‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

סקירת ספרות. 

1. מפת התקשורת בישראל. 

1.1 בעלות צולבת בתקשורת. 

1.2 שידורי הטלוויזיה המסחרית. 

1.3 שידורי כבלים ושידורי לוויין 

2. כלכלה השפעה ותקשורת. 

3. אינטרנט ורשתות חברתיות.

שיטה - מתודולוגיה. 

ניתוח תוכן : ממצאים.

פרקי הסדרה מגש הכסף. 

פרק ראשון השליחות של גיא רולניק. 

פרק שני ירון זליכה שומר הקופה. 

פרק שלישי דני גוטוויין ושודדי מדינת הרווחה. 

דיון: הסדרה מגש הכסף. 

שידור בערוץ 8. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

פילמוגרפיה. 

שאלת מחקר:

כיצד ניתן לתאר את הקשר בין שיקולים מסחריים לבין שידור והפצת הסדרה "מגש הכסף" בקרב גופי השידור השונים?

מגש הכסף היא יצירה טלוויזיונית חשובה מז'אנר הדוקו העוסקת במקרו כלכלה וסוציו - אקנומיקה של ישראל. ביים אותה דורון צברי.

צברי הסביר בראיון ל'הארץ' בכתבה שכותרתה " דורון צברי רוצה לזעזע את המציאות הישראלית" כי מטרתו הייתה לפנות ל"מסות" של הציבור, "להכעיס אותם, לטלטל אותם. לתת להם בראש עם פטישים של 5 קילו, בום, בום, בום, ולהזיז אותם. בסוף, אם לא הקמתי אותם מהכורסה, נכשלתי… הרף שהצבתי לנו, מה שרצינו לעשות, הוא לגרום לצופה לקום מהכורסה, לחפש נבוט, לצאת לרחוב ולדרוש שינוי".

הסדרה מכילה 3 פרקים: בפרק 1 מככב גיא רולניק.

פרק 2 מובל ע"י פרופ' ירון זליכה .

פרק 3 על ידי פרופ' דני גוטווין.

היצירה שודרה בערוץ 8 אך המסה הקריטית של הצופים נחשפה אליה דרך הי-טיוב. תוך שבועיים מעלייתה לשידור, נחשפו יותר ממיליון איש לסדרה ולסרטונים קצרים מתוכה שהופצו ויראלית באינטרנט.‏ 

סדרה זו הינה הראשונה שזכתה לאהדה גדולה מן הציבור בישראל. אהדה אשר הגיעה גם לרמה של הפגנות (מתווה הגז) ופוסטים מפוצצים ברשתות החברתיות. ישנה שאלה גדולה ומעניינת הנשאלת בסיפור של סדרת הטלוויזיה מגש הכסף: " מדוע אף אחד מערוצי הברוד קאסט המרכזיים בישראל לא הסכים לשדר את הסדרה המצליחה וניסו למנוע מהציבור להיחשף לתכנים אלו בעוד שהיחידים שהסכימו היו ערוץ 8?" ניתן להבחין שישנו קושי להעביר את מסרים בתקשורת הישראלית ובערוצים המרכזיים לגבי הבעיות בכלכלת ישראל. קושי זה לא מקרי ומגיע מאנשים מסוימים אשר לא במקרה הינם אותם אנשים אשר נהנים בצורה קיצונית מהקפיטליזם במדינת ישראל. אותם אנשים הינם בעלי השליטה בחברות המרכזיות ושולטות במשק הישראלי ובערוצי התקשורת המרכזיים ניתן לקרוא להם "המושכים בחוטים". זוהי דוגמה קלאסית למצב של דחיית סדרה מזלזול וחוסר רצון להעביר שקיפות לחברה וההצלחה הגדולה אשר הגיעה לבסוף למי שכן הסכים לתמוך בסדרה (ערוץ 8). הסיבה שערוץ 8 הסכים לשדר את הסדרה הזו בעוד שערוצי הברודקאסט דחו זאת מכיוון שערוץ 8 נמצא בבעלות פרטית בעוד שערוצי הברודקאסט ממומנים ושייכים לאותם אנשים אשר מעבירים עליהם ביקורת במגש הכסף.

ברור ששיקולים מסחריים שיחקו תפקיד גדול במטרה שהסדרה לא תשודר, או כן תשודר.

מגש הכסף הינה סדרת טלוויזיה דוקומנטרית אשר דנה בנושאים חשובים ומעניינים הקשורים למצב הכלכלי והחברתי בישראל. הסדרה מחולקת לשלושה פרקים כאשר כל פרק דן בסוגיה שונה ומשלב ראיונות עם אושיות מרכזיות במדינת ישראל כגון: משה כחלון, רוני דניאל, חיים הורביץ ואנשים אשר כיהנו בתפקידי מפתח בממשלה ובחברות הממשלתיות השונות. סדרה זו הינה הראשונה שזכתה לאהדה גדולה מן הציבור בישראל. אהדה אשר הגיעה גם לרמה של הפגנות (מתווה הגז) ופוסטים מפוצצים ברשתות החברתיות. ישנה שאלה גדולה ומעניינת הנשאלת בסיפור של סדרת הטלוויזיה מגש הכסף: " מדוע אף אחד מערוצי הברוד קאסט המרכזיים בישראל לא הסכים לשדר את הסדרה המצליחה וניסו למנוע מהציבור להיחשף לתכנים אלו בעוד שהיחידים שהסכימו היו ערוץ 8?" ניתן להבחין שישנו קושי להעביר את מסרים בתקשורת הישראלית ובערוצים המרכזיים לגבי הבעיות בכלכלת ישראל. קושי זה לא מקרי ומגיע מאנשים מסוימים אשר לא במקרה הינם אותם אנשים אשר נהנים בצורה קיצונית מהקפיטליזם במדינת ישראל. אותם אנשים הינם בעלי השליטה בחברות המרכזיות ושולטות במשק הישראלי ובערוצי התקשורת המרכזיים ניתן לקרוא להם "המושכים בחוטים". זוהי דוגמה קלאסית למצב של דחיית סדרה מזלזול וחוסר רצון להעביר שקיפות לחברה וההצלחה הגדולה אשר הגיעה לבסוף למי שכן הסכים לתמוך בסדרה (ערוץ 8). הסיבה שערוץ 8 הסכים לשדר את הסדרה הזו בעוד שערוצי הברודקאסט דחו זאת מכיוון שערוץ 8 נמצא בבעלות פרטית בעוד שערוצי הברודקאסט ממומנים ושייכים לאותם אנשים אשר מעבירים עליהם ביקורת במגש הכסף. 

דורון צברי ואמיר בן-דוד, טענו כי יצרו את הסדרה על מנת לעורר מחאה,‏ טען אמרי סדן כי אופן עריכת הסדרה (הרצאות המועברות בכיתות לימוד), שידורה בערוץ 8, הניסיון להגדיל את החשיפה לה באמצעות הרשתות החברתיות ועיתון "הארץ" והיעדרותם של סקרי דעת קהל משדרים תחושה של אליטיזם.‏ עם זאת, טענה זו מתעלמת משליטת בעלי הון על ערוצי תקשורת מרכזיים - כביכול ערוץ 2, ידיעות וישראל היום היו אמורים לפרסם סדרה שתוקפת אותם ואת הבעלים שלהם באופן ישיר. 

על פי עמית קלינג, נקודת המוצא של הסדרה היא שאם הציבור הישראלי ייחשף למידע, הוא יצא למחאה. אך הנחה זו מוטעית, שכן, גם בטרם שידור הסדרה המידע הזה היה זמין וקודם באופן עקבי על ידי יחידים וקבוצות דוגמת העיתונאי שאול אמסטרדמסקי וקבוצת "באים לבנקאים", אך בכל זאת המחאה לא פורצת. כנגד זה ניתן לטעון כי כמות האנשים שחשופים לעיתונאים ביקורתיים כמו אמסטרדמסקי או רולניק, ובוודאי קבוצות כמו "באים לבנקאים" היא קטנה בהרבה לעומת כמות האנשים שנחשפו לסידרה. בנוסף ניתן לציין כי כמות הרעש התקשורתי וההתייחסות לסדרה גבוה יותר מאשר רוב המאמרים של רולניק או אמסטרדמסקי שמוכרים יותר לציבור שקורא את העיתונות הכלכלית ופחות לציבור הרחב. כמו כן חשיפה לתכנים בוידאו שונה לעומת קריאת מאמרים בעיתון. זמן קצר לאחר יציאת הסדרה התרחשו חלק מההפגנות הגדולות על מתווה הגז, ולדעת חלק מהפעילים יש קשר בין הזעם הציבורי שנוצר עם הקרנת הסדרה לבין ההפגנות. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

סופר, א'. תקשורת המונים בישראל. רעננה, ישראל: האוניברסיטה הפתוחה.

מקלוהן, מ. "המדיום הוא המסר". מתוך, להבין את המדיה. תל אביב: בבל. עמ' 29-18.

צבר-בן יהושע נעמה, מסורות וזרמים במחקר האיכותני. הוצאת דביר 2016.

Chorng-Shyong, O., Shu-Chen, C., & Chih-Chien, W. Comparative Loneliness of Users Versus Nonusers of Online Chatting. Cyberpsychology, Behavior & Social Networking, 14(1/2), 35-40.