‏290.00 ₪

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

סוגי ארכיונים.. 5

ארכיונים בישראל. 5

גניזה. 5

ארכיון היסטוריה פלסטינית. 6

ההיסטוריה כתחליף למורשת לאומית. 6

מה נאסף?. 8

ארכיון אש׳יף — מביירות לתוניס ולאשדוד. 8

ארכיון אוניברסיטת ביר זית:. 11

תיעוד של כל הכפרים הערביים שנהרסו בשנת 1948. 11

מבכיינות לביקורת בהיסטוריה הפלסטינית. 13

מה עושים כשמוצאים סתירות?. 14

מה אתה עושה כשיש סתירה בין העדות לתיעוד הכתוב?. 15

נקודת המפנה — "יום האדמה". 16

אוניברסיטת ביר זית. 19

היסטוריה. 19

הלאומיות הפלסטינית. 21

ראשיתה של הלאומיות הפלסטינית. 22

המאבק הפלסטיני-ציוני 24

היסטוריה. 24

בתקופה העות'מאנית - ראשית המאה ה-19 עד 1917. 24

בתקופת המנדט הבריטי 1917–1948. 26

1948–1967. 32

מ-1967 ועד ימינו 34

ביבליוגרפיה. 37

(תצלומים+הסברים משולבים לאורך העבודה)

למושג ארכיון שלושה מובנים

1. החומר הארכיוני הראוי לשמירה לצמיתות;
2. המוסד הרוכש חומר ארכיוני, שומר אותו ומעמיד אותו לשימוש;
3. משכן החומר הארכיוני.

• ארכיון מנהלי ארכיון המקבל חומר ארכיוני מהארגון אליו הוא שייך. הוא פועל במסגרת הארגון. כדי להשלים את החומר הארכיוני המתקבל מהארגון אוסף ארכיון זה השלמות הנמצאות במקום אחר.
• ארכיון תיעודי הוא ארכיון שאוסף חומר ארכיוני הקשור לעניין כלשהו. כגון ארכיון יד ושם האוסף חומר ארכיוני הקשור לשואה.

לראשונה בספר על תולדות העם הפלסטיני יופיע פרק שמתייחס באופן מפורט אל הפלסטינים תושבי מדינת ישראל. אולי אין זה מפליא שמחבר הספר הוא פלסטיני ישראלי - פרופ' מוסטפא כבהא, איש הסגל הבכיר באוניברסיטה הפתוחה וראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות. ראיינו איתו על האתגר והקושי שבכתיבת היסטוריה פלסטינית ועל ״חודו כהיסטוריון פלסטיני ישראלי.[5]

הספר יסקור את תולדות העם הפלסטיני מ־1936 ועד ימינו. החידוש בספר הוא התייחסות ראשונה לקורות הפלסטינים במדינת ישראל, כחלק מהמכלול הרחב של העם הפלסטיני.

פרופ' כבהא, בוגר המגמה הביולוגית בתיכון חקלאי, התקבל ללימודי רפואה, אבל אחרי שבוע אחד בלבד הוא החליט שלא הרפואה היא התחום שבו הוא רואה את עתידו ופנה ללימודי היסטוריה באוניברסיטת ת"א. משלב הדוקטורט עיקר עיסוקו האקדמי הוא חקר תולדות העם הפלסטיני והספר החדש הוא פרי מחקריו השונים בתחום. סיבה טובה לשיחה על האתגר והקשיים שבכתיבת היסטוריה פלסטינית בכלל, ועל קשייו של היסטוריון פלסטיני ישראלי בפרט. [6]

פרופ׳ כבהא: "הקושי הראשון והמיידי בכתיבת ההיסטוריה של העם הפלסטיני הוא כמובן ההתמודדות עם העובדה שההיסטוריה הזאת מתרחשת לנגד עינינו. כדי לכתוב היסטוריה אתה צריך מרחק של זמן שנותן פרספקטיבה — ותיעוד. כאשר הדברים קורים ממש עכשיו מובן שאין פרספקטיבה — אבל גם כאשר יש פרספקטיבה ואתה בא לחקור דברים השייכים לעבר אתה נתקל בקושי, כי יש בעיה חמורה של העדר תיעוד.

"רוב החומר הפלסטיני הכתוב עבר תהליך של הרס — ומה שנותר ממנו נמצא לרוב בארכיונים הישראליים או הבריטיים. ההרס הגדול נגרם מטבע הדברים ב־48', עם הרס מרבית הערים והכפרים הפלסטיניים. אז אבדו רוב המסמכים שנאגרו בארכיונים, בספריות ציבוריות, בעיתונים, או במשרדיהם של עורכי הדין — כלומר בכל אותם מקומות המספקים את החומר שמעניין את ההיסטוריון[7]. כך שאחוז ניכר של המורשת הפלסטינית הכתובה אבד כבר אז. הבריטים, שהיו שליטי הארץ בימי המנדט, לקחו איתם — ברגע שהם הסתלקו מהארץ — את כל הארכיונים שלהם, שתיעדו את כל מה שהתרחש כאן תחת שלטונם בכל תחומי החיים. כל מה שקרה בתחום החינוך תועד במסמכים של לשכת החינוך וכשהבריטים עזבו הם לקחו את המסמכים האלה איתם. כך גם לגבי לשכת המסחר או הלשכה המשפטית. כל החומר הרב הזה נמצא היום בארכיונים הבריטיים.

"ויש כמובן התיעוד של המוסדות היהודיים, החשוב - אבל, כמו התיעוד הבריטי, זהו תיעוד מטעם, מפני שהוא משקף את הפריזמה היהודית וממוקד ביישוב היהודי. כך שהחומר התיעודי שממנו אפשר ללמוד על מה שקרה בפלסטין בשנים המכריעות של תחילת תהליך הגיבוש של העם הפלסטיני אינו נמצא ברשות הפלסטינים. במצב עניינים זה ההיסטוריה הכתובה צריכה לשמש תחליף למורשת — וזה בהחלט תפקיד רגיש ורב אחריות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אשר ססר, הפלסטינים לאחר עידן ערפאת, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה - אוניברסיטת תל אביב

Watkins, Christine. "Chapter Report: The Many Faces of Certification." American Libraries 

מוסטפא כבהא, הפלסטינים עם בפזורתו, יחידה 6, בסדרה "המזרח התיכון בימינו", רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 

שאול אריאלי, תפסת מרובה לא תפסת - גישות במאבק על גבולותיה של מדינת ישראל, ירושלים: הוצאת כרמל