‏190.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי כיבוש יפו והפליטים הפלשתינים ?

תוכן עניינים

מבוא

תחילת המלחמה

יפו בזמן המנדט

המערכה על יפו

לאחר הקמת מדינת ישראל

לאחר קום המדינה

גורל ערביי ארץ ישראל בעקבות המלחמה

בעיית הפליטים הפלסטינים

הסיבות ליציאת ערביי ארץ ישראל

אופן ההצגה בישראל של הסיבות ליציאת ערביי ארץ ישראל

בבליוגרפיה

עֶרֶב מלחמת העצמאות היוו התושבים הערבים של חבל הארץ שהיה תחת שלטון המנדט הבריטי על פלשתינה-ארץ-ישראל כשני שלישים מתושבי שטח המנדט (כפי שהיה בפועל ביום הכרזת תוכנית החלוקה) והם נודעו כערביי ארץ ישראל. כתוצאה מהמלחמה רובם ברחו או גורשו מהשטחים שהפכו למדינת ישראל ובכך נוצרה בעיית הפליטים הפלסטינים[1].

החלטת העצרת הכללית של האו"ם מספר 181, מיום ה29 בנובמבר 1947 כ"ט בנובמבר, אישרה את "תוכנית החלוקה", לחלוקתו של שטח המנדט הבריטי לשתי מדינות: יהודית וערבית, העיר ירושלים וסביבתה כולל בית לחם ואזור שועאפת היו אמורים להיות שטח בינלאומי קורפוס סיפראטום בניהול מועצת נאמנים מטעם האו"ם[2].

הנהגת היישוב והתנועה הציונית קיבלו את תוכנית החלוקה ואף פעלו נמרצות לאישורה באו"ם, זאת על אף הסתייגויות ממנה שבאו בעיקר מהתנועה הרוויזיוניסטית. הערבים בארץ ומדינות ערב דחו אותה מכול וכול, ושללו את הלגיטימיות של האו"ם להכריע בשאלת פלשתינה ארץ ישראל. כמו כן, הם דחו את הרעיון כי פליטי השואה היהודים ייושבו מחדש בארץ, בטענה כי מדובר בבעיה פנימית של אומות אירופה, שיש לפותרה על אדמת אירופה ולא באמצעות הגירתם לארץ. העובדה ששתי מעצמות העל של העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית וברית המועצות תמכו בחלוקה והקמת המדינה היהודית על כ55% משטחה של פלשתינה הייתה הסיבה שההחלטה נתקבלה. כמו כן, העובדה כי ההנהגה הפלסטינית בראשות אמין אלחוסייני תמכה במהלך מלחמת העולם השנייה בגרמניה הנאצית, וכן החרם שהטילה על ועדת האו"ם שניסחה את תוכנית החלוקה, הקשו על הערבים בארץ להציג את טיעוניהם במוסדות הבינלאומיים.

הערבים בארץ הגיבו על החלטת האו"ם בפעולות אלימות שפרצו מיד אחרי ההחלטה, והתפתחו למלחמת אזרחים, בין ערבים ליהודים בשטח המנדט. מלחמה זו הייתה השלב הראשון במה שנודע לימים כמלחמת העצמאות של מדינת ישראל.

ב30 בנובמבר 1947 הותקף מן המארב אוטובוס יהודי בדרכו לירושלים ליד שדה התעופה בלוד וחמישה מנוסעיו נהרגו. בו ביום הכריז הוועד הערבי העליון על שביתה כללית של כל ערביי הארץ. למחרת פרץ המון ערבי למרכז המסחרי הישן בירושלים, בזז והעלה באש חנויות של יהודים, דבר ששימש אות להתלקחות בערים המעורבות. שכונות דרום תל אביב והערים חולון ובת ים הותקפו בירי. [3]

ההתקפה על דרכי התחבורה ועל האוכלוסייה בערים המעורבות הגיעה לשיאה בטבח של 39 פועלים יהודיים בבתי הזיקוק בחיפה, שבאה בעקבות פעולה של האצ"ל, שהשליך רימונים על קבוצת פועלים ורצח שישה מהם. בעקבות התקפה זו החליט פיקוד ההגנה לשלוח כ120 לוחמים לפעולת נקם בכפרים בלד אשיח' וחוואסה, בהם התגוררו רבים מהפועלים במפעל. בפעולה נהרגו בין 15 ל76 מתושבי הכפרים ו-3 מאנשי "ההגנה". לאחר פרשת דיר יאסין, בה הרגו היהודים כ100 מתושבי הכפר, מהם נשים וילדים, נקמו הערבים בשיירת הדסה, והרגו 78 מאנשי השיירה, בהם גם אחיות ורופאים ועובדי אוניברסיטה, בדרכם לבית החולים "הדסה" ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים.

האירועים נמשכו והפכו למלחמה רבתי, כשלעזרת ערביי הארץ הוקם צבא ההצלה של פאוזי אל קאוקג'י.

מצגת יחסי ערבים יהודים הישוב הישן, כיבוש יפו

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

איתמר רדאי, בין שתי ערים: הערבים הפלסטינים בירושלים וביפו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב

בני מוריס, תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה תל אביב: הוצאת עם עובד

 Levine, Mark . Overthrowing Geography, Jaffa, Tel Aviv, and the Struggle for Palestine. Berkeley: University of California Press.