‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי זכות האישה לגירושין ובעיית מסורבות הגט?

תוכן עניינים

מבוא

 בעל מורד

זכות האישה לגירושין ובעיית מסורבות הגט.

זכויות האישה בגירושין: נימוקים הכרוכים בהתנהגות הבעל ובעל מורד

סיכום

ביבליוגרפיה

בעבודה זו התמקדנו בזכות האישה לגירושין ובזכויות האישה בגירושין נוכח שני מצבים עיקריים: האחד הוא המצב שבו היא מסורבת/מעוכבת גט והמצב השני בו הבעל הוא מורד/מעין מורד.

מן העולה מעבודה זו, הרי שהדין העברי עבר שינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע להתייחסותו לזכויות האישה בהקשר להליך הגירושין.

האישה אינה עוד כלי קיבול לגחמותיו ולמשוגותיו של הבעל, היא אינה פאסיבית ויש לה את הזכות לקום וללכת כל אימת שהיא חפצה בכך (ובתנאי שיש לה עילה) או אז זו תהיה זכאית למזונות, לפיצויי נזיקין וכן לכתובתה.

בעבודה זו נגענו אך בזעיר אנפין בבעיית מסורבות הגט אשר מדובר בה רבות כיום וכן על האפשרות להפעיל הפעלת אמצעי כפייה נגד סרבן-גט במטרה להניעו לתת/לקבל גט פוגעת ברצון החופשי להתגרש ובזכויות-אדם. הוסק, כי המגמה שבהפעלת סנקציות נגד סרבני גט צריכה להיות התאמה בדרך הולמת, במידת האפשר, בין דרגת פגיעה זו בסרבן-הגט לבין דרגת הפגיעה במסורבת-הגט. ככל שאמצעי הכפייה ו/או האילוץ המופעל כלפי סרבן הגט כדי להניעו לתת גט חריף יותר, כן יש מקום לשקול ביתר כובד-ראש אם השימוש בו מוצדק לאור האיזון הראוי בין הפגיעה בסרבן לבין הפגיעה במסורבת.

אין אומנם להקל ראש בטיעון שככלל, בהתנגשות בין חירות הסרבן, שנגדו/ה נוקטים באמצעי כפייה של מאסר, לבין חירות המסורבת – יד המסורבת על העליונה. טיעון זה מבוסס על חוסר האיזון הקיים בין הסרבן לבין המסורבת בהקשר זה. חירות המסורבים נפגעת באופן שאין הם יכולים לתקנה, בעוד שהפגיעה החמורה בחירותם של הסרבנים יכולה להיפסק בכל עת כאשר יכירו בזכותם של בן/בת-זוגם להשתחרר מכבלי קשר נישואין שאינו רצוי ויסכימו לתת גט או לקבלו. על-כן, לדעת הטוענים טענה זו, יש הצדקה לנקוט אף בסנקציה חריפה הפוגעת פגיעה חמורה וקשה בחירותם ובכבודם של סרבני הגט. סנקציית המאסר חריפה אומנם, אולם מפתחות הכלא מסורים בידיהם, ובכל עת יוכלו להשתחרר מכלאם.

עם זאת, מתן משקל-יתר לשיקול שמפתחות הכלא מצויים בידי הסרבן אינו מקדם בהכרח תוצאה מאוזנת המביאה בחשבון במידה ראויה את זכויות שני הצדדים הנוגעים בדבר. אין נותנים לחולה תרופה חריפה, בעלת תופעות-לוואי שליליות באופן מובהק, לפני שמנסים לרפאו תחילה באמצעות תרופות חריפות ומסוכנות פחות. שימוש מהיר מדי ונרחב מדי בצווי-הגבלה חריפים לפתרון מצוקתם של מסורבי גט פוגע במידה משמעותית בזכותו של כל אדם, וסרבן הגט בכלל זה, להגנה על כבודו וחירותו, שהם ערך חשוב מאוד במשפט הישראלי והעברי. כמו-כן, המשפט העברי קובע כי פרט למקרים מיוחדים המצדיקים שימוש באמצעי כפייה נגד סרבן גט, הגירושין אינם נכפים על הצדדים על-ידי בית-הדין, אלא מותנים בשיתוף-פעולה של שני בני-הזוג, וחכמי ההלכה חששו לא פעם ששימוש באמצעים חריפים מדי יביא לידי מתן גט מעושה, שלא כדין, במיוחד כאשר אין "כופין" לגרש.

לאור מדרג זכויות האדם, כאשר זכויות-אדם נשללות בצווי-הגבלה על-פי חוק בתי-דין רבניים, יש להפעיל תחילה צו-הגבלה הפוגע בסרבן-גט בתחום זכות הקניין, כגון איסור על פתיחת חשבון בנק או החזקת חשבון כזה; ורק בסופו של דבר, לאחר הפעלת כמה צווי-הגבלה, מן הקל אל הכבד, יש לפגוע בזכויות בסיסיות, כגון החירות, הנפגעת במידה רבה כאשר מופעל צו-הגבלה חריף, כגון מאסר.

בעבודה זו ראינו כי קיימת תפנית חדה בהתייחסות בתי הדין הרבניים לזכויות האישה ובעל שהפר את חובותיו כלפי אשתו כמתחייב ממנו ע"פ שטר הכתובה עליו חתם במהלך הנישואין, מתייחסים אליו כאל מי שהפר חובות חוזיות לכל דבר ועניין.

מכך יצאנו למדים על הקומנסליזם המתרחש כיום בין דיני החוזים לדיני המשפחה המאמצים טרמינולוגיות שונות מתחום דיני החוזים כמו למשל את מושג תום הלב אותו אימצו בתי הדין ובתי המשפט בהקשר של בעל מרדן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

לוטן, א'. מסורבות גט בישראל. ירושלים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת.