ולומר כי נסיונו של אברהם למעשה לא הסתיים עדיין. המין האנושי בכלל, וזרעו של אברהם בפרט, עדיין עומדים בנסיונות אשר נגזרים מנסיון העקידה. כל מה שמופיע בחיינו בתור קונפליקט בין מילוי צו ה' ללא מחשבה וללא פשרות לבין הרצון שלנו שלא למלא את המצוות בשל סתירות הנובעות מן המוסר אליו הורגלנו, או מן המערכות החברתיות בהן אנו חיים, הוא ספיח מנסיון זה שעמד בו אברהם אבי האומה בהצלחה. ובעמידה זו בנסיון טבע אברהם אבינו את אותו כח לעמוד ולהתגבר בקיום רצון השם אל מול כל הקיטרוגים והבלבולים אשר מנסים לפתות אותנו ולעבור על דבר ה'.

לא בכדי יוצא ה' מגדרו לאחר עמידתו של אברהם בנסיון:

"וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי."

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

1. אריך אוארבך, "צלקתו של אודיסאוס", מימזיס  - התגלמות המציאות בספרות המערב,   עמ' 7-13