‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מנגנוני הגנה פסיכולוגיים בפסיכולוגיה התנהגותית?

תוכן עניינים

מבוא

העקרונות על פיהם פועלים מנגנוני ההגנה

סיווג מנגנוני ההגנה

מנגנוני הגנה ראשוניים "פרימיטיביים"

מנגנוני הגנה משניים "בוגרים"

מנגנוני הגנה לעומת מנגנוני הסתגלות

מנגנוני הגנה פסיכולוגיים וטראומה

טראומה נפשית והאירוע הטראומטי

הפרעת דחק פוסט-טראומטית

תגובות לאירועי אסון

מנגנון תגובה פסיכולוגי לטראומה הנגרמת מלחימת קרב (הלם קרב)

תגובה פסיכולוגית לשואה

התמונה הקלינית

פחד והפרעות חרדה

חוויה מחודשת של הטראומה

עוררות מוגברת

הימנעות

ניתוק

זיכרונות חודרניים (פלאשבאקים)

אמנזיה פוסט-טראומטית

מנגנוני הגנה פסיכולוגיים: דוגמאות למנגנוני הסתגלות

מנגנוני הסתגלות במערכת הוויסות הרגשי

מנגנוני הסתגלות במערכת ההתקשרות

דוגמאות למנגנוני הגנה

מנגנוני הגנה במערכת הוויסות רגשי

מנגנוני הגנה במערכת ההתקשרות

מנגנוני הגנה במערכת החיסונית נרקיסיסטית

ביבליוגרפיה

בפסיכואנליזה מנגנוני הגנה הם קבוצת תהליכים נפשיים שתפקידם להגן על הפרט ממודעות לרגשות שליליים ובייחוד מחרדה. את המונח טבע זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, בעקבות אבחנותיו על ההיסטריה שממנה סבלו רבות ממטופלותיו הראשונות. הוא טען שההיסטריה אינה אלא מנגנון הגנה ששימש אותן להתמודדות עם כאב רגשי שהן לא יכלו לשאת, והסביר כיצד השימוש במנגנוני הגנה לא בוגרים, גוזל מהפרט אנרגיות נפשיות ומפריע לפיכך לאורח החיים השוטף. פרויד ראה בפסיכואנליזה אמצעי המכוון בראש ובראשונה לשדרוג מנגנוני הגנה בסיסיים למנגנוני הגנה מפותחים יותר המאפשרים לאדם להפחית מסבלו ולתפקד טוב יותר בחברה.

תאורטיקנים של פסיכולוגיית האגו, ובראשם אנה פרויד, הרחיבו על תפקידם של מנגנוני ההגנה בהתמודדות עם אובדן, ואילו תאורטיקנים של פסיכולוגיית העצמי טענו שמנגנוני ההגנה פועלים גם לשימור תחושה של עצמי חזק, אחוד ובעל ערך חיובי. כיום מיוחס למנגנוני ההגנה תפקיד חשוב גם בחייהם הבריאים של בני אדם בוגרים: כשם שחרדה היא תחושה חיונית לכל אורגניזם מסתגל ובריא בהיותה אות אזהרה מפני סכנה, כך גם מנגנוני ההגנה מפני החרדה הכרחיים לאדם. למעשה, מצבים פסיכוטיים נתפסים לפעמים כעדות להיעדרם של מנגנוני הגנה מספקים.

• פועלים ברמה הלאמודעת
• מסלפים או מעוותים את המציאות
• פעילותם צורכת אנרגיה מתוך מאגר האנרגיה הפסיכית הזמין לאישיות

נהוג להבחין בין מנגנוני הגנה ראשוניים "פרימיטיביים", המגנים על הגבולות שבין העצמי לבין העולם החיצוני, לבין מנגנוני הגנה משניים "בוגרים" או "גבוהים" המגנים על גבולות פנימיים, כגון למשל בין האגו לסופראגו ובין האגו לאיד. מנגנוני ההגנה הפרימיטיביים פועלים באופן גלובלי ובלתי ממוקד והם משפיעים על אספקטים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים של האדם. לעומתם, מנגנוני ההגנה הבוגרים פועלים באופן ספציפי על מחשבה, רגש, תחושה, התנהגות, או על שילוב של כמה מאלה. הגנות פרימיטיביות אינן מתחשבות בעקרון המציאות ואף לא בנפרדותם של אורגניזמים מחוץ לעצמי. כך, למשל, מנגנון ההדחקה נחשב "גבוה" או "בוגר" יותר ממנגנון ההכחשה: על מנת להדחיק עובדה או רגש, עלינו ראשית להכיר בהם ברמה כלשהי של המודעות ואז להגלותם אל התתמודע; כשאנו מכחישים, לעומת זאת, אנו מבצעים תהליך מיידי, לא רציונלי. האמירה "זה לא קורה" נחשבת לפיכך כבוגרת פחות מן האמירה "זה קורה, אבל אני אשכח את זה כי הידיעה מכאיבה מדי". חשוב לציין כי בכולנו נמצאים שרידים של מנגנוני הגנה ראשוניים וכי קיומם נחשב לפתולוגי רק בהיעדרן של אסטרטגיות נוספות, בוגרות יותר, להתמודדות עם המציאות או כאשר ההגנות הפרימיטיביות נכנסות לשימוש באופן אוטומטי ובלעדי.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

The Blackwell Encyclopedia of Sociology. www.sociologyencyclopedia.com. 2021

קפלן ח', הטיפול הדיאדי: מחשבות מחדר הטיפול, הוצ' פרדס (2020)

רימון־אור ע', תורתו של זיגמונד פרויד ויישומיה, הוצ' פרדס (2020)

שרון מאייר־קריגר, מבע של בעתה: "האלביתי" בחלומות, בהזיות בשיגיונות, הוצ' פרדס (2020)

שליש חסינה