‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ראליזם ביחסים בין-לאומיים?

תוכן עניינים

 מבוא

 רקע אישי של כל הוגה הדעות

 מורגנטאו

 קאר

 רעיונות מרכזיים של ההוגים

 רקע אישי ופוליטי של המדינאי רונלד רייגן

רעיונות מרכזיים של המדינאי

דיון השוואתי 

ביבליוגרפיה     

עבודה זו עוסקת בהתפתחות היחב"ל בכלל ובאסכולה הריאליסטית, הוגיה ומדינאיה בפרט. גישת הריאליזם ביחב"ל (ובשמה הפופולארי יותר - ריאל פוליטיק) טוענת כי המדינה היא השחקן המרכזי במגרש הבינ"ל המודרני, והיא שואפת לממש את האינטרס הלאומי שלה ולרכוש עוצמה רבה ככל האפשר במערכת המדינות המודרנית. הנחת היסוד שלה היא שטבע המדינות, כמו טבע האדם עצמו, הוא אנוכי, אינטרסנטי, אלים לעיתים, ובגדול שואף למקסם רווח. הוגה התיאוריה הריאליסטית, הנס מורגנטאו, מציין כי המערכת הבינלאומית שבתוכה פועלות המדינות היא  אנרכית, יש בה פוטנציאל מתמיד לסכסוך (כאשר כל מדינה שואפת לכוח רב יותר משיש לה), ולכן תיאוריות ריאליסטיות מייחסות חשיבות רבה בהסברים שלהן לפיתוח עוצמה צבאית מדינית וצבירת כוח פוליטי (לרוב על חשבון עקרונות מוסריים ואידיאלים).       

נהוג לחלק את האסכולה הריאליסטית לשתי תת גישות על פי הרעיון שכל כוח צבאי-מדיני, בכל נקודת זמן, ניתן לקיטלוג כהתקפי או הגנתי. הגישה הראשונה היא הריאליזם ההתקפי, אשר ביסודו ההנחה שהמערכת הבינ"ל היא זו שמעצבת את התנהגות המדינות עצמות כאשר למעצמות בזירה הבינלאומית יש יותר כוונות רביזיוניסטיות ותוקפניות מאחרות. בדינאמיקה הזו, מעצמות מחפשות כל הזמן כיצד להגדיל את עוצמתן על חשבון יריביהן, כאשר הגמוניה היא מטרתן הסופית. בפועל, מאז שנות התשעים במערכת היחב"לית הנוכחית עומד בראש הפירמידה הגמון האמריקני, כי לאחר נפילת הגוש הסובייטי נותרה למעשה בעולם מעצמה אחת חזקה בלבד – ארה"ב, וזו שואפת למקסם את כוחה בכל מצב וגם בתנאים הנוכחיים.[1]  הגישה השנייה היא הריאליזם ההגנתי; תפיסה זו היא פחות דטרמיניסטית מהראשונה, עם הראייה ש"ריאל פוליטיק דפנסיבי" היא פעולה הגיונית יותר במסגרת הקיימת ומרובת השינויים שבה אנו חיים.  ריאליזם דפנסיבי טוען בעצם שהסדר העולמי המתבקש הוא סדר של איזון כוחות ושכנגד הגמוניה תיווצר בסוף תמיד קואליציה מאזנת נגדית. לכן יש לפעול במתינות. בקונטקסט של המעצמה ההגמונית, שהוזכרה לעיל, החל משנות התשעים הפגינה ארה"ב התנהגות מרוסנת יותר ופחות הגמונית ובסך הכול היא השלימה עם תהליכים גלובליים שונים שהפחיתו את מעמדה כמעצמת על[2]. רוברט ג'רביס[3], השייך לאג'נדת הריאליזם הדפנסיבי, טוען שכאשר יש תוקפן, ניצבת מולו תמיד קואליציה נגדית, ועל כן הוא תומך במודל הגנתי תוך כדי התרכזות במושג מאזן ההגנה-התקפה (offense-defense balance).

לצד המודלים הריאליסטים עומדים כמובן מודלים פחות מבוססי קונפליקט וכוח או "חשדנות" עם הסברים יותר ליברליים ואידיאליסטיים (למשל גישת הליברליזם המוסדי שהתפתחה בשנות החמישים). בכלל, גישות אידיאליסטיות הן גישות לפיהן ניתן להביא שלום לעולם לפי ערכים אוניברסאליים, הומאניים, פחות-אינטרסנטיים, בין היתר באמצעות אירגונים בינ"ל כגון ארגון האו"ם או ארגוני זכויות אדם גלובליים. מצד שני, ברור גם שלפי הגישה הריאליסטית יש באסכולות ה"אידיאליסטיות" משהו מסוכן קצת כיוון שהן "מעוורות" לעיתים את המציאות.  

בעבודה מכל מקום אבחן את מודל הריאליזם באופן מוחשי ו"מעשי" יותר, וזאת באמצעות הצגת שני הוגים ריאליסטים קלאסיים שנבחרו: הנס מורגנטאו ואדוארד הלט קר. בהמשך להצגתם (ותיאור כללי של הגותם) בחרתי לבדוק מדינאי חשוב ולבחון את פעילותו ומחשבתו על רקע האסכולה הריאליסטית. המדינאי שנבחר הוא נשיא ארה"ב לשעבר רונלד רייגן. שאלת המחקר שתעלה בקונטקסט שתואר כאן היא האם אותו מדינאי היה ריאליסט או אידיאליסט? השערת המחקר היא שרייגן מייצג את החשיבה הריאליסטית הקלאסית.

מבחינה מבנית, בפרקי התיאוריה  אציג בקצרה את הרקע האישי של כל הוגה; ואת ההגות של ההוגים (פרקים 1-3); ובפרק המעשי המרכזי אציג את המדינאי- רונלד רייגן, תחילה את הרקע האישי והפוליטי ואחר כך את הרעיונות המרכזיים. בחלק הדיון המרכזי יוצגו ההוגים והמדינאי ותיערך סינתיזה ביניהם.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

  Mearsheimer, J. The Tragedy of Great Power Politics, New York: Norton,. pp. 1-54.        

 Jervis, Robert. “Theories of War in an Era of Leading-Power Peace,” American Political Science Review 96, pp. 1-14.