‏290.00 ₪

שאלת המחקר

האם הצליח החינוך היהודי המשלים באמריקה על אף הקשיים לאחר מלחמת העולם השנייה?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

שאלת המחקר. 4

מבוא. 4

פרק א'- זהות יהודית אמריקאית אמריקניזציה, חילון וזהות יהודית אמריקאית ביחס לישראל 7

בין יהדות לאמריקניזציה. 7

הזהות היהודית וההזדהות עם ישראל. 10

פרק ב'- חינוך יהודי אמריקאי בארה"ב מערכת בתי הספר צרכים, סוגים, דגמים והסתכלות היסטורית וביקורתית. 12

ניתוח היסטורי של מערכת החינוך היהודית בארצות הברית. 12

חינוך יהודי בארצות הברית. 14

מסגרות החינוך היהודי בארצות הברית. 15

סוגי בתי ספר יהודיים.. 16

מטרות בתי הספר היהודיים.. 17

מערכת החינוך היהודית במסגרת של בתי ספר משלימים.. 17

דגמים של מבנה מערכות החינוך. 17

השסע בין שתי מערכות של ערכים כבעיה במתן חינוך יהודי 20

חילון ומערכת חינוך יהודית. 21

השפעת המשפחה והקהילה על החינוך היהודי. 22

פרק ג' - בתי הספר המשלימים: מטרות יעדים פערים ואתגרים. 23

רקע היסטורי של בית הספר המשלים- 23

הרכב בית הספר המשלים.. 24

מצב החינוך המשלים בארצות הברית. 24

חיסרון מערכת החינוך היהודית הפרטית. 24

יעילותם של בתי הספר המשלימים.. 24

קריאת תיגר על "הפשרה" של תפיסת החינוך היהודי בעבר. 25

השפעת בית הספר המשלים על הזהות היהודית. 26

תוכניות חינוך פורמאליות של החינוך היהודי המשלים.. 26

רביזיה לבתי הספר המשלימים.. 27

ירידה במספר התלמידים בבית הספר המשלימים.. 27

בעיית החינוך המשלים.. 28

פיתוח תכנית לימוד חדשה- 29

סיכום.. 30 

במענה על שאלת המחקר. 30

ביבליוגרפיה. 32

נושא העבודה הוא משבר החינוך היהודי בביה"ס המשלים- בעיות ופתרונות.

בתי ספר יהודיים היו קיימים בתקופות קודמות, אך רבים מהם נעלמו. בעידן הקולוניאלי למדו הילדים היהודים אצל מורים פרטיים, או שהיו תלמידים בבתי ספר יהודיים קטנים, רק לאחר 1755 בערך החלו בתי הספר היהודיים לכלול בתכנית הלימוד שלהם מקצועות חילוניים כלליים (שיף). בתי הספר היומיים היהודיים בארצות הברית, התקיימו בחסות קהילות וגופים פרטיים. בין שנות השלושים לשנות החמישים של המאה ה- 19 נעשו ניסיונות רבים לייסד בתי ספר יהודיים יומיים. ניסיונות אלו נעשו הודות לגל מהגרים שהגיעה מגרמניה, הכולל ילדים רבים ומבוגרים בעלי כישורים אינטלקטואלים מתאימים, בנוסף ההשכלה בבתי ספר אלו התבססה על התרבות הגרמנית, דבר אשר גרם ונתן דחיפה להקמת בתי ספר יומיים הראשונים יותר מהצורך בחינוך. סיבה נוספת להקת בתי ספר אלו היא כתוצאה מן הרתיעה מהאווירה הפרוטסטנטית המובהקת שרווחה בבתי הספר הציבוריים ( גרטנר).

בית ספר של יום המכונה לפעמים ישיבה, וביתר דיוק ישיבה קטנה. תכנית הלימודים שלו כוללת הכרה ברוב חשיבותה של המסורת והתרבות היהודית. בית ספר זה מנוהל על ידי יהודים ולא על ידי המדינה, מקצועות הלימוד כוללים מקצועות חילוניים, הנקראים "לימודים כלליים". למרות שבית הספר נתון בשליטה יהודית, הרי הוא נזקק לאישור המדינה ותוכנתו מחויבת לעמוד בדרישות. הלימודים הכלליים נעשים מתוך בחירה ולא מכפיה, משום חשיבות לתרבויות אחרות ומטעמי פרנסה. בשנת 1917 שעה שהאוכלוסייה היהודית בארצות הברית הגיעה כמעט לשלושה מיליון, היו חמישה בתי ספר של יום ומספר התלמידים בסך 1000. בתקופה שבין 1917 עד 1940 הייתה התקדמות מה, הוקמו 30 בתי ספר חדשם ומספר התלמידים עלה ל 7,700. ואולם בשלושה העשורים האחרונים עבר בית הספר של יום כברת דרך גדולה מאוד. בשנים 1962- 1966 בלבד , עלה מספר הנרשמים לבתי הספר של יום ב 19 אחוזים ומספר התלמידים הגיעה ל 60,000. כיום פועלים כמה מאות בתי ספר של יום, והם מצויים בכל הקהילות הגדולות והבינוניות.(הימלפארב)יש הטוענים כי בית ספר של יום לא הצליח במיזוג התרבות היהודית והחילונית, בעיה נוספת היא שילדי החינוך היומי אינם ממשיכים את לימודיהם בבתי ספר תיכוניים וגבוהים, ואין בכך כדי להתמודד עם האתגרים החריפים יותר לאמונה ולתרבות היהודית בדרג האוניברסיטאי. הדאגה העיקרית של המבקרים העוינים היא, שבית הספר של יום מנוגד לדגם ההסתגלות שהיה בקרב הקהילה היהודית עד מלחמת העולם השנייה, בית ספר זה דוחה לפחות להלכה עליונות זו ויש הרואים בו הפרה של אמנה חברתית היהודית אמריקאית השיבה אל הגטו ולמרבה הרוגז נולד בית ספר זה דווקא בזמן שאפליית היהודים פחתה והחברה הכללית נכונה יותר לשתפם בחייה.(סקלר)

לאחר 1860 לא נשארו כמעט בתי ספר יומיים. עם השנים התפתחה בקהילה היהודית האמריקנית עמדה אידיאולוגית חזקה אשר תומכת ברעיון חינוך ציבורי חילוני. היהודים ראו בכך ערך חשוב לאינטגרציה במדינה האמריקנית, ומנגנון אשר יעזור להם להשתלב בחברה. לאחר שנחלשו ונעלמו בתי הספר היומיים, הפך בית הספר של יום א', לצורת הלימוד השלטת בחינוך הדתי של יהודי ארצות הברית. (ארנולד מ' אייזן)

בית ספר זה של יום אחד בשבוע עוצב לפי התפיסה הפרוטסטנטית, נפתח במאה התשעה עשרה על ידי התנועה הרפורמית. לשון ההוראה הנלמדת בו היא אנגלית, ואין התלמידים יודעים עברית, הטקסטים העבריים מוגשים לתלמידים בתרגום לאנגלית, בית ספר זה אינו מהסס להודות במפורש בעליונות התרבות הכללית האמריקאית. בתכנית הלימודים נתן בראש מקום לסיפורי מקרא, לימוד דת יהודית ומוסר נביאים, שהרפורמים ראו בו תמצית היהדות. בעשורים האחרונים נעשה ניסיון לפתח תכנית לימודים יותר מגוונת ויותר יהודית. בית הספר מקנה לתלמידיו יותר מאשר סיפורי מקרא ומוסר הנביאים. מוקדש מקום רב לתולדות ישראל, וניתנים שיעורים על מדינת ישראל, מלמדים דת משוה, משתדלים להקנות לתלמיד קצת ביטויים ותפילות בעברית. תשומת לב נכרת מוקדשת לחגים ולמועדים היהודיים. בית ספר זה משקף את השפעתם של יוצאי מזרח אירופה על היהדות הרפורמית באמריקה. אם זאת אין בית זה יכול להקנות אלא חינוך יהודי שטחי. הזרם הרפורמי הנוטה יותר למסורת מכונה ניאו רפורמה אשר הביא לשינוי ביחס ללשון העברית, שינוי אשר גרם להשפעת מדינת ישראל על חיי היהודים בארצות הברית. (קצבורג-יונגמן)

בתי הספר קהילתיים (Community schools) – בתי ספר אלה אינם נמנים על זרם כלשהו אך הם קרובים בהשקפתם לבתי ספר קונסרבטיביים בהבדל שהם נותנים השכלה כללית יותר רחבה על חשבון לימודי היהדות. בכך הופכים בתי הספר הללו לידידותיים יותר ליהודים היותר חילונים. בשנות האלפיים הפכו בתי הספר הללו לבתי הספר הפופולאריים ביותר עבור היהודים הלא-אורתודוקסיים עקב הירידה בכמות הלומדים בבתי הספר של קרן סולומון שכטר בתי ספר משלימים (Supplementary school) – מדובר בבתי ספר שמיועדים לאלה שלומדים בבתי ספר ציבוריים (או בתי ספר פרטיים לא יהודיים) כשמטרתם היא לעצב את הזהות של היהודים הלומדים ולתת כלים משלימים לאלה של בתי הספר הכלליים. בתי ספר אלה נמצאים לרוב בתוך או ליד בתי הכנסת. הם אופייניים אצל שלושת הזרמים אך בעיקר בזרם הקונסרבטיבי והרפורמי. ניתן לחלק את בתי הספר הללו לשני סוגים בהתאם לתדירות ואופי הלימוד.

בתי ספר של אחר הצהריים – הלימודים בהם מתקיימים בשעות אחר הצהריים פעמיים או שלוש בשבוע. הלימודים בדרך כלל יותר אינטנסיביים ומתמקדים בהקניית פרקטיקות של יהדות תוך התנסות מעשית (תפילות, פעילויות לחגים, טיולים וכדומה). לרוב בתי הספר האלה אופייניים לתנועה הקונסרבטיבית אך יש גם כמות בתי ספר אורתודוקסיים ורפורמיים נכבדת.(Yerushalmi, Yosef Hayim. Zakhor)

בתי ספר של יום ראשון (Sunday Schools) – בתי ספר שמיועדים בעיקר להעשיר את עולמם של תלמידים יהודים. הלימוד בהם פחות אינטנסיבי ועיקרם היה להקנות היבטים מסורתיים יהודיים עבור ילדים, לחזק את הייחוד התרבותי היהודי ולהכינם לטקס הבר-מצווה. בתי ספר אלה נפוצים במיוחד בזרם הרפורמי (רוב בתי הספר מסוג זה) ובזרם הקונסרבטיבי . ( סרנה)

החינוך הבלתי פורמלי – מדובר במסגרות משלימות שאופייניות לכל הזרמים וכוללות חוגי העשרה, פעילויות חד-פעמיות (לקראת החגים) בבתי הכנסת ומוסדות הקהילה היהודית. מדובר גם ברשת ענפה של מחנות קיץ (המאורגנים על ידי הסוכנות היהודית). כגון כן מאורגנים טיולים לישראל באמצעות פרויקטים שונים כגון "תגלית". מטרת מסעות אלה הוא חיזוק הזהות היהודית ושיפור הקשר עם ישראל.

כפי שניתן לראות, מדובר במסגרות מגוונות בהן חברים מאות אלפי יהודים. עם זאת, חל שינוי בהיקף החינוך, בחלוקה לפי הזרמים וכן מגמות חדשות האופייניות לעשורים האחרונים. בפרק הבא יובאו תמורות בחינוך היהודי החל ממלחמת העולם השנייה עד שנות השמונים ולאחר מכן נדון בהתפתחויות שחלו בחינוך היהודי מאז שנות התשעים. (ארנולד מ' אייזן)

בעשורים האחרונים פתחו רוב הקהילות הרפורמיות הגדולות בתי ספר עבריים של יומיים בשבוע, תלמידי בית ספר של יום א' אינם נדרשים להשתתף בשיעורי העברית שבאמצע השבוע. (סקלר) בראשית המאה ה- 20 הורגש הצורך בחינוך יהודי אינטנסיבי מזה הניתן בבית ספר של יום א', וכך נוסדו "תלמודי תורה" ובפרברים האמידים נוסדו כיתות של אחר הצהריים בחסות בית הכנסת.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

שאפלר, ש' "מבוקש: חזון חדש לבתי הספר המשלימים", מתוך.תפוצות ישראל, ש' כ"ג – חוברות 3-4, עמ': 116 

Gurock, Jeffrey S. "Writing New York's Twentieth Century Jewish History: A Five Borough Journey," History Compass