‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ההיבטים הנזיקיים של רשלנות רפואית -סוגיית האשם התורם?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 5

שאלת המחקר:. 6

אשם תורם. 7

האשם התורם היחסי בפקודת הנזיקין 7

התפתחות דוקטרינת האשם התורם היחסי 7

הדין המצוי בישראל. 8

דוקטרינת האשם התורם בארצות הברית.. 8

השינוי בדין בעקבות הצעת הקודיפיקציה. 9

דוקטרינת האשם התורם היחסי יעילות כלכלית מוטלת בספק. 9

ביקורת הדוקטרינה. 10

שיקולי צדק. 10

מניעת הנזק. 10

פיזור הנזק. 12

התחשבות בעלויות החברתיות של האחריות בנזיקין 12

רשלנות רפואית -סוגיית האשם התורם. 12

האשם התורם - אשמה חלקית או מלאה?. 12

במידה והוכחה אשמתו של המטופל, כיצד מתייחס אליה בית המשפט?. 13

מהו מבחן הסמיכות?. 13

כלל ההזדמנות האחרונה - על מי מוטלת האחריות?. 14

אשם תורם – באופן חלקי או עוד זיכוי מוחלט של הרופאים?. 14

נזיקין - עוולת הרשלנות.. 14

רשלנות רפואית בחוק. 15

דרכים נוספות לקבלת פיצוי 15

רקע היסטורי 16

מגמות בעולם. 16

מגמות בישראל. 17

מבנה עוולת הרשלנות, תוך עמידה על מאפיינים ייחודיים לתחום הרפואה. 19

חובת זהירות.. 19

ההתרשלות - הפרת חובת הזהירות. 21

בין רשלנות לטעות.. 21

יסוד הנזק והקשר הסיבתי 22

קשר סיבתי עובדתי 23

קשר סיבתי משפטי 23

שאלות חברתיות וכלכליות לגבי הרשלנות הרפואית.. 24

הגישה המקובלת.. 24

נימוקים בעד הגישה המקובלת.. 24

טענות נגד הגישה המקובלת.. 25

הרחבת עילת התביעה בגין רשלנות רפואית?. 26

עקרון הפיצוי כגובה הנזק. 27

נקודת מבט נוספת על רשלנות רפואית – אשם תורם. 29

אשם תורם – מבחן כלל ההזדמנות האחרונה. 29

אשם תורם כהגנה חלקית, או מוחלטת.. 29

רשלנות רפואית על פי מבחן בית המשפט. 31

סיכום. 34

ביבליוגרפיה. 38

מאמרים. 38

ספרות. 38

פסיקה  38

בעבודה זו אסקור רשלנות רפואית -סוגיית האשם התורם.

רשלנות רפואית פירושה מתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה שלה, כאשר סטייה זו גרמה נזק למטופל, שלא היה נגרם אלמלא סטייה זו. למשל: רישום תרופה שאינה מתאימה, בעוד כל רופא סביר לא היה רושם אותה בנסיבות המקרה, וגרימת נזק לחולה עקב נטילתה.

רשלנות רפואית היא סוג מסוים של רשלנות. תביעות אזרחיות בגין עוולת הרשלנות משויכות אל דיני הנזיקין. באופן כללי, כאשר ניתן להוכיח כי התנהגות הנתבע מהווה רשלנות, נוצרת זכות לקבל פיצויים מהנתבע בגין הנזק שנגרם לתובע עקב הרשלנות. הרשלנות במובן זה היא מושג משפטי המתאר רמה של אשמה.

דיני הנזיקין, ובתוכם עוולת הרשלנות, מאפשרים פיצוי גם כאשר למזיק לא הייתה כוונה לפגוע[3]. הבחנה זו משמעותית בנוגע לתחום הרפואה כיוון שבאופן עקרוני מטרת הרופא היא לסייע ולא להזיק למטופל. עם זאת, אם תימצא רשלנות, יינתן פיצוי גם בהיעדר כוונה לפגוע. כלומר, ישנה ביקורת שיפוטית גם על רופאים. הסיבה לכך היא שהחברה רואה בפעילות רשלנית פעילות תוך סטנדרטים לקויים, ולכן תיחשב כפעילות שיש בה אשמה חברתית גם אם המטרה הייתה חיובית.

אבחן רשלנות רפואית בחוק: רשלנות רפואית היא הדרך הנפוצה ביותר לצורך הטלת אחריות לטובת מי שנפגע כתוצאה מטיפול רפואי, אך ישנן דרכים נוספות. אציין שישנם מקרים מועטים של זכות תביעה אוטומטית המקנה זכות פיצוי ללא הוכחה של אשמה. מקרים אלו ניתנים בהקשר הרפואי למי שנפגע כתוצאה מחיסון חוק ביטוח נפגעי חיסון, תש"ן-1989, מעירוי דם חוק לפיצוי נפגעי עירוי דם נגיף האיידס, התשנ"ג-1992 או מטיפול במחלת הגזזת חוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ז-1994. דרכים נוספות: הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, וכן תקיפה לפי סעיף 23 לפקודה. בדומה לעוולת הרשלנות, עוולות אלו מקנות זכות תביעה בגין קשת רחבה של מקרים ונסיבות, לאו דווקא בהקשר הרפואי. בנוסף, במקרים מיוחדים הנוגעים בדרך כלל לגבי חולי נפש המאושפזים אשפוז כפוי, עשויה לעלות עילת תביעה של כליאת שווא לפי סעיף 26 לפקודת הנזיקין[4]. אנתח המגמות בתחום: מסיבות רבות, תביעות בגין רשלנות רפואית זוכות כיום לעידוד. מובילה אותן התפיסה שרופאים אינם חסינים מביקורת[5], שביקורת עצמית אינה יעילה ושהגורם האובייקטיבי המוסמך היחיד לערוך ביקורת זו הוא בית המשפט מסקנות מתוך ועדת קלינג בראשות השופט קלינג שבדקה את הנושא הגידול הרב במספר התביעות בנושא הרשלנות הרפואית אינו מצביע בהכרח על ירידה באיכות הטיפול הרפואי, אלא על שינוי בגישת בית המשפט מצד אחד בפסיקתם, ועל שינוי בגישה מצד הרופאים.

מגמה זו שונה מהגישה שהייתה קיימת במשך שנים רבות, לפיה תביעה בגין רשלנות רפואית קשה להוכחה וניהול וסיכוייה קטנים. בימינו הפכה גישה זו למיושנת וגם הסכומים הנפסקים לניזוקים אינם מבוטלים[6].

אדגיש חובת זהירות: עוולת הרשלנות דורשת שבין המזיק לניזוק יתקיימו יחסים המחייבים את המזיק בזהירות כלפי הניזוק. חובת הזהירות כוללת חובה מושגית וחובה קונקרטית. פסיקת ביהמ"ש הכירה באופן עקרוני בכך שבין רופא למטופל קיימים אותם 'יחסי רעות' היוצרים חובת זהירות מושגית כך שלרוב הדיון בנוגע ליסוד זה ייסוב סביב הפרתה של חובת הזהירות או סביב הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. עם זאת הפסיקה התמודדה עם שאלות הקשורות במספר מקרי גבול המעוררים את הדיון על היקפה של חובת הזהירות וקשורים לשיקולים של מדיניות משפטית. אחת השאלות שהתעוררו היא למשל האם קיימת חובת זהירות מושגית בין רופא לעובר אורח שבו נתקל באקראי. דיון זה מתעורר גם ביחס לתחומי רפואה חדשים כמו למשל האם קיימת חובת זהירות בין היועץ הגנטי לבין ההורים להם הוא מייעץ או לילד שנולד אחר הייעוץ.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

משה ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין, הוצאת שנהב

אמנון כרמי, בריאות ומשפט, נבו

Goldberg JCP, Zipursky BC. Torts as Wrongs. Texas Law Review.