‏290.00 ₪

תוכן עניינים

קיבעון 3

תיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של פרויד. 4

נקודות חשובות בתיאורית ההתפתחות של פרויד:. 4

השלב האוראלי בתיאוריית ההתפתחות של פרויד. 7

תאור מקרה אישי:. 9

מקורות. 15

השלב האוראלי הוא השלב הראשון מבין שלבי ההתפתחות במסגרת התיאוריה הפסיכו-סקסואלית של פרויד.

השלב האוראלי (גילאים 0-1)

האזור ארגוני: פה

הפעילות מכוונת בעיקר לסיפוק צרכי האיד והשגת מצב של איזון ורגיעה (הומיאוסטזיס) [1]

השלב הזה נקרא האוראלי מכיוון שהפה מספק את הצורך במזון, אך התינוק מוצץ את פיטמת האם לא רק כדי לינוק חלב אלא גם לשם הנאה, ולכן הוא מוסיף למצוץ את הפטמה גם אחרי ששבע. מאותה סיבה תינוקות בשלב זה מכניסים חפצים לפה ומוצצים אותם. על פי פרויד בשלב זה התינוק תלוי באופן מוחלט באם הן מבחינה פיזית (הנקה) והן מבחינה רגשית. התינוק והאם הם בעצם יחידה אחת ולכן "האני" של התינוק כולל את האם. העיקרון המנחה את התנהגותו של התינוק בשלב זה הוא עיקרון ההנאה והכאב. התינוק עושה מה שגורם לו הנאה ונמנע מלעשות מה שגורם לו כאב. השקעת האנרגיה מופנית כלפי עצמו וכולל גם את האם. יש פה אוטו ארוטיות: הקשר של ההנאה מהמגע קשור בו ובאם ולכן אנו רואים כמה סובל התינוק כאשר הוא מופרד מאמו. האם היא הדמות החשובה ביותר בראשית חיינו ובשלב האוראלי. לאוטו ארוטיות אפשר לקרוא גם נרקיסיזם מכיוון שכל האנרגיה של התינוק מושקעת בעצמו ובאמו. [2]

התפקיד של האם בשלב האוראלי חשוב ועדין: מצד אחד עליה לתת לתינוק את מלו תשומת הלב ומצד שני עליה לבנות ריחוק מינימאלי ממנו, כדי לא ליצור תלות וגם בכדי לא ליצור נתק שיגרום לבעיות בהמשך התפתחותו.

בהמשך השלב האוראלי על פי פרויד יכול להיווצר מצב בו האם נמצאת בחדר השני והתינוק עדיין מרגיש בטוח- האם מעוררת בו ציפייה. היא לא שיחקה איתו במשחק של דחייה וקבלה, אלא עוררה בו אמון ולימדה אותו לדחות סיפוק מיידי.

אם האם ניתקה את תינוקה ממנה בצורה נוקשה או שגרמה לו להיות תלוי בה יותר מדי עלול מצב של קיבעון-פיקסאציה– שיימשך לטענת פרויד לאורך כל חייו. אף שהילד יוסיף לגדול ולהתפתח התנהגותו האוראלית לא תיפסק הוא ימצוץ אצבע (או עישון בהמשך חייו) ויתעסק בפעולות אוראליות.הוא אף יפתח תכונות אופי של תלותיות, פאסיביות וילדותיות (קיבעון בתת שלב האוראלי- רצפטיבי המוקדם) או וכחנות ציניות נצלנות ולשליטה בזולת (תת שלב אוראלי תוקפני-בשלב האוראלי המאוחר). [3]

תאור מקרה אישי:

"אני נשואה + 3 ויש לי בעיה של פיתוח קשרים עם חברה עד שאני נהפכת לתלותית ואובססבית ואפרט:

לפני כ3 שנים יצאתי ממערבולת אישית שהייתה לי עם החברה הכי טובה שהייתה לי. עם אותה חברה הייתי בקשר טוב בהתחלה עד שמהר מאוד הקשר עבר תהפוכות ודרמות מהקצה לקצה. הענקתי ובסופו של דבר מן הסתם היא ניצלה זאת. אני אדם שנותן מעצמו הרבה ונהנית מהנתינה. יש בי קסם מיוחד שכובש וממגנט אליי אנשים אך זה מביא לי צרות כי אז אני מתמכרת לתשומת הלב ולאהבה שמעניקים לי ופתאום ההתנהגות הקיצונית שלי שמתבטא בתנודות קשות בקשר הורסות לי הכל.

כיום יש לי חברה שהכרנו לפני חצי שנה ובתחילת ההכרות היא גילתה בי פוטנציאל עצום ונשבתה בקסמיי. בתחילה הכל היה נפלא אך כל פעם מצידי הייתי עושה שטויות וטעויות ונעלבת ופעם אני שמחה בקצוניות ופעם אני פגועה ממנה בקיצוניות וכו.

היא חברת אמת והיא היחידה שאומרת לי דברים כואבים רק מאהבה בכדי שאשתנה.

מאוד קשה לה עם זה ואני מרגישה בושה ממנה כי בעצם אני מרגישה שהיא חשפה את הבעיה שיש לי בקשרים עם הסביבה.

הקשר הפך להיות מאוד יום יומי ולחוץ לשתינו על אף שהוא לא היה יומיומי רק בגללי אלא גם ממנה.

אנחנו אמורות לדבר על העיניינים בנינו של למה יש לי דפוס התנהגות חוזר ושעליי לטפל בעצמי.

הכי עצוב שכשהכרנו אז העלתי את הסיפור שהיה לי עם חברה של 5 שנים וכמה הקשר עשה לי רע וגרם לי להיות אובססיבית ואילו כיום אני אחרת.

לצערי היא מקשרת בין הסיטואציות ואני אכולת בושה ששוב האובססיה חוזרת אליי.

אך מדוע משום מה אני נוהגת לפתח קשר אינטנסיבי עם חברה עד שזה נגמר בגלל תהפוכות מצידי.

האם להודות שיש לי בעיה עם עצמי או לסיים תקשר לתמיד מרוב הבושה שלי? אני מנסה להכחיש שיש קשר בין מה שהייתי עם החברה הקודמת לבין מה שאיתה ."

לדעתי מדובר בתופעה של דפוס חוזר הקשורה לקבעון בשלב האוראלי.

השלב האוראלי

תחילתו של השלב האוראלי עם הולדת התינוק. השלב האוראלי מתרחש בתקופה התלותית ביותר שלנו. אנו חסרי ישע, ולכן תלויים בדמות המטפלת (בדרך כלל האם). התינוק נהנה מעצם המציצה (של פטמת האם או הבקבוק), גם כשאינו רעב. לכן, הסיק פרויד שבתקופה זו אזור הארוגני הוא הפה. העיקרון המנחה את ההתנהגות בשלב זה הוא עקרון ההנאה והכאב - התינוק מחפש הנאה ונמנע מכאב.  

טיפוס אוראלי הוא אדם, אשר יש לו קיבעון בשלב האוראלי, ולכן הוא מתנהג בהתאם למאפיינים של השלב. הקיבעון הוא תוצאה של סיפוק לא נאות של האזור הארוגני (סיפוק יתר או חוסר סיפוק). מעבר לצורך בעיסוק אוראלי (כמו מציצה, לעיסת מסטיק, כסיסת ציפורניים ועישון) טיפוס אוראלי מאופיין בתכונות, כגון: פסיביות, תלותיות (תוצר של קיבעון בשלב המציצה האוראלית), וכחנות, ציניות, נצלנות ושליטה בזולת (תוצר של קיבעון בשלב הנשיכה האוראלית – המאפיין את תום השלב, כאשר לתינוק יש כבר שיניים והוא יכול להביע כעס באמצעות נשיכה). אם האזור הארוגני סופק דיו, האדם יהיה אופטימי ויתאפיין בקבלה של העולם, של חוויות ושל אירועים והמעבר לשלב הבא יתבצע בצורה חלקה.  

אני כילדה לא באתי על סיפוקי וגמלו אותי ממציצת אצבע בכח. לדעתי מאז אני מקובעת בשלב זה.

הטיפוס האוראלי מרבה למצוץ ולהתעסק בפעולות אוראליות (מציצת אגודל, סוכריות, לעיסת מסטיק, כסיסת ציפורניים, אכילה, שתייה, עישון ודיבור). הוא מגלה תלותיות, פסיביות וילדותיות, המייצגות את הפסיביות של המציצה האוראלית, או וכחנות, ציניות, נצלנות ושליטה בזולת, המייצגת את הצד האקטיבי-אגרסיבי של הנשיכה האוראלית.

הגורם לעיצובו – קיבעון בשלב האוראלי. כאשר לא מסופק הצורך במציצה, או אם סופק יתר על המידה (ואז המציצה נהפכת לצורך גם בהמשך) נוצר קיבעון בשלב האוראלי, כלומר על אף שהילד ממשיך להתפתח במובנים רבים, הרי שהתנהגותו האוראלית אינה נפסקת, והוא מוסיף לגלות התנהגויות המאפיינות תינוקות בשלב האוראלי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Salman Akhtar, Comprehensive Dictionary of Psychoanalysis (London ) p. 112

Sigmund Freud, On Sexuality (Penguin Freud Library 7) pp. 68–70 and p. 151