‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי המשנה של רבי עקיבא בתחומים: חינוך מנהיגות וקנאות ?

 תוכן עניינים

1. מבוא

1.1 נושא

1.2 מקורות תושב"ע

1.3 רקע לשאלת המחקר

1.4 מתודולוגיה 

2. סקירה תיאורטית

2.1        המקורות לתולדות רבי עקיבא והסתירות ביניהם

2.2        סקירה היסטורית על תולדות חייו של המחנך רבי עקיבא ותקופתו והתטרה שבעל פה

3. דיון בשאלת המחקר

3.1.1 מושג הקנאות על פי המקרא

3.1.2 מושג הקנאות על פי חז"ל

3.1.3 סיכום

3.1.4 קנאותו של רבי עקיבא תושב"ע

3.1.5 קנאותו של רבי עקיבא בקשר עם זרמים וכיתות הקרובים ליהדות

3.1.6          קנאותו של רבי עקיבא ביחס לתורה ולתוכנה

3.2 הסיבות לקנאותו

 3.3 דיון וניתוח על פי תחומי קנאותו של ר' עקיבא

4. סיכום

5.ביבליוגרפיה 

נושא עבודתי הוא: המחנך רבי עקיבא-גילויים של קנאות באופיו ובמעשיו של רבי עקיבא.  מאחר שלמושג "קנאות" יש קונוטציות שונות, אנסה לברר מהי משמעותו במקרא ובספרות התנאים, כדי להבין באילו מקרים מתגדר ר' עקיבא כ"קנאי". השאלה העיקרית שנבחרה כאן היא: האם מידת הקנאות עוברת כחוט השני המקשר בין פועליו השונים של רבי עקיבא.

מכיוון שרבי עקיבא היה דמות ידועה ונערצת ופעלה בתקופה היסטורית מכוננת בה התגבשו יסודותיה של התורה שבעל-פה, ומכיוון שהייתה לרבי עקיבא עצמו השפעה מכרעת על עיצובם של יסודות אלה^[1] נקשרו לשמו גם אגדות רבות, עיקרן בספרות התלמודית ובייחוד בספרות האמוראים. קיימות, כמו כן, סתירות לא מועטות בין המקורות המתארים את חייו, ולכן רבים מהתיאורים אינם עומדים במבחן הביקורת של העיון ההיסטורי.

חוקרי ספרות התלמוד וההיסטוריונים של התקופה בחנו את שאלת קנאתו בהקשרים שונים ועל כן היא גם יוצרת היבטים שונים ומחלוקות (ספראי, 1970: עמ' 15; לאו, 2007: עמ' 30). כך למשל, חוקרים כמו רוזנברגר טענו למשל כי מידתה קנאות מוטלת לעיתים בספק כאשר בודקים את הערכים ששמו מנציח, כמו אהבת האדם הזולת (תש"ס: 77). חשן (תש"ן: 5) טוענת כי עצם קנאותו מתבטאת בתורת ייסורי הנפש שהעמידה תפיסתו את האלוהות. אחרים טענו באופן כללי יותר כי הוא היה ללא ספק אדם קנאי וזה מתבטא בכל פועליו (ברמסון, תשנ"ה: 35)

רבי עקיבא נודע לכולנו, ברובד העממי יותר, כאדם שתמך במנהיג הקנאים הגדול שמעון בן כוסבא, ונהרג על קידוש השם.

מידת קנאותו ומשמעויותיה ייבדקו אפוא במהלך החיבור הזה, כאשר הניתוח יתבסס בעיקרו על  המקורות התלמודיים, בעיקר מתקופת התנאים, ועל מחקרים היסטוריים ופרשנויות של חוקרים מודרניים למקורות אלה הנחשבים למהימנים יותר מבחינה היסטורית לגבי תולדות התנאים (פרנקל, תרי"ט: 296).

בחרתי לברר את שאלת המחקר על-ידי התמקדות בקווים בפועלו שהצביעו על מידת קנאותו, בסוג הדברים שאליהם קינא, וכמובן בסיבות החיצוניות והפנימיות לקנאותו. השתדלתי, מבחינה מתודולוגית, להתרכז בנושאים אלו מתוך השוואת המחקר ההיסטורי והעיונים מחדש בתקופה עם המקורות התנאיים השונים העוסקים ברבי עקיבא.

העבודה מנתחת תחילה, בפרקי התיאוריה, את המקורות לניתוח ההיסטורי וההגותי של ר' עקיבא, אני מנתחת את שאלת המחקר מבחינת מהות הקנאות, מקורות קנאותו, והתחומים בהם היא באה לידי ביטוי: היחס למינים, לעשרת השבטים, לגויים, לשלטונה של רומא ולשמעון בן כוסבה.

"מסירות נפש קיצונית" היא לטעמי ביטוי מוצלח יותר למילה קנאות, ומשמעה היא שיש משהו החשוב מהחיים, משהו שעבורו צריך וראוי למסור את נפשך.  המונח "קנאות" מלווה תמיד בקונוטציה כה גרועה וכיוון שקשה לומר שאנחנו "קנאים לפלורליזם" או "קנאים למדינה", נדמה שמסירות נפש או דבקות קיצונית יכולה אולי לתאר טוב יותר את המושג. לכן, השאלה העיקרית כאן - האם מידת הקנאות משמשת כקו המקשר בין פועליו השונים של רבי עקיבא, צריכה להיות מנוסחת לא רק במונחים של "קנא, קנאה, קנאי, קנאות", אלא גם בממדים של מסירות והקרבה בלתי מתפשרת למען אידיאל כלשהו.

חז"ל טוענים כי הקנאות לאל נחשבת לדרגה העליונה ביותר של האמונה. מעשה הקנאה או הקנאות ככלל על פי פרשנותם איננו נובע מדרגת הרגש ולא ממדרגת השכל העליונה והבקיאות המוחלטת בתורה, כי אם ממדרגת אמונה עוצמתית הנמצאת בהיררכיה מעל הרגש והשכל (גרוסמן, תש"ס). דרגה זו הינה דרגה שקשה להסבירה משום שהיא איננה משהו שקשור רק לרגש או רק לשכל- זהו שילוב תודעתי שרק כשאדם נמצא בו הוא מסוגל להגדירו. עם זאת, יש מעט מאוד אנשים שהגיעו לדרגה זו של קנאות אמיתית שנמצאת מעל לרגש ולשכל ולעשות אותה בטוהרה ובכנות מושלמת. יש שאף מסרו נפשם בשם אידיאל זה. פנחס בן אלעזר או אליהו הם דמויות שנזכרות במורשת היהודית ההיסטורית העתיקה ככאלו, ועל פי הדוגמאות במקורות התנאיים ניתן גם לשייך לשם כנראה גם את ר' עקיבא.

בעבודה על כל פנים ניסיתי לענות על השאלה האם מידת הקנאות משמשת כקו המקשר בין פועליו השונים של רבי עקיבא, כאשר את הסוגיה בחרתי לברר באמצעות התמקדות בקווים בפועלו שהצביעו על מידת קנאות זו, בסוג הדברים שאליהם קינא, וכמובן בסיבות החיצוניות והפנימיות לקנאותו. מבחינה מתודולוגית התרכזתי במחקרים היסטוריים שבחנו שאלה זו (כמו ספראי, חשן, ולאו), אך בעיקר בניתוח מדרשים תנאיים ואמוראיים שעסקו בדברי ר' עקיבא.

המסקנה העיקרית העולה מניתוח זה היא כי דמות זו למעשה עונה על ההגדרות של דמות קנאית לא רק בקשר שבין אירועים שונים בחייו ובכלל בביוגרפיית החיים שניתחתי כאן, אלא בעיקר בצורת אמונתו הקיצונית והעיוורת בה', שהיא למעשה תכליתה האמיתית של קנאותו.

אמונה זו, כפי שניסיתי להוכיח בעבודה הדגישה אלמנטים אשר הינם ייחודיים לעקיבא ונחקרו על ידי חוקרים ופרשנים שונים. בין היתר תיארתי כאן את התפיסה המיוחדת שלו לגבי הייסורים בתפיסתו את ה', החמרתו בעניינים מסוימים שקשורים לפגיעה בזולת או בקב"ה, היחס שלו לטעויות שנעשו כלפי ה' או הזרות לתורתו (כמו במקרה של עשרת השבטים או היחס אל ספרי המינים), וכמובן גם התפיסה שלו את אהבתו לה' כקנאה לאישה המצביעה על הקשר אהבה-מוות המופיע במדרשים המיוחסים לו, ושרואה בו  ביטוי לרעיון מהפכני וחדש הקושר בין אהבת  ישראל את ה' וקידוש השם.

מבחינה ביוגרפית אנו רואים אדם אשר התמסר כל כולו לתלמוד התורה, תוך מיצוי פוטנציאל הלמידה עד תום וחניכות אצל מיטב המלמדים ושבמהלך חייו כנראה התמנה למנהיג במרד פוליטי ודתי. לטעמי יש לשער גם שהגילוי המאוחר של התורה גם הפך אותו בשל גילו לאדם מסור וקנאי מאחרים.

ברמת הפרקטיקה, מבחינת ניתוח המקורות התנאיים אנו למדים כי באישיותו של ר' עקיבא היה ממד מאוד מחמיר וקנאי לאמונה באל וכי המקורות התנאיים מאשרים זאת לא רק ברמת האמונה בה' ובתורתו אלא גם בעניינים מסוימים שקשורים להתנהלות היחסים בין בני האדם.

רוזנברגר (תש"ס: 75) טוען כי בעקיבא הייתה לפי כל הקריטריונים הללו התעלות נפש אמיתית, והיא זו שהופכת את דמותו לקנאית בעינינו בהקשר של האמונה וגם בשל המוות על קידוש השם אשר העצים אותה. הוא מציין כי במשנה מובאים דברי עקיבא האומר "ואהבת לרעך כמוך" (תורת כהנים קדושים פרק ד הלכה יב, בראשית רבה כד ז, מהדורת תיאודור אלבק: 237), ו"חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין העולם כולו כדאי כיום שניתן שיר השירים לישראל, שכל הכתבים קדש ושיר הישרים קדש הקדשים" (ידים פ"ג מ"ה). בשני המקורות הללו משתמש רבי עקיבא בביטויים בעלי עצמה מיוחדת: "כלל גדול בתורה", "אין העולם כולו כדאי", קדש קודשים". שימוש זה מלמד כי עקיבא מייחס לאהבת הרע ולאהבת ה' ערך סגולי רב חשיבות במערכת הערכים הכוללת של היהדות. ברוח תפיסה זו מספרים המקורות כי במותו קיים עקיבא את מצוות אהבת ה' מתוך התעלות נפש. התעלות זו נבעת לדעת רוזנברגר מכך שדמותו של עקיבא בכלל, וסיפור מותו בפרט, הפכו למופת של אהבת ה' העומדת במחנים החמורים ביותר אשר ניתן להעלות על הדעת (שם, 76).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Bleich, Chanania. "Remembering Reb Yankel Talmud". Ami, pp. 128–132.