עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודה אקדמית גמול השתלמות, בתי המשפט לעניינים מקומיים,דיני עיריות, מוניציפלי, רשויות מקומיות (11018)


‏290.00 ₪

14 עמודים

עבודה אקדמית מספר 11018
עבודה אקדמית גמול השתלמות, בתי המשפט לעניינים מקומיים,דיני עיריות, מוניציפלי, רשויות מקומיות

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי בית משפט לעניינים מקומיים ?

 

תוכן עניינים

1. מבוא

2. האם בתי המשפט המקומיים יכולים להרתיע מפני הפרת חוק

3. תיקון המצב

4. התעלמות הרשויות המקומיות מעבירות בניה

5. הצעות לשיפור

6. מסקנות והמלצות

 

בית משפט לעניינים מקומיים הוא בית משפט שדן בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, פקודת העיריות, רישוי עסקים, חוקי עזר עירוניים ופקודת המועצות המקומיות. סמכות בית המשפט היא כסמכות בית משפט השלום והוא פועל על-פי חוק בתי המשפט.

שר המשפטים רשאי להקים בצו, לאחר התייעצות עם הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, בית משפט לעניינים מקומיים ולקבוע את מקום מושבו ואזור שיפוטו. אזור השיפוט של בית המשפט יכול להכיל מספר רשויות מקומיות והוא אינו בהכרח תואם לגבולות בתי המשפט לשלום. אם בית המשפט לעניינים מקומיים "חוצה גבולות" של בתי משפט שלום אחדים מוחלט מי נשיא בית המשפט השלום האחראי לבית משפט זה. דוגמה לכך היא בית המשפט בקריית ביאליק שכולל יישובים כמו טירת כרמל, עתלית ורכסים. באין בית משפט שכזה מוסמך בית משפט השלום לשמש כבית משפט לעניינים מקומיים. דוגמה לעיר שבה אין בית משפט לעניינים מקומיים היא כפר סבא.

דין שופט בית משפט זה הוא כדין שופט שלום, אך גם אם השופט יצא לגמלאות יכול הוא להמשיך לשבת כ"שופט עמית".

העבירות עליהן דן בית המשפט, כאמור, נוגעות לעניינים מקומיים שבהם מתעסקת הרשות המקומית בעזרת פקחיה כגון: רישוי עסקים, עבירות בנייה, רוכלות אסורה, זיהום וכיוצ"ב.

בית המשפט לעניינים מקומיים ממומן בידי הרשות המקומית (למרות שהשופטים לא ממונים על ידם), והקנסות משולמים לקופת הרשות. בפועל רוב התיקים הנ"ל מוגשים לבית משפט השלום, והקנס משולם לקופת המדינה. כאמור, לא ניתן לקבוע באופן סטטיסטי מהו היקפן של התופעות השליליות, המתגלות בעבודתם של בתי המשפט המקומיים, ומהו עומקו של הפער בין תפקידיהם על-פי החוק, לבין מה שהם עושים בפועל. יש גם להניח שהתמונה משתנה מבית-משפט אחד למישנהו. עם זאת ברור שהליקויים הם עמוקים ובולטים. בתל-אביב-יפו ובכמה רשויות קטנות יותר, ניתן לומר בודאות, שהם חולשים על עבודתו של בית המשפט. ברשויות מקומיות רבות אחרות, התמונה אינה ורודה יותר.

ניתן להקשות, האם כל הנושא הינו חשוב דיו כדי לעסוק בו? קשה לומר. ברור שבתי המשפט המקומיים אינם נושא דחוף. לא רק משום שהם בתי-משפט זוטרים, אלא גם משום שליקויהם אינם בעלי השפעה המורגשת בטווח הקצר.

הצעתי היא, איפוא, כי בתי המשפט ימירו את מדיניות הענישה המחמירה והגורפת המקובלת עליהם כיום בגין עבירות בניה, עבירות רישוי עסקים וכו', במדיניות מגוונת וגמישה, שתבחן את העבירות ותקבע את ענשיהן בכל מקרה, בשים לב לא רק להוראותיו הגורפות וחסרות ההבחנה של החוק המגדיר את העבירה, אלא גם למציאות הסובבת את החוק. לא רק במקרה הספציפי, אלא גם לתמונה הכוללת. לא רק לאספקט הפלילי, במרכזו עומד הנאשם ,אלא גם לאספקט המינהלי, שבמרכזו עומדת הרשות.

על-פי הגישה המוצעת, בית המשפט לא יגרר אחר הרשויות המקומיות, הרואות בהוראות העונשין הכלולות בחוקים מחסני נשק, שברצותן הן מוציאות מהם כלי זין, וברצותן אינן מוציאות; אלא, יקבע לעצמו מדיניות ענישה רחבה תוך הפעלת מידה מסוימת - וזהירה מאוד - של פיקוח על הרשויות. כך, בית המשפט יבחן, בין היתר, האם היתה הצדקה להביא את המקרה שבפניו לדין, ואם יתברר כי אין בענישתו ענין לציבור, למשל משום שהעבירה הינה קלת ערך, ימנע מלמצות עם הנאשם את הדין. בית המשפט יבחן מהי המדיניות או שיקול הדעת שמבקשת הרשות לאכוף באמצעות הבאתו של הנאשם לדין, ואם זוהי מדיניות פסולה הוא ימנע מהטלת סנקציות שיתנו לה תוקף. בית המשפט יבחן כיצד נהגה הרשות כלפי הנאשם, וכיצד היא נהגה במקרים דומים אחרים, ויביא את התנהגותה בחשבון שיקוליו לעונש. וכיוצא בזה.

הצעה זו אינה הפתרון האידאלי, וניתן להעלות נגדה טענות שונות. טענה אתת היא כי גם אם לא היה מקום להביא מקרה מסוים לדין, הרי משהובא לדין בית המשפט חייב למצות את הדין, אחרת יתפרש הדבר כמתן גושפנקא עקיפה לעבריינות. נראה לי כי טיעון זה אינו משכנע. ראשית, אם מראש לא היתה הצדקה להביא לדין, מיצוי הדין לא הפך למוצדק רק משום שהענין התגלגל והגיע לבית המשפט. באם בית המשפט אינו ממצה את הדין, אין בכך משום עידוד לעבריינות, אלא העמדת הדברים על מכונם. בנוסף לכך, בכל אותם מקרים בהם ההעמדה לדין לוקה בשרירות, בהפליה וכו', אי מיצוי הדין עם הנאשם, פירושו אינו אלא כי בברירה שבפניה ניצב בית המשפט, בין החוק הספציפי לבין עקרונות שלטון החוק ותקינות הממשל, בית המשפט מעדיף את האחרונים, משום שהם החשובים יותר. לעניות דעתי, זוהי בוודאי בחירה לגיטימית. גם אין לחשוש מכך שהציבור יפרש את הדברים שלא כהלכה. כאמור, דווקא המצב הנוכחי פוגע במעמד החוק ובבית המשפט, ותיקונו עשוי אך לתרום לשינוי חיובי בעמדת הציבור.

טענה אפשרית שניה היא כי אל לו לבית המשפט להיכנס לשיקולי העמדה לדין, כי הדבר אינו מענינו. כאמור, זו היתה הגישה בעבר,אך לאחרונה היא נדחית, והולכת ומתקבלת הדעה כי אל לבתי המשפט להתעלם מן השאלה מה מובא בפניהם. אכן, נראה, כי תמונת המצב השורר בבתי המשפט המקומיים, ממחישה בבירור כי יש הצדקה וצורך בפיקוח שיפוטי מסוים על התביעה, ועל מה שהיא מביאה לדין.

טענה אפשרית נוספת היא כי בית המשפט אינו צריך להיכנס לאספקטים המינהליים של ביצוע החוק, ולהתנהגות הרשות. גם זו אינה טענה משכנעת. כאמור, החוקים הנידונים הם, בראש ובראשונה, חוקים מינהליים. ובדונו בעבירות עליהם אין בית המשפט מפעיל חוק טהור, אלא תערובת של חוק, מדיניות ושיקול דעת מינהליים. לעניות דעתי, בתי המשפט רשאים להביא בחשבון שיקוליהם גם את התפקיד המרכזי שממלאה הרשות המקומית בחוקים הללו, ואת השאלה האם היא פועלת כחוק. שכן, בתי המשפט מצווים ועומדים לא רק להגן על הציבור מפני פעולות בלתי חוקיות של הפרט, אלא גם להגן על הפרט מפני פעולות בלתי חוקיות של השלטון. הם מוסמכים ורשאים לבחון מה מסתתר מאחורי האישום הפלילי, והם מוסמכים ורשאים לסרב לעשות שימוש בסמכות הענישה שבידיהם, שימוש, שתוצאתו תהא אכיפה של מדיניות מינהלית פסולה, או של מעשים מינהליים פגומים. כפי שקבע השופט ברק:

פעילותה של המדינה הוא אחד, ואין הוא מישתנה על-פי בית-המשפט שבו נדון הסכסוך. דין מהותי זה משמעותו, שעל המדינה לפעול בהגינות (מהותית ודיונית), ביושר, סבירות, תרך שיוויון ובתום לב, שלא בשרירות, שלא בדרך של ניגוד עניינים ושלא בדרך מפלה". 47

טענה רביעית אפשרית היא כי, מכל מקום, אלו הם ענינים לבית המשפט הגבוה לצדק, ולא לבתי המשפט המקומיים ולערכאות הערעור. התשובה לכך היא כי, אין בכוונתי להציע שבתי המשפט המקומיים יבואו במקום בית המשפט הגבוה לצדק, ויטלו לעצמם את סמכות הביקורת השיפוטית הנתונה בידיו. ההצעה אינה אלא לשינוי במדיניות הענישה, וההבדלים בין מדיניות ענישה לבין ביקורת בית המשפט הגבוה לצדק הינם כמובן גדולים. למשל, אם בית המשפט הגבוה לצדק ימצא שהגשתו של כתב אישום נגועה בפגם, הוא עשוי לבטל את כתב האישום. לכך, אין בית משפט מקומי מוסמך, ואיני מציעה להסמיכו לכך.

עם זאת, אין להתעלם מכך שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יכול לתת פתרון מעשי לבעיות של מערכת השיפוט המקומי. לכך כמה סיבות: החל מכך שרק מעטים מצוידים בידע ובאמצעים הדרושים על מנת לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק, וכלה בכך, שכליו, עם כל גמישותם, הינם דרסטיים מדי מצד אחד, וצרים מדי מצד שני, לשם פתרון בעיות אלו. יתכן שיש לברך על המצב, שכן אילו היה על בית המשפט הגבוה לצדק לעסוק עיסוק ממשי בתחום הנדון, מן הסתם הוא היה "נסתם". כך או כך, כפי שמוכיחה המציאות, בית המשפט הגבוה לצדק אינו הפתרון.

בנוסף לכך, ניתן להעלות כמה וכמה טענות נוספות כלפי הגישה המוצעת. ניתן לטעון כי היא תותיר מידה רבה מדי של שיקול דעת סובייקטיבי בידיו של כל שופט, כי בתי המשפט המקומיים אינם מצוידים בכלים ליישומה, כי הגישה המוצעת מעודדת לאקטיביות מופרזת של בתי המשפט, וטענות נוספות כיוצא באלה.

נראה כי יש בטענות אלו ממש, ואין להתעלם מהן, אם כי ניתן לרכך את חומרתן. משום כך הקדמתי ואמרתי כי הפתרון המוצע אינו אידיאלי. אילו ניתן היה לצפות לתיקון הליקויים על-ידי תיקון החוק או תיקון בפעולות המינהל, היה זה פתרון הרבה יותר טוב, אולם מאחר וכאמור לא ניתן לצפות לכך, אין מנוס מכך שבתי המשפט יקחו את הענין על עצמם. בנסיבות אלו, התרופה העיקרית שניתן להציע כנגד חששות בדבר סובייקטיביות וחוסר כלים, היא קביעת הלכות על-ידי הערכאות הגבוהות, ובעיקר - איפוק ושימוש זהיר בשיקול הדעת השיפוטי.

למרות הספקות, נראה לי, איפוא, כי אין מנוס מכך שבתי המשפט עצמם יגיעו לכלל מסקנה כי אין להשלים עם התנאים שבהם הם מתפקדים. הנפגעים העיקריים מן המצב הם הציבור, האזרחים ובתי המשפט עצמם, ובמקרים רבים מאוד העבירות הפכו לפחות חשובות מן הבזבוז, השימוש לרעה שעושות הרשויות בבתי המשפט, ומאי הצדק. נראה שאיש, פרט לבתי המשפט, לא ידאג לשיפור המצב, ויש, על כן, לתת למסקנות אלו ביטוי שיפוטי מתאים.

 


ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

שרון ידין רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים (הוצאת בורסי, 2016).

דפנה ברק-ארז משפט מינהלי (2013).

בג"ץ נוף נ' היועץ המשפטי לממשלה, ואח', פ"ד לז (4) 326, 334, מפי השופט ברק.

בג"ץ חברה סלונית נ' משרד הבטחון ואח', פ"ד לד (3) 706, 715 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏290.00 ₪

תוספות

בעלי חשבון פייפאל
כל כרטיס אשראי כולל דיירקט, ויזה נטען (לא דיינרס)