‏390.00 ₪

שאלת המחקר

באיזה אופן מיוצגת הדוגמנית המלאה בעיתונות ברשת, דרך מקרה הבוחן של אשלי גרהאם? 

 תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

שאלת המחקר. 3

השערות מחקר ראשוניות. 3

סקירת ספרות. 4

חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות 2013. 4

דוגמנות מידות גדולות. 4

הפרעות אכילה ודימוי גוף. 5

מיתוס היופי של נעמי וולף. 5

ההבדל בין תפיסת הגוף לדימוי גוף ולדימוי עצמי 7

כיצד נשים תופסות את עצמן 7

הגוף הרזה - הגוף השמן 7

תקשורת המונים.. 8

אמצעי התקשורת השונים.. 9

עתונות. 9

עיתונות אלקטרונית. 11

הטלוויזיה. 11

האינטרנט כאמצעי תקשורת המונים.. 12

מקרה בוחן: הדוגמנית המלאה אשלי גראהם.. 14

ממצאים מהכתבות האלקטרוניות הנבחנות. 15

ענבל חייט | mako | פורסם 21/09/16. 15

"גדולה מהחיים: אשלי גרהאם מצטלמת בעירום מלא". 15

YNET ציפי שמילוביץ פורסם: 27.07.16. 16

למה העולם כועס על דוגמנית המשקל הכבד שרזתה?. 16

מעריב און ליין - יעל רגב 04/08/2016. 17

גוף ההוכחות: אשלי גראהם מואשמת בכניעה לשלטון הרזון 17

דיון 18

סיכום.. 19

ביבליוגרפיה. 21

נספח כתבות מן המדיה האלקטרונית. 23

נספח תמונות. 32

עבודה אקדמית זו תעסוק בדוגמניות מלאות בתקשורת המקוונת. אשלי גרהאם היא דוגמא טובה לדוגמנית מלאה שעושה קריירה מדוגמנות במידות גדולות, מקצוע שלא היה קיים בכלל בעבר. עברו חלפו הימים בהם דוגמניות מלאות היו נבוכות ונחבאות אל הכלים. הדור החדש של דוגמניות ה"פלאס-סייז" נהנה מאור הזרקורים, מאהדת המעצבים ומתשומת לב תקשורתית.

כתבות בתקשורת המקוונת על נשים מלאות השלמות עם עצמן וגאות בגופן "זוכות" לא פעם בטוקבקים מרושעים מאנשים שנהנים להתעמת עם הרעיון של הצגת נשים מלאות כמודל יופי. אבל אכזריים ככל שיהיו הטוקבקים, לנשים הדוגמניות המלאות יש מקום רב במדיה בכלל ובעתונות האלקטרונית בפרט.

בשנים האחרונות, סצנת הדוגמניות במידות גדולות תופחת ופורחת. לתודעה הישראלית והבינלאומית חדרה סטלה עמר, הישראלית עבת הבשר שהיתה למוזה של מעצבי העל.

היום יש יותר ויותר דוגמניות ידועות שמצליחות להחדיר לתעשייה מודל יופי עגול, השונה כל כך מהמראה האנורקטי המקובל. אומנם הדוגמניות המלאות עוד לא הצליחו להגיע למעמד של "דוגמניות-על" מבחינת שכר וחשיפה אך לא ירחק היום וגם זה יגיע. אומנם חלק מהדוגמניות במידות גדולות הולכות ומצמצמות היקפים ופוצחות בדיאטה (דבר שמעורר לא אחת לסערת גולשים ברשת), אבל עדיין הן מקבלות נפח ומשמעות בשיח הכללי ובמדיה.

הניתוח יבוצע תוך שימוש במונחים מרכזיים של ניתוח טקסטים חזותיים טלוויזיוניים. ראשית, אנתח את הטקסט על פי ה"קודים הטלוויזיוניים" שמונה Fiske  . אותם קודים מחולקים לשלוש רמות שונות. ברמה הראשונה שנקראת "מציאות", אבחן את הקודים החברתיים- דמויות, מיקומים של הדברים במרחב/ תפאורה-גודל הטקסט, מיקום, כותרות משנה וכו', הופעה/ לבוש . לאחר מכן ברמה השנייה שנקראת "ייצוג", אבחן את הקודים הטכניים-זוויות צילום/ תמונות שצורפו לכתבה, עריכה. ולבסוף ברמה השלישית שנקראת "אידיאולוגיה", אבחן אילו מערכות של אמונות, רעיונות ותפיסות עולם ערכיות-אידיאולוגיות באות לידי ביטוי בטקסט והוספתי קריטריון משלי- כיצד משפיע סגנון הכתיבה/ ז'אנר הכתיבה על הייצוג. 

השערות מחקר ראשוניות

סוג העיתון (הז'אנר העיתונאי) ישפיע על האופן בו מיוצגת הדוגמנית המלאה.

ייצוג הדוגמנית המלאה יופיע כגימיק חולף ולא כמשהו שבאמת יוביל לשינוי חברתי.

חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, המכונה בלשון העם גם חוק הפוטושופ או חוק הדוגמניות, הוא חוק הקובע מהו המשקל המינימלי הנדרש לעיסוק בדוגמנות, זאת כדי למנוע את השימוש בדוגמנים ודוגמניות רזים יתר על המידה המהווים מודל לחיקוי המעודד הפרעות משקל בקרב האוכלוסייה.

יוזמי החוק הם צלם האופנה ויו"ר עמותת סימפלי יו עדי ברקן, חברת הכנסת רחל אדטו מקדימה, חבר הכנסת דני דנון מהליכוד, ופרופסור יעל לצר, מומחית להפרעות אכילה מאוניברסיטת חיפה.

ניתוח הטקסט של 3 כתבות מעיתונים אלקטרוניים שונים: YNET, מקו , מעריב און ליין. מלמד על ניואנסים בינהם. מאקו הוא הכי "בידורי" וקליל. זה עיתון אלקטרוני של קשת זכיינית ערוץ 2 ומוטה לתרבות הרייטינג והדבר ניכר בכתבה על גראהם. הכתבת ענבל חייט מאוד קלילה ועממית "...אשלי גרהאם יכולה לנשנש בכיף את הדוגמניות הסרדיניות ...". היא גם נוקטת עמדה מיד ולכל אורך הדרך הכתבה מפרגנת ומביעה אהדה. במאקו החשיבות לויז'ואל מאוד גבוהה לכן מצורפת לכתבה כמובן בהבלטה ובגודל בינוני התמונה בעירום מלא. כמו כן צורפה תמונת שער "צנועה" יותר. שתי התמונות ניתנות לפתיחה נוספת במסך נפרד בהגדלה.

מאקו פחות נפוץ מ YNET ולכן היו רק 34 טוקבקים. לעומת מעל 100 בווינט ושום טוקבק במעריב (דל תפוצה).

חלק טוקבקים ארסיים אבל רוב התגובות היו אוהדות מאוד.

YNET הוא אתר החדשות הכי נצפה בישראל ולכן רואים המון טוקבקים. הכתבת ציפי שמילוביץ יחסית נייטרלית, כיאה למדיה שמזוהה עם חדשות עדכניות ופחות עם בידור כמו מאקו. הכתבה מנסה להיות אובייקטיבית ולא לנקוט צד אוהד או מבקר, כתיבה רפורטאז'ית. הכתבה מתארת התופעה ומכנה אותה "בודי שיימינג" .

הכתבת מקפידה להביא ציטוטים של התגובות המאוכזבות אבל הכתבת עצמה לא נוקטת עמדה.

אבל כותרת המשנה בפנים של העריכה היא "מוסר כפול" שמלמד על בקורת מוסווית כלפי גרהאם.

מעניין להשוות הכתבה במעריב ל YNET כי היא על אותו נושא בדיוק.

הכותרת במעריב בגודל קטן יחסית לכתבה במאקו.

במעריב און ליין , הכתבת יעל רגב גם כאן מתחילה בנימה מדווחת, אבל בהמשך מתגנבת נימה בקורתית שדוגמנית הפלאס סייז הידועה אשלי גראהם "העלתה לחשבון האינסטגרם שלה תמונה כחושה במיוחד וזכתה לשלל ביקורת וקיתונות זעם על כך שנדמה כי רזתה. "

התמונה בינונית ולא ניתנת לפתיחה.

מצגת על דוגמניות מלאות פאוורפוינט מקצועית לרפרט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

חזן, ח. לגופה של הסוציולוגיה: על מעמדו הייצוגי של הגוף. סוציולוגיה ישראלית, ה(1), 219-230.

להב, ע., ולמיש, ד. "רומנטי, רגיש ובעל חוש הומור"? דימויי גברים בפרסומת הישראלית. מגמות, מב(4), 691-671.

דינה רוט, הטיפול באנורקסיה נרווזה, אלפיים,

Ardener, S. Perceiving Women. London: Malaby.