‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ביצוע בצוותא?

תוכן עניינים

מבוא. 

הלכת פלוני  

הצדדים לעבירה. 

סעיפים 29(ג) ו - 34א׳ לחוק העונשין 

משפט משווה. 

הבעייתיות בביצוע בצוותא ברשלנות. 

סיוע ושידול ברשלנות.

ביצוע בצוותא ומודעות לעבירה מסוימת

ביצוע בצוותא - מדיניות שיפוטית ראויה

מודעות לפליליות המעשה או מודעות לאפשרות גרימת התוצאה?.

היש צורך בדוקטרינת הביצוע בצוותא בעבירות רשלנות ?

סיכום.

עבודה אקדמית זו תעסוק בנושא: ביצוע בצוותא ברשלנות. עצם הגדרת הנושא מעוררת שאלה: אם שניים חברו יחדיו לבצע עבירה כיצד זה ששניהם התרשלו בה . עצם החבירה יחדיו יוצרת רצינות והזנה הדדית. אחד יכול להתרשל בגלל פזיזיות או קלות דעת, אך שניים (או יותר) קשה לראות את שניהם מתרשלים יחדיו בלי שהאחד לא יתקן השני או יסב תשומת ליבו למעשה שעושים יחד (או חודלים ממנו בעבירה המחדל).

באוקטובר 2013 ניתן פסק דינו של בימש"ע[1] בע״פ 6365/12, פלוני ני מדינת ישראל^[2]. במרכז פסק הדין עמדה השאלה ״האם ניתן להרשיע אדם בביצוע בצוותא של עבירת רשלנות״. השאלה שנדונה הייתה האם ניתן לייחס לאדם אחריות על עבירת רשלנות מכוח הדוקטרינה של ״ביצוע בצוותא״, בנסיבות שבהן חבר לאחר לביצוע מעשה משותף ומתוכנן, שהוא, או האחר, לא היו מודעים כי בכוחו לגרום לתוצאה אסורה, אף כי אדם מן היישוב יכול ואף צריך היה להיות מודע לכך (רשלנות).

עניינו של פסק הדין בקטין, אשר חבר לקטין אחר במטרה להתעמת עם קורבן העבירה. השניים נטלו שתי קורות עץ וניגשו אל המנוח בתנועות מאיימות. כשהתקרב המנוח אל הקטין האחר הניף הלה את הקורה שהייתה בידו וחבט באמצעותה בעוצמה בראשו של המנוח, שמצא את מותו כתוצאה מכך ימים ספורים לאחר מכן. ביהמ"ש המחוזי זיכה את השניים מעבירת ההריגה שיוחסה להם, לאחר שהגיע למסקנה כי הם לא היו מודעים לאפשרות גרימת מותו של המנוח. חלף עבירת הריגה, הורשעו השניים בעבירת גרם מוות ברשלנות. לימים הורשע הקטין האחר בעבירת הריגה, במסגרת הסדר שהתקבל בערעור המדינה בבימש"ע . בעניינו של הקטין, שערעורו נדון בנפרד, עלתה שאלת האפשרות לייחס לו עבירת גרם מוות ברשלנות מכוח דיני הביצוע בצוותא, על יסוד חבירתו אל הקטין האחר במטרה להתעמת עם המנוח. השאלה שנדונה, כאמור, הייתה האם ניתן לייחס עבירת רשלנות בביצוע בצוותא, כאשר אחד מן הצדדים, לפחות, אינו מודע לאפשרות גרימת התוצאה הרלוונטית.

בפסק הדין דחה בימש"ע את האפשרות לייחס אחריות פלילית על עבירות של רשלנות מכוח הדוקטרינה של ״ביצוע בצוותא״.

בשיטת משפט כזו, שבה מעמדו של ה״אקטוס-ריאוס״ בעבירה כל כך רעוע, יש קושי לוותר על קונסטרוקציית הביצוע בצוותא בעבירות רשלנות. אחרי הכל, בכוחה של קונסטרוקציה זו לתת משקל מסוים, מינימלי, למעשה עצמו, שכן באמצעותה מתעוררת שאלת האפשרות הריאלית לייחס אותו ל״מבצע הזוטר״, כדרך שהתעוררה בענייננו. אמנם, ביהמ"ש שלל לבסוף אפשרות זו על יסוד ניתוח של היסוד הנפשי (ולו של המבצעים בצוותא) ולא העובדתי (בשל טשטוש התחומים כאמור), ואולם ץתלידתו של הזיכוי היא בפגם ביסוד העובדתי, שהשימוש בקונסטרוקציית הביצוע בצוותא הצליח לעורר את עצביו הרדומים - אם לא באופן שיטתי, אזי לכל הפחות בתחושה האינטואיטיבית-פרקטית שבחכמת הלב של השופט.

ביום 3.1.13 ניתן פסק דינו של בימש"ע בע״פ 9617/10, פלוני ני מדינת ישראל^[1]. פסק דין זה שעסק בניתוח מבחני הקשר הסיבתי המשפטי בעבירות של מחשבה פלילית, הניח תשתית עיונית ראשונית ליסוד אחריות חשוב זה, שאינה חגה עוד סביב מבחן הצפיות בלבד. בימש"ע פרץ בכך דרך חדשה, העולה על נתיב נשכח במחוזותינו -נתיב היסוד העובדתי-נורמטיבי של העבירה. אורו של זה האחרון הפציע בפסק הדין.

בעקבות פסק דין זה התקיים לאחרונה דיון נוסף^[2] (לבקשת הסניגוריה) בסוגיה חשובה זו. היתמיד בימש"ע לילך בדרך שבה החל לצעוד?

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

גיל שפטל האחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו, 2018)

אסף פורת "אחריות פלילית בגין רשלנות – קשיים והצעות לפתרון" ספר אדמונד לוי – קובץ מאמרים לכבודו של השופט אדמונד לוי, 529 (אוהד גורדון עורך, 2017).

יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרכים א'-ב' (מהדורה שנייה)‏

גבריאל הלוי‎ ‎תורת דיני העונשין‎ ‎כרך א (הוצאת הקריה האקדמית אונו)‏

יעל קלוגמן ״שותפות בעבירת התרשלות״ המשפט 1 225

Ariel L. Bendor, Dancig-Rosenberg Hadar Unconstitutional Criminalization, New Criminal Law Review 2016