‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מדיניותו של מנחם בגין השילומים מגרמניה לאור היחסים הבין לאומיים של ישראל עם גרמניה ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

 מבוא. 6

שאלת מחקר. 7

מנחם בגין 7

היחסים הבין לאומיים של ישראל בעשור הראשון 11

היחסים הבין לאומיים של ישראל בעשור האחרון 15

מנהיג ציוני 17

ניתוח מעמדן הבינ"ל של גרמניה ושל ישראל עם פתיחת המו"מ על השילומים.. 19

יחסי הכוחות המדיניים.. 21

ישראל כמקבלת ההסכם ולא כנושאת ונותנת. 21

פתיחת המשא ומתן וקבלת החלטות. 21

גיבוש ההסכם.. 22

המשבר הפנימי בישראל לאור המחלוקת בקבלת ההחלטה על שילומים.. 24

הטיעונים בישראל בעד ונגד ההסכם.. 26

טיעוני התומכים בהסכמה לקבל השילומים.. 26

טיעוני המתנגדים.. 27

האינטרסים הלאומיים והמחלוקות במדינה. 28

סיכום.. 30

ביבליוגרפיה 31

נספח: ציטוטים מנאומי בגין 34

ההחלטה על קבלת שילומים מגרמניה המערבית הייתה ההחלטה החשובה והגורלית מבין ההחלטות שקיבלה ישראל ביחס לקשרים עם גרמניה[1]. מנחם בגין היה מראשי המתנגדים להחלטה[2].

תהליך קבלת השילומים אילץ את משתתפיו לערוך חשבון נפש ומצפון ולהעמיד זה מול זה, בעימות שלא ייתכן חריף ממנו, רגש ושכל, היגיון ולב, מוסר ואינטרס[1].

החלטה עקרונית זו התקבלה ע"י ממשלת ישראל ב- 3 בינואר 1951 ובמרכזה עמדה הבקשה לקבלת פיצויים מגרמניה עבור הרכוש היהודי שנגזל ע"י גרמניה הנאצית. מגעים ראשונים בנושא החלו כבר כ- 4 חודשים לאחר סיום המלחמה, בשנת 1945, כאשר פנה הדוקטור חיים וייצמן אל ארבע מעצמות הכיבוש ותבע מהן להעביר רכוש יהודי שנותר ללא יורשים לראשות הסוכנות היהודית[2]. יחד עם זאת, רק מספר שנים לאחר מכן הוכשרה הקרקע לקיום משא ומתן בין מדינת ישראל לגרמניה המערבית[3]. במהלך שנת 1951, התקיימו מגעים בין קנצלר גרמניה אדנאואר לנציגים של ממשלת ישראל ושל גופים יהודים. מגעים אלה הניבו בסופו של דבר הצהרה היסטורית של קנצלר גרמניה בפני הבודנסטג בבון ובו הודה הקנצלר כי: "בשם העם הגרמני בוצעו פשעים המחייבים מתן פיצויים מוסריים וחומריים ועבור נזקים שסבלו יהודים יחידים וכן בעבור רכוש יהודי שלא נותרו לו עוד זכאים פרטיים..."[4]

בגין היה בראשית המדינה מאוד חשדני כלפי אומות העולם וזאת נוכח השואה כשרוב העולם שתק. בגללקוצר היריעה בעבודה זו אתמקד בסוגיית השילומים מגרמניה. התנגדותו של בגין ליחסים בין לאומיים עם גרמניה שיכירו בשילומים. משא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים היה אחד המשברים הלוהטים בימיה הראשונים של המדינה - עד כדי כך שהביא את מתנגדי המו"מ לעלות על הכנסת ולרגום אותה באבנים. מנהיג חרות, מנחם בגין, שיחק שם תפקיד מכריע, שקיבע את דמותו כאיש מסוכן לדמוקרטיה[1].

למאבקה של תנועת החרות נגד המשא ומתן עם גרמניה על נושא השילומים היו כמה פנים, אך ההפגנה הסוערת של חרות בכיכר ציון בירושלים, שהתגלגלה לרגימת אבנים לעבר בניין הכנסת, והתנהגותו של מנחם בגין, יצרו מעל לכל ספק לתנועה דימוי קשה ושלילי.

מנחם בגין היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יושב ראש תנועת החירות ומפלגת הליכוד, שר בממשלת ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצריים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.
בגין נולד ב16 לאוגוסט שנת 1913 בעיר ברסט ליטובסק שברוסיה הלבנה, הוא גדל עם הוריו אמו חסיה ואביו דב-זאב ושני אחים גדולים, אחיו הרצל ואחותו רחל.
בביתו קיבל חינוך יהודי-ציוני, היה פעיל בתנועת השומר הצעיר בנעוריו, לאחר מכן הצטרף לתנועת ברית יוסף טרומפלדור (בית"ר) שהוקמה ב1923.
את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני החל בגין בתנועת בית במזרח אירופה, במלחמת העולם השנייה נאצר על ידי המשטרה הסובייטית, השתחרר יחד עם עוד אזרחים פולנים אחרים ולאחר מכן התגייס לצבא הפולני, בעת שירותו הגיע לארץ ישראל ויצר קשרים עם אצ"ל.
הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943 בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל 300 פעולות.
לאחר פירוק האצ"ל בקיץ 1948 הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש בה מנהיג בלתי מעורער וכראש האופוזיציה.
בגין משמעותית התנגד להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בזמן מלחמת ישראל.
בגין נבחר להיות ראש ממשלת ישראל בשנת 1977, בחירת בגין לראשות הממשלה הובילה למהפכה גדולה וחיובית בפוליטיקה המדינית. בגין חתם על הסכם שלום עם מצרים וזכה יחד עם אנואר סאדאת, נשיא מצרים, בפרס נובל לשלום.
בשנת 1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו ועד יום מותו סירב בגין להגיד מה הייתה הסיבה לפרישתו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

נקדימון שלמה, "בגין"    גולן אביעזר, ירושלים

Erman B., Sulivan M. How Can States negotiate: Israeli-german financial settlement of war worl 2 crimes, American Economist Vol 46, No 9.