‏290.00 ₪

שאלת המחקר

איך הצליח יאסר ערפאת, ראש הנהגת האינתיפאדה לגרום להתקוממויות להימשך, למרות הנסיון של מדינת ישראל לעצור אותן?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 4

שאלת המחקר. 4

יאסר ערפאת. 4

יאסר ערפאת - ראש הפת"ח. 5

המעבר לממלכה ההאשמית. 6

יאסר ערפאת ראש אש"ף. 6

יאסר ערפאת בלבנון 7

יאסר ערפאת ומבצע ליטני 9

מלחמת לבנון הראשונה. 9

מלחמת המחנות. 9

יאסר ערפאת בתקופת תוניס. 9

יאסר ערפאת כראש הרשות הפלסטינית הראשון 11

האינתיפאדה השנייה. 12

מותו של יאסר ערפאת. 13

סיבות המוות. 14

הנצחה. 14

חייו האישיים.. 15

אמינות. 15

האינתיפאדה ה-I 16

יאסר עראפאת : מטרות ההתקוממות. 18

לטווח הקצר. 18

לטווח הבינוני 18

לטווח הארוך. 19

דינאמיקה פנים ערבית. 19

סוד ההנהגה של האינתיפאדה. 23

הנהגת האינתיפאדה לפי הארגונים השונים.. 24

הנהגת ה"תנזים". 24

ברגותי כמנהיג בולט באינתיפאדה. 25

החזית העממית לשחרור פלסטין 25

"החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין". 26

הנהגת ה"חמאס" - תנועה שהוקמה בתחילת האינתיפאדה. 27

אידיאולוגיה. 28

מבנה הארגון והנהגתו 29

הנהגת התנועה. 29

הנהגת החוץ. 29

הנהגת הפנים.. 29

מנגנונים מרכזיים.. 30

מנגנון הביטחון 30

מנגנון ה"דעווה". 30

תמיכה ומימון 31

סיכום.. 33

בתשובה לשאלת המחקר. 34

ביבליוגרפיה. 35

עבודה זו תעסוק ביאסר ערפאת, ראש הנהגת האינתיפאדה הראשונה.

הכוונה היא לחקור איך הצליח יאסר ערפאת לגרום להתקוממויות להימשך, למרות הנסיון של מדינת ישראל לעצור אותן.

ערפאת, נודע גם בכינוי אבו עמאר, נולד: 24 באוגוסט 1929, נפטר: 11 בנובמבר 2004, היה ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), יושב ראש הרשות הפלסטינית וממנהיגי הפלסטינים, שהנהיג מדיניות של מלחמה בישראל באמצעות פיגועי טרור ולוחמת גרילה. בשנת 1993 חתם על הסכמי אוסלו עם יצחק רבין, מעשה שבגינו הוענק לו פרס נובל לשלום, ובשנת 2000 הנהיג (ביחד עם חמאס) את האינתיפאדה השנייה.

במסגרת הסכמי אוסלו חזרו ערפאת ותומכיו מגלות תוניסיה לשטחי יהודה, שומרון ועזה, והקימו בה את הרשות הפלסטינית כשלב ביניים בדרך ליצירת מדינה פלסטינית. בתמורה התחייב ערפאת להפסיק את המאבק המזוין. הסכם זה זיכה את ערפאת יחד עם יצחק רבין ושמעון פרס בפרס נובל לשלום. ב1996 ערפאת נבחר רשמית ליושב ראש הרשות הרשות הפלסטינית בבחירות שפוקחו על ידי נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, ברוב של 88 אחוזים מולו התמודדה סמיחה ח'ליל. 

הוויכוח הציבורי בישראל שהתנהל בעקבות ההסכם המדיני עם ערפאת היה חריף ביותר. דוברי הימין טענו כי הכנסת ערפאת ושוטריו החמושים לשטחים תחולל אסון, וזעמם הועצם בשל פיגועי ההתאבדות שביצעו מחבלים פלסטינים בתוך ישראל, אף שאלה השתייכו באותה תקופה לארגוני האופוזיציה המוסלמים. רציחתו של יצחק רבין בידי מתנקש יהודי הייתה שיאה של המחלוקת הפנימית במדינה. ערפאת מעולם לא ערך ביקור רשמי בישראל ולא נכח בהלוויה, אך בא לנחם את משפחת רבין בביתה. הוא הרבה לציין אחר כך את יצחק רבין כפרטנר שלו ל"שלום האמיצים".

ביום חתימת הסכמי אוסלו 13 בספטמבר 1993, בנאום מוקלט מראש ששודר בטלוויזיה הירדנית הודיע ערפאת לעם הפלסטיני כי "הצהרת העקרונות" אינה אלא חלק מיישום "אסטרטגית השלבים" של אש"ף. בנאומים פומביים השווה ערפאת את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים ביוהנסבורג ב1994 ובקהיר ב1995, כמו כן בנאום סטוקהולם ב1996, אמר לשגרירי מדינות ערב: "אנחנו מתכננים לסלק את מדינת ישראל וליסד מדינה פלסטינית טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגית ובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו, הערבים".

הרצון למנוע את נפילת ממשלת שמעון פרס בבחירות הניע את ערפאת לערוך מבצע מקיף נגד חמאס לאחר פיגועי ההתאבדות במרץ 1996, כולל עריכת ועידה בינלאומית ללוחמה בטרור בשארם אשייח. ערפאת חתם על הסכם נסיגת ישראל מרוב חלקי חברון עם בנימין נתניהו, שאף לחץ את ידו. אחר כך, לאחר שיחות ממושכות בארצות הברית, חתם עמו על הסכם ואי.

ביולי 2000 נפגש עם ראש ממשלת ישראל אהוד ברק בקמפ דייוויד, בחסות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. השיחות עם ברק, שמטרתו השאפתנית הייתה השגת הסדר סופי שיסיים את הסכסוך הישראליפלסטיני, עלו על שרטון. בישראל ובארצות הברית התגבשה ההנחה לפיה ערפאת הוא האשם בכישלון, לאור סירובו לוותר על זכות השיבה. אמנם היו כאלה שהטילו את האשמה גם על כתפי ברק, אף שהרחיק לכת בוויתורים שלא הציע שום ראש ממשלה ישראלי לפניו, בהם חלוקת ירושלים. ערפאת השיב תשובה מתחמקת למתווה קלינטון, שכלל ויתורים נוספים מצד ישראל, וגם שיחות שהתקיימו בטאבהבשלהי זמן ממשלת ברק בעת שהאינתיפאדה השנייה כבר פרצה לא הולידו פרי של ממש. 

גם במשך השנים שעברו מהסכם אוסלו ועד לאינתיפאדה השנייה, שבהן התקיימה בשטחים שלווה יחסית הופרה בעיקר באירועי מנהרת הכותל ואירועי יום הנכבה 2000, התבטא ערפאת בצורה מתסיסה בפורומים סגורים שונים ולעתים נדירות גם בתקשורת הערבית ודיבר על "ג'יהאד" בדרך לירושלים. בימין עשו שימוש רב באמרות אלו, ובעיקר היה זה בני בגין שהרבה להזכירן ולעקוב אחריהן. בשמאל, לעומת זאת, ייחסו להן חשיבות מועטה. 

אישים ישראלים שפגשו את ערפאת סיפרו כי קשה היה לנהל איתו שיחה של ממש בנושאי מדינה. הוא הרבה במחוות לבביות שהביעו קרבה, אך השתמט מניהול שיחה ממוקדת, הרבה לגלוש לאנקדוטות ולזכרונות ולעתים שב וחזר על טענות תמוהות. למשל, דבריו כאילו ישראלים עומדים מאחורי חלק מהפיגועים, או גזיר העיתון שנופף בו כדי להראות שישראל מסרבת לקבל פליטים פלסטינים אך קולטת המוני לאיהודים מרוסיה. כראש הרשות הפלסטינית, ערפאת נהנה משליטה על רוב התחומים הפלסטיניים ומסמכויות רבות שנבעו ממעמדו המשולש יו"ר פת"ח, יו"ר אש"ף וראש הרשות הפלסטינית, כאשר סגנו בכל אחד מהגופים היה אדם אחר. לנוכח זאת, הועצם מעמדו של ערפאת בתור מייצגו של העם הפלסטיני, והוא נתפס בעיני רבים בישראל ובקהילה הבינלאומית בתור סמל הן של הבעיה הפלסטינית והן של פתרונה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

רונית מרזן, יאסר ערפאת: רטוריקה של מנהיג בודד, רסלינג, 2016

בארי רובין וג'ודי קולפ רובין, יאסר ערפאת ביוגרפיה פוליטית, ידיעות אחרונות ספרי חמד

Gowers, Andrew; Tony Walker. Arafat: The Biography. Virgin Books