‏190.00 ₪

שאלת המחקר

האם ראוי שבית המשפט ישים את עצמו בחוד החנית של מאבק בהטרה המינית ?

להטרדה מינית השלכות חברתיות נרחבות[1]. מבחינה פסיכולוגית עד כדי מצב של פוסט טראומה והפרעות בתפקוד. הלחץ הציבורי וכן של ארגונים פמיניסטיים[2] שונים הביא לחקיקת חוק למניעת הטרדה מינית, אשר הוצע על מנת להוקיע את ההטרדה המינית בכל הקשר שהוא ולגבי כל אדם באשר הוא. מטרתו של החוק הינה להגביר את המודעות הסוציולוגית לחומרת התופעה של הטרדות מיניות. במבנה הפטריארכאלי הנוהג בשוק העבודה הגברים הם בעלי הכוח להטריד, מאחר שהם בעמדות הניהול והכח ואילו הנשים נמצאות, בדרך כלל, בתחתיתה, ולכן הן פגיעות ועלולות להיחשף להטרדה מינית יותר מהגברים. על כן, לרוב ההתייחסות לאישה כאל הקורבן המקובל של ההטרדה, ואל הגבר כאל המטריד המסורתי, למרות שכאמור, מהבחינה התיאורטית היה צריך להשתמש בלשון זכר ונקבה גם לגבי המטריד וגם לגבי הקורבן.

סקירת הפסיקה מלמדת כי נבחרי הציבור ובכיריו טרם השכילו להבין ולהפנים במלואה את הנורמה המשפטית המקובלת בחוק למניעת הטרדה מינית ולפיה הטרדה מינית המבוצעת ע"י נשיא המדינה, שר, חבר כנסת, מנכ"ל של משרד ממשלתי, ראש עיר או מועצה, פונקציונר בהסתדרות כלשהי וכל נבחר או בכיר אחר, היא בבחינת שחיתות שלטונית.

לפי דעתי, אם מנתחים את הפסיקה באופן כרונולוגי, ניתן לראות בבירור כי מאז חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית מתחולל בישראל מהפך תודעתי סביב נושא ההטרדה המינית. מהפך זה מתחולל בין השאר בזכות הבשלות הציבורית, בזכות בתי המשפט, שלקחו עליהם להוציא את החוק מן הכוח אל הפועל, ובזכות התקשורת שהעלתה את הנושא על סדר היום הציבורי.

מצגת הטרדה מינית

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

[1] מיטל פינטו, "פגיעה ברגשות או פגיעה בזהות תרבותית?", המשפט טו (2), עמ' 650, תשע"א.

[2] רימלט, נויה "על מין, מיניות וכבוד: החוק למניעת הטרדה מינית בראי התאוריה הפמיניסטית והמציאות המשפטית". משפטים לה, עמ' 654-601.