‏250.00 ₪

תפיסת העולם הרומנטית הגרמנית והדרך שבה היא מתבטאת בציורי הנוף של פרידריך, מול הרומנטיקה הצרפתית בציורי דלקרואה: זרם התרבות הרומנטי התפתח באירופה של שלהי המאה ה-18 בואכה המאה ה-19 כתנועת נגד לזרם הניאו-קלאסי השולט והמאופיין על-ידי הגישה התבוניתשכלתנית לאמנות. המאפיין המרכזי של הזרם הרומנטי הוא הרגש. יצירותיהם של האמנים הרומנטיים מתאפיינות בהבעת רגשות ושהיכן לעורר רגשות אצל הצופה באמצעות הנגשת הפתטי, הדרמתי, היומיומי ולעיתים אף חסר ההיגיון. הגישה המאופקת של הניאו-קלאסיקונים הפכה בתקופה הרומנטית לסערה של רגש, פנטזיה והשראה המקבלות ביטוי בכל נימי היצירה. הכוח היוצר מוצה ממקורות הנחבאים בתוך נפש האמן פנימה. ניתן להוסיף ולומר כי האמן הרומנטי חיפש אחר אידיאל האושר הנשגב שמתוקף הגדרתו אינו ניתן למימוש, ועקב כך נקלע למצב של כפילות ההוויה הפיזית לבין זו הרוחנית, בין סופיותו של האדם לבין עוצמת יכולתו לחשוב את האינסוף, ועוצמתו של העולם והטבע. ניגודיות מובנית זו הולידה שלוש מגמות רומנטיות עיקריות: יצירה לירית של התרפקות על העבר הפשוט והטהור אשר אבד לאדם, יצירה סאטירית המתריסה ומבקרת את המציאות המתבטאת בפגעי החברה, ויצירה של דמיונית של חזיונות ופנטזיות תוך הפגשתן עם העולם האמיתי. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ואן גוך, ו., מכתבים לתיאו, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן 

גוגן, פרא מתורבת, בנימינה: נהר ספרים 

בלס, ג., חלק א פרק 5 - צבע אור אצל האימפרסיוניסטים, עמ' 67-71, הצבע בציור המודרני, תיאוריה ופרקטיקה, תל אביב: הוצאת רשפים