‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי פרשת תמר כסכסוך משפחתי מקראי?

תוכן עניינים

מבוא  

זמן הסכסוך  

מקום הסכסוך  

הסכסוך: פרשת התעברותה של תמר בעורמה מהחותן שלה, יהודה  

גרסת הגברים לסכסוך  

יְהוּדָה  

סיפור מכירת יוסף  

המפגש עם יוסף במצרים   

ברכת יעקב 

קברו של יהודה

סכסוך יהודה ותמר נוגע בכמה תחומים בהלכה

ייבום   

הלבנת פנים   

דינה של בת כהן המזנה

תמר מארם נהריים

נישואין לכנענית  

גרסת הנשים לסכסוך 

תמר  

רות המואביה 

השוואת הסכסוך לסיפור של יוסף

השוואה לשלמה המלך

סיכום

ביבליוגרפיה

עבודה זו עוסקת בסכסוך משפחתי מקראי: פרשת תמר. תָּמָר היא דמות מקראית, אשתו של ער, כלתו של יהודה ואם ילדיו פרץ וזרח. השם תמר נגזר מעץ התמר.

תמר הייתה אשתו של ער, בנו הבכור של יהודה. לאחר שער נפטר, מסיבות שלא מצוינות בכתובים במפורש, אלא שהיה "רע בעיני ה'", נישאה תמר בהתאם לנוהג הייבום לאחיו אוֹנָן. אונן סירב להפרות אותה ושפך את זרעו ארצה, משום שעל פי מהות הייבום, הילד שהיה אמור להיוולד מזיווגם לא יישא את שמו, אלא את שם אחיו. על פי המסופר, הדבר לא מצא חן בעיני ה', ועל כן נענש אונן בידי שמים במוות: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק י'. לדעת פרשנים אחדים, המילה "גם" רומזת שגם ער חטא בהשחתת זרעו.

על פי הנוהג, אמור היה בנו השלישי של יהודה, שלה, להינתן לתמר, אולם יהודה חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו לפניו, ולכן דחה את זיווגו לתמר בטענה שהוא צעיר מדי (זקוביץ, שנאן).

תמר חוזרת לבית אביה, וכאשר הבטחתו של יהודה להשיא לה את שלה לא מתממשת, היא לוקחת את גורלה בידה ועושה מעשה – מעשה תמר.

בתת פרק זמן הסכסוך מועלות ספקולציות שונות לתאריך הארוע. כנראה שמעשה תמר ארע בזמן שבין סיפור מכירת יוסף לבין סיפור יוסף ואשת פוטיפר. 

מקום הסכסוך: עדולם, כזיב, תמנה ואולי עינם - בשפלת יהודה .

גרסת הגברים לסכסוך: האחים שהיו צריכים לייבם מתחמקים מכך. יְהוּדָה – היה בעל מעמד חברתי רם אך לדעתי התנהג באופן מזלזל לתמר בתחילה, כשהפר הבטחה לייבום האח הצעיר. אחר כך לאחר שלמעשה "נסחט" על ידי תמר מודה שהוא האב ומציל אותה מהריגה ומוחל על כבודו.

ייבום : האחים סירבו לייבם את תמר גיסתם האלמנה וכתוצאה מעורמתה של תמר בפועל מי שהמשיך את זרע בנו היה יהודה. הרמב"ן קובע שייבומו של יהודה (חמיה ולא גיסה) היה קביל.

הלבנת פנים היא ענין חמור ביהדות ותמר מנסה שלא להלבין פני החם שלה.

מעמד האישה בפרשה: הגברים בפרשה האב ובניו מייחסים לאישה תמר יכולות מגיות של מעין "אלמנה שחורה" הקוטלת את הגברים שמתחתנים איתה למרות שמותם נגרם בשל חטאם ולא בגלל תמר עצמה! יהודה מסרב להשיאה לבנו האחרון, חושש הוא שמא ימות גם הוא ומייחס לה יסוד שטני .

גרסת הנשים לסכסוך: תמר: בניגוד לדימוי הכנוע של האישה בתקופת המקרא תמר היא מעין "פמיניסטית אקטיביסטית" (ואפילו ראדיקלית ביחס לשמרנות בתקופה ההיא) היא מתכננת תוכנית נועזת ונוקטת מעשה שמצריך עורמה תוך ניצול נשיותה לפיתוי חמיה וניצול חולשתו ובכך משיגה בעורמה ייבום מיהודה בניגוד לרצונו. היא מסכנת את חייה אם תכניתה לא תצליח. יהודה נפל בפח ואף סיפק לתמר ראיות חותכות שדרשה (חותם מטה ופתיל). יהודה דן אותה לשרפה המחמירה יותר מדין רגיל מקובל של סקילה. כאן ישנה סצינה ימי-ביניימית של הוצאה להורג פומבית של "מכשפה" בשריפה אך בזכות הראיות שהיו לה ניצלת מן האש!

בעבודה ישנה התייחסות השוואתית לרות המואביה והשוואת הסכסוך לסיפור של יוסף ולשלמה המלך .

הסכסוך לא נפתר על ידי פניה לצד ג' (מעין מגשר) כמו נביא או בית דין. יהודה מחליט כל פעם על דרך יישוב הסכסוך באופן חד צדדי ולא מערב את תמר. זה אופייני לחברה פטריארכלית עם הגמוניה גברית.

אפשר לראות בסיפור תמר ויהודה גישה אוהדת ומשבחת של המקרא לאקטיביזם נשי (רביד). למול הגבר המהסס והמובל שחושש מהעתיד, ניצבת אישה אקטיביסטית, שלוקחת את גורלה בידיה ואיננה מחכה באופן פאסיבי שיקרה משהו. אף שהיא מסכנת את עצמה, לבסוף זוכה להיות תחילתה של שושלת חשובה מאוד בעם ישראל.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ברנדס יוכי. שבע אימהות ,הפרק "תמר", הוצאת זמורה ביתן, עמ' 119-73

גילת ישראל צבי . לטיבו של השיקול הדתי ההלכתי בסכסוכים שבין הורים על משמורת ילדיהם ועל דרך חינוכם, דיני ישראל טז, קלג-קסו. 

זקוביץ יאיר, שנאן אביגדור. מעשה יהודה ותמר, ירושלים: אקדמון.