‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד תיאוריות פמיניסטיות מתייחסות לגוף ולמיניות נשית והקשר לייצוגי הזונה במחזותיו של חנוך לוין?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא. 3

שאלת מחקר:. 3

סקירת ספרות. 3

מהי מיניות?. 3

מגדר לעומת מין 4

מין 4

מגדר. 5

מהי זנות. 5

חנוך לוין 6

תבנית נוף מולדתו של חנוך לוין 6

חנוך לוין: מחזות נבחרים.. 7

"הזונה הגדולה מבבל". 7

הזונה מאוהיו 7

אשכבה. 9

יאקיש ופופצ'ה. 10

ייצוגי גוף ומיניות בדמות הזונה במחזות של חנוך לוין לאור התאוריות הפמיניסטיות. 11

התאוריה של מקינון 11

השלכות התאוריה של מקינון על חנוך לוין במחזות המנותחים.. 13

התאוריה של קייט מילט. 14

השלכות התאוריה של מילט על חנוך לוין במחזות המנותחים.. 15

מיניות נשית אצל סימון דה בבואר. 17

השלכות התאוריה של בבואר על חנוך לוין במחזות המנותחים.. 18

תאוריית "מערך המיניות" של פוקו 19

השלכות התאוריה של פוקו על חנוך לוין 19

ממצאים.. 20

דמות הזונה במחזותיו של חנוך לוין 20

סיכום.. 20

במענה על שאלת המחקר. 21

המלצה למחקרים עתידיים.. 22

ביבליוגרפיה. 23

עבודה זו תעסוק בשאלה כיצד חנוך לוין משקף את דמות הזונה במחזותיו לאור תאוריות פמיניסטיות?

הדיון ייסוב על ארבעה מחזות נבחרים של חנוך לוין. יהיה נסיון להוכיח את הקשר או הניגוד שבין תפיסת הגוף והמיניות כפי שבאים לידי ביטוי בדמויות הזונה אצל חנוך לוין לבין תאוריות פמיניסטיות נבחרות. המחזות בהם בחרתי להתמקד הם: "הזונה הגדולה מבבל", "הזונה מאוהיו", "אשכבה" ו"יאקיש ופופצ'ה", מחזות אלה הם מתקופות שונות ומז'אנרים שונים, וזאת כראיה לכך שדמות הזונה במחזותיו של חנוך לוין איננה תחומה לייצוג ואפיון קבוע, אלא היא דמות רבת פנים. (צמח, 2012)

לוין מצייר תמונה ריאליסטית עד כאב של עולם הזנות ולקוחות הזנות העלובים.

חנוך לוין רואה בפנטזיה את הזונה כ"אישה אחרת" לא מהתרבות המקומית. גם במחזה יאקיש ופופצ'ה משווקת פורצדס כזונה לא מקומית (מצרפת). (לוין)

הזונה כ"אישה אחרת" שאיננה ישראלית מהתרבות המקומית באה לידי ביטוי גם במחזה אשכבה. שם מפנטזים לקוחות הזונות, הגברים השיכורים, על הזונות הצרפתיות היפות והאיכותיות שמוכרות את גופן בחינם ללקוחות הגברים.

אבל חנוך לוין מבחין בין הפנטזיה לזונה צרפתיה יפה לבין המציאות העלובה. ברונצצקי, זונת הרחוב, למרות היותה מאופיינת כתחתית ההיררכיה של הזונות, עדיין ניצבת מעל הויביטר הקבצן הקשיש.

לוין לא חוסך במילים לתאר העולב והגסות של דמות הזונה. הזונות באשכבה מתוארות כוולגריות, גסות, ואדישות לרגשות או למצוקות של לקוחותיהן. לוין מתאר זונות גרוטסקיות: כך פורצדס מיאקיש ופופצ'ה פועלת כלפי יאקיש באלימות.

סיכום

עבודה זו עסקה בשאלה כיצד חנוך לוין משקף את דמות האישה בכלל ודמות הזונה בפרט במחזותיו לאור תאוריות פמיניסטיות?

הדיון נסב על ארבעה מחזות נבחרים של חנוך לוין.

המחזות בהם בחרתי להתמקד הם: "הזונה הגדולה מבבל", "הזונה מאוהיו", "אשכבה" ו"יאקיש ופופצ'ה", מחזות אלה הם מתקופות שונות ומז'אנרים שונים, וזאת כראיה לכך שדמות הזונה במחזותיו של חנוך לוין איננה תחומה לייצוג ואפיון קבוע, אלא היא דמות רבת פנים.

היה נסיון להוכיח את הקשר או הניגוד שבין תפיסת הגוף והמיניות כפי שבאים לידי ביטוי בדמויות הזונה אצל חנוך לוין לבין תאוריות פמיניסטיות נבחרות.

המחזות בהם בחרתי להתמקד הם: "הזונה הגדולה מבבל", "הזונה מאוהיו", "אשכבה" ו"יאקיש ופופצ'ה", מחזות אלה הם מתקופות שונות ומז'אנרים שונים, וזאת כראיה לכך שדמות הזונה במחזותיו של חנוך לוין איננה תחומה לייצוג ואפיון קבוע, אלא היא דמות רבת פנים. (צמח)

לוין מצייר את החיים כמשחק. הזונות והלקוחות הם שחקנים. יצחק לאור רואה את האדם הלויני כשחקן אשר "אם רואים אותו, הוא קיים; אם אין רואים אותו, הוא קיים בתוך המבט הנעדר, כלומר חסר בו/לו משהו" (לאור). לפי לאור, אם כן, דמויותיו של לוין הינן דמויות ריקות, אשר קיומן נובע מן ההבניות החברתיות והתרבותיות ומן הכוחות הסובבים אותן. לעומתו, כספי טוענת כי על אף שלדמויות במחזות של לוין אין זהות סובייקטיבית ממשית, הן מבטאות בכל זאת מרכיבים אנושיים מהותיים מסוימים.

הזונה אצל לוין היא דמות מורכבת וזעיר אנפין חברתי. ניתן למצוא במחזותיו של לוין, ביטוי דרמטי ותיאטרוני למספר היבטים שמהווים כיום את המצע למחשבה נאורה:

1. הפנטזיה איננה קיימת במציאות וחלק ממהותה היא העובדה שאינה בת השגה.

 2.         הזונה איננה מכוערת יותר מלקוחותיה העלובים.

3.          ההתקשרות עם הזונה היא התקשרות עסקית המבוססת על היצע וביקוש.

4.          הזונה היא בראש ובראשונה אדם בעל רצונות ושאיפות משלו. (אך אמנם עדיין נתונה לתכתיבים גבריים).

התיאוריות הפמיניסטיות שנותחו מתייחסות לגוף ולמיניות נשית כ"מקדש" שגברים מנסים לחלל. החוקרות הפמניסטיות מהללות את הגוף הנשי ומקטינות את הפאלוס הגברי החודר והלא מעודן לעומת האישה שהיא יצור נעלה כביכול יותר על הגבר. לוין מגיע מפרספקטיבה אחרת לגמרי. ניתן לראות בחינוכו המסורתי-דתי כנקודת מוצא שוביניסטית שממנה התפתח לוין לאדם ויוצר ליברלי חילוני. הוא לא חושש להיתפס כשובניסט וייצוגי הזונה במחזותיו של חנוך לוין הם תמיד גרוטסקיים וולוגריים אם כי בנשימה אחת הלקוחות של הזונות הם עלובים לא פחות ואף יותר. לכן התשובה לשאלת המחקר היא מורכבת ולא חד משמעית אך בראיה כוללת ניתן לטעון שנקודת המוצא של לוין איננה פמניסטית בעליל.

לוין מצייר תמונה ריאליסטית עד כאב של עולם הזנות ולקוחות הזנות העלובים.

חנוך לוין רואה בפנטזיה את הזונה כ"אישה אחרת" לא מהתרבות המקומית. גם במחזה יאקיש ופופצ'ה משווקת פורצדס כזונה לא מקומית (מצרפת). במחזה זה קושר לוין את ההיררכיה של הזונה עם המימד של 'היצע וביקוש' כשהוא מתאר את קהל לקוחותיה: "לעוזר מושל המחוז לשעבר היה עניינצ'יק איתה" (עמ' 35).  

הזונה כ"אישה אחרת" שאיננה ישראלית מהתרבות המקומית באה לידי ביטוי גם במחזה אשכבה. שם מפנטזים השיכורים על הזונות המהממות הצרפתיות - לא מסריחות ולא סחטניות שעל דלת ביתן תלוי השלט: זונה נותנת יום ולילה גם בשבת גם בחג והכל בחינם ועוד נותנת עודף. ואולם, בפנטזיה הזו, מורידים השיכורים את הזונה מרום מעמדה כאלה בלתי מושגת, למעמד של אובייקט. הם מפנטזים על קניין שניתן להרוויח ממנו - גם להשתמש בה ללא הגבלה וגם לקבל על כך כסף. הזונה מן הפנטזיה, בהתאם לפורנוגרפיה, איננה עוסקת במקצועה בשביל להתפרנס אלא בשביל לענג גברים, היא אישה בעלת כוח וממון ובעלת ניחוחות של חו"ל, שיופיה נמצא במה שאין בזונת הרחוב הישראלית המקומית.

אבל חנוך לוין מבחין בין הפנטזיה לזונה צרפתיה יפה לבין המציאות העלובה. בזונה הזמינה, שמייצגת את הזונה המציאותית נמצאים בכפיפה אחת הכיעור והתיאורים הגרפיים של הגוף הפסול. לוין לא חוסך במילים לתאר העולב והגסות של דמות הזונה. הזונות באשכבה מתוארות כוולגריות, גסות, ואדישות. במהלך הנסיעה, כשהן לא נמצאות בתפקיד, הן מנפצות את הפנטזיה המינית לתיאורים ארציים על אכילת דג מלוח ורחיצת ה"פושקל'ה" אחרי "מספר". לוין מתאר זונות גרוטסקיות: כך פורצדס מיאקיש ופופצ'ה מתגלה על-פי הוראות הבימוי כאישה מכוערת ענקית ומבעיתה, היא פועלת כלפי יאקיש באלימות - עטה עליו, תופסת בצווארונו, מתקרבת אליו באיום, תוקעת את פניו בתוך שדיה, מנערת ומקפיצה אותו כסחבה. האפיון הפיסי הלא טבעי של הזונה, יוצר אצל הצופה, שמזדהה עם דמותו של יאקיש, רתיעה. בהצגה יאקיש ופופצ'ה ,למשל, המציאות היא לא הזונה המאיימת, אלא פופצ'ה המכוערת. הזונה בהצגה מוצאת מחוץ לגבולות החברה ואינה זוכה לחמלה.

לעומת זאת עולמות הפנטזיה הפורנוגרפית, על-פי מקינון, "הם מה שגברים מדמיינים שנשים מדמיינות ורוצות, כי הם מה שגברים שגודלו על פורנוגרפיה, מדמיינים ורוצים ביחס לנשים." (מקינון)

במחזותיו של חנוך לוין, הפנטזיה הפורנוגרפית משרתת לרעה הן את דמויות הזונות, והן את דמויות הגברים. הזונות צריכות להתאים עצמן למודל יופי צעיר שאינו קיים במציאות ועל הגברים הלוויניים מוטל להפגין גבריות, כלומר און בלתי מתכלה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אברהם עוז, שדות ומזוודות: תזות על הדרמה העברית והסיפר הציוני, תל אביב: רסלינג, (2014.)

יצחק לאור, חנוך לוין: מונוגרפיה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.

ברכה צמח, בקט ולוין: שפת גוף, הוראות במה ואינטר-טקסטואליות, הוצאת רסלינג, 2012.

Archer, J. (2013). Rodent sex differences in emotional and related behavior. Behavioral biology, 14, 451-479.