‏290.00 ₪

הסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולדה" (Charlie And The Chocolate Factory) יצא לאקרנים בשנת 2005. בוים על ידי טים ברטון, הופק על ידי בראד גריי ריצ'רד ד.זאנוק, נכתב על ידי ג'ון אוגוסט (מבוסס על ספרו של רואלד דאל), צולם על ידי פיליפ רוזלוט ונערך על ידי כריס לבנזון.

הסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולדה" מגולל את סיפורו של צ'ארלי באקט, ילד עני החי עם ארבעת סביו וסבתותיו ושני הוריו בבקתה רעועה. חלומו הגדול של צ'ארלי הוא לבקר במפעל השוקולד של ווילי וונקה, אשר פועל באופן מסתורי כשאין יוצא ואין נכנס ממנו כבר חמש עשרה שנה. החלום מתגשם כאשר ווילי וונקה, בחיפושו אחר יורש, משחרר חמישה כרטיסי זהב החבויים בתוך חמש חפיסות שוקולד ברחבי העולם. הכרטיסים האלה יקנו לחמשת הזוכים המאושרים סיור בן יום אחד במפעלו של וונקה, אשר בסופו מובטח פרס גדול במיוחד לזוכה אחד מאושר. את הכרטיסים מוצאים אוגוסטוס שלוק הגרגרן, המגיע למפעל עם אמו, וורוקה סולט המפונקת, המגיעה למפעל עם אביה, וויולט בורגארד התחרותית, המגיעה למפעל עם אמה, מייק טיווי יודע-הכל, המגיע למפעל עם אביו וברגע האחרון- צ'ארלי הצנוע, המגיע למפעל עם סבו (שעבד פעם במפעל של וונקה וחלם לבקר שם). בתוך המפעל עוברים חמשת הילדים מסע צבעוני, ונענשים כולם, מלבד צ'ארלי, בזה אחר זה- אוגוסטוס נופל לנהר השוקולד ונשאב באחד הצינורות לחדר הפאדג', וויולט הופכת לאוכמנייה לאחר לעיסת מסטיק ניסיוני ונאלצת להיסחט במסחטת המיצים, כך שהיא הופכת לגמישה וכחולה, וורוקה נבדקת על ידי סנאים ונמצאת כ"אגוז פגום", לכן הם זורקים אותה לפיר האשפה יחד עם אביה ומייק טיווי משוגר בטלפורטר אל תוך מסך טלוויזיה והופך לקטנטן, כך שיש למתוח אותו במותח הטופי. צ'ארלי הצנוע וטוב הלב הוא האחרון שנשאר, וזוכה לרשת את מפעל השוקולד של וונקה. הוא מסרב תחילה מכיוון שוונקה אוסר על משפחתו לבוא איתו אל המפעל, אולם וונקה המוטרד חוזר אל צ'ארלי, ולאחר ביקור משותף אצל אביו של וונקה, רופא שיניים אשר אסר עליו לאכול ממתקים כילד, הוא מגלה מחדש את משמעותה של משפחה. בסופו של הסרט עובר צ'ארלי למפעל יחד עם משפחתו, בתור היורש של וונקה.

הסרט "צ'ארלי בממלכת השוקולדה" הוא בראש ובראשונה סרט אלים. ארבעת הילדים המגיעים עם צ'ארלי למפעל מייצגים מספר תכונות אנושיות גועליות אשר נפוצות בעיקר בעולם המערבי- אוגוסטוס מייצג את הגרגרנות והתאוותנות, וויולט מייצגת את התחרותיות האובססיבית, וורוקה מייצגת את החמדנות והפינוק ומייק טיווי את היהירות וההתנשאות. רוב התכונות הללו כלולות בשבעת החטאים של הנצרות, וכאן מוכנסת שוב הביקורת על מוסד האלוהות, עליה יפורט מיד.
לאורך כל הסרט מתקשה הצופה לעכל את יחסן של הדמויות אל הענישה הברוטאלית. וונקה לא מניד עפעף, ונהנה משיריהם של האומפה-לומפה, המופיעים בכל פעם שילד נענש ונוזפים בהורים ובילדים הגועליים בדרכם. לוונקה מבט פסיכוטי בעיניים, והוא מחכה רק לאחר העונש כדי לפעול לטובת הילדים. הוא מתייחס בקלות דעת לאפשרות שאוגוסטוס יהפוך למאכל אדם, שוויולט תישאר נפוחה ונכה, וורוקה תישרף בכבשן ומייק טיווי יגיע רק חלקית אל מסך הטלוויזיה. וונקה נראה במבט ראשון כמו דמות דמוית אלוהים, אשר שולטת בעיקר בעולמה שלה. אולם הסרט ממשיך ללעוג למושג האלוהות בשפה הקולנועית שלו, וגם מבחינה נרטיבית- וונקה הוא אדם פגיע, שברירי ובעל חוסר מודעות חברתית משווע. הוא אמנם מסוגל להעניש, אבל אין לו את היכולת לבטא את המילה "הורים". הוא יצר מפעל שוקולד ענקי אך הוא לא מסוגל לנסוע אל אביו כדי לדבר איתו בכוחות עצמו. וונקה הוא אדם שהפך את חלומות הילדות שלו למציאות בצורה הראוותנית והגרנדיוזית ביותר שניתן להעלות על הדעת, והוא אכן מלך הממתקים העולמי. יכולתו להעניש עושה אותו אף יותר פגיע- שכן הוא הופך לדמות סדיסטית, אך כזו הפועלת מתוך חוסר נפשי עמוק- משפחה ואהבה.
גם המפעל עצמו כגוף פועל מוצג כמעין יצור ענקי הפועל בניצוחו של וונקה, וטומן בחובו עולם אשר שוכח לציית לחוקי המדע ונובע כולו מדמיונו הפרוע של יוצרו. אולם המפעל מאבד מהאפקטיביות שלו ברגע שהחוסר של וונקה מובא לקדמת הבמה, כאשר זה מקבל מצ'ארלי סירוב לבוא למפעל בגלל משהו נאלח כמו משפחה. המפעל האימתני לא מתפקד כראוי בגלל ילד קטן ופשוט כמו צ'ארלי.
מה שמוסיף לאפקט האלים של הסרט הוא היחס האדיש של הילדים וההורים הנוספים לענישה שלא נוגעת להם, אשר גם צ'ארלי וסבו אינו חפים ממנו. כאשר אוגוסטוס למשל עולה בצינור, החבורה כולה צופה בו עולה כשרק אמו זועקת למכבי האש (אולם היא לא שומטת את ביצת השוקולד העסיסית שבידה). האדישות הזו היא ביקורת חד משמעית על האדישות שלנו כחברה. אפילו צ'ארלי, אשר אמור לייצג את הטוב המוחלט והטהור, לא באמת דואג לילדים הללו מעבר לשאלה קטנה ומודאגת המופנית לסבו, החסר אונים בדיוק כמוהו. הוא מחפש אישור ריק שהעניינים יסתדרו ולא באמת מודאג אם הם יסתדרו או לא, הוא מתחמק מהתמודדות עם הסכנה, כמו כל ילד. אנו כחברה ללא יוצא מן הכלל חיים באדישות מול זוועות בצרורות, ולא נקום מהכיסא (או נתרחק מהעדר) עד שהנזק לא ייעשה בבועה הקטנה שלנו. ההורים והילדים אשר עדיין לא נענשים עומדים וצופים בסקרנות בתופעה שהיא ההענשה היצירתית של המפעל. הם מתעסקים בעטיפה הצבעונית של האקט הנוראי (כמו המפעל הצבעוני או השירים של האומפה-לומפה) ולא באקט עצמו- כמו האדם הממוצע הבולע בשקיקה את הסיפורים המיופים שמוכרים תאגידים תקשורתיים, כלכליים ופוליטיים לציבור כדי לא להתמודד עם המציאות העגומה העומדת מאחוריהם.
הסרט דן גם ברוע והטוב המוחלטים, אולם הוא מתרחק מהערכים המיושנים של הספר עליו הוא מבוסס. הספר, כמו ספרים רבים של דאל, מתאר דמויות רעות באופן מוחלט ודמויות טובות באופן מוחלט, כאשר הדמויות הרעות נענשות פיזית (קחו לדוגמא את המורה המפחידה או ההורים האיומים מהספר האלמותי מתילדה). וונקה הוא דמות צבעונית וחברותית, טובה ונעימה, וצ'ארלי הוא ספציפית הטוב המוחלט בספרו של דאל, אך הסרט מעוות את התפיסה הערכית הזו ומציג אותה באור מודרני.