‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי חוק נתוני אשראי?

תוכן עניינים

מבוא

תחולת החוק החדש של השרים איילת שקד וכחלון:

חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016

חדשנותו של החוק החדש

מהו שירות נתוני אשראי

"הלקוח" לפי הצעת החוק

התועלת והסיכונים בשירות נתוני אשראי

מקורות המידע, איסוף המידע ומסירתו

הצעת החוק המקורית

המידע השלילי

איסוף המידע

מסירת המידע

איסוף ומסירה של המידע החיובי

"דירוג אשראי"

זכויות הלקוח והחובות על שירות נתוני אשראי

מידע שלא יימסר לפי החוק

מידע על נכסיו והכנסותיו של הלקוח

מידע מפסקי-דין

מידע על נושאי משרה

סיכום

ביבליוגרפיה

נספחים

חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016 התקבל כחוק בשנת 2016. ועדת השרים לחקיקה אישרה עוד בספט' 2015 את הצעת חוק נתוני אשראי שהוגשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד והשותף להצעה - שר האוצר משה כחלון. הצעת החוק תונח בקרוב על שולחן הכנסת, במגמה לחוקקה במקביל לחקיקת חוקי התקציב וההסדרים.

החוק נועד לשיתוף בנתוני האשראי במשק, לשם הגברת התחרות בשוק האשראי הקמעונאי, הגדלת הנגישות לאשראי וצמצום האפלייה בתחום זה. הצעת החוק כוללת בין היתר הקמת מאגר נתונים על הלקוחות.

הצעת החוק מהווה נדבך נוסף ומשלים לחוק אשראי הוגן, אשר עבר במליאה ראשונה בכנסת, במטרה לפתוח את שוק האשראי הריכוזי ולצמצם פנייתם של לווים לשוק האפור. [1]

הצעת החוק היא פרי המלצות הוועדה לשיפור המערכת לשיתוף בנתוני אשראי אשר מצאה כי הנפגעים העיקריים כיום, מהעדרה של מערכת אפקטיבית לשיתוף בנתוני אשראי, הם משקי בית ועסקים קטנים- המגזר הקמעונאי.

עיקר המידע אודות הלקוחות מצוי בקרב הבנקים הגדולים במשק, דבר המקנה להם יתרון תחרותי משמעותי ומעכב את התחרות בשוק האשראי הקמעונאי. הגברת השיתוף בנתוני אשראי בין נותני האשראי השונים, צפויה לקדם תחרות בין מלווים על מתן אשראי, להגדיל את היקף האשראי המוצע ללקוחות ולשפר את תנאי האשראי עבור צרכני אשראי רבים.

החוק החדש מבקש להקים מאגר נתוני אשראי מרכזי, באחריותו של בנק ישראל, אשר יכיל נתונים על משקי בית ועסקים קטנים. את הנתונים למאגר יספקו הגופים הפיננסיים ואף גופים ציבוריים כגון לשכת ההוצאה לפועל, כונס הנכסים הרשמי, ומערכת בתי המשפט. המאגר יהווה כלי לבחינת הסיכונים במתן אשראי ללקוחות ואף יסייע באיתור לקוחות פוטנציאליים להלוואה.[2]

חדשנותו של החוק היא בשינוי המצב הנוכחי, שהרי כיום המידע הנאסף על לקוחות בידי לשכות האשראי, מספק בעיקר אינדיקציה שלילית על הלקוחות, ולכן ביחס לרוב האנשים שנאסף עליהם מידע בלשכות האשראי, מוביל המידע לסירוב של נותני האשראי להעניק אשראי לאותו לקוח. על מנת לפתח את שוק האשראי ולהביא לכך שדירוג אשראי של לקוחות יהווה פלטפורמה למתן אשראי זול יותר ולשיפור תנאי האשראי הניתן לאדם, מציעה הצעת החוק לשנות את ההסדר הקיים ולהרחיב את היקף המידע הנאסף לצורך הערכת הסיכוי שלקוח יעמוד בתשלומים. [3]

בנוסף, מתוך הרצון לאזן בין הגשמת תכלית המערכת לשיתוף נתוני אשראי, לבין ההגנה על זכות הפרטיות; הוכנה הצעת החוק באופן המייצר איזון בין מטרות הצעת החוק לבין שמירת הזכות לפרטיות. [4]

שרת המשפטים, איילת שקד אמרה כי "מתחילים לחשוב חיובי. הקמת המאגר תאפשר איסוף אינדיקציות חיוביות, אשר יעודדו מתן הלוואות לעוד משקי בית בישראל. הצעת החוק היא צעד נוסף בייעול ושיפור השירות ללקוחות הישראליים. הקמת המאגר מקדמת את כניסתם של נותני אשראי נוספים ובכך תייצר תשתית לעידוד תחרות בריאה יותר בשוק הישראלי, תביא לשיפור תנאי האשראי, תגדיל את היצע האשראי ללקוחות וחשוב לא פחות, תצמצם פניית לווים מלקחת הלוואות בשוק האפור".

שר האוצר משה כחלון אמר כי "מצב בו 3 בנקים מחזיקים בכ-70% מהאשראי במשק הבנקאי הוא מצב שאינו מתקבל על הדעת. אישור החוק הוא צעד חיוני ליישום הרפורמה בבנקים. חוק נתוני אשראי הוא ציר מרכזי למסקנות ועדת שטרום שצפויות להתפרסם בקרוב. אישור החוק הינו צעד משלים להפרדת חברות האשראי מהבנקים ומתן אשראי חוץ בנקאי. עקב חוסר התחרות נגרם נזק לצרכנים שנושאים בעלויות גבוהות מהמקובל. עד כה עיכבו הבנקים הגדולים את העברת החוק בטענות שונות ומשונות שעתה נבדקו ונדחו."

נושאו המרכזי של החוק הקודם  הוא מתן רשות לשירות נתוני אשראי לאסוף ולמסור נתוני אשראי5 על יחידים (להבדיל מתאגידים) בדבר "היסטוריית האשראי" שלהם; מידע שממנו ניתן להסיק על אמינות העמידה שלהם בהתחייבויותיהם הכספיות. המידע השלילי בדבר אי-עמידתם בהתחיבויותיהם נאסף ונמסר מבלי שאותם יחידים נתנו את הסכמתם לכך.

כ"שירות נתוני אשראי" יוגדר מי שעוסק באיסוף, בניהול ובהחזקה של נתוני אשראי לצורך מסירה לאחר; הדגש הוא על פעילות כדרך עיסוק. שירות זה יופעל בידי מי שקיבל רישיון, לאחר שעמד בתנאי החוק.6 נתוני האשראי, המהווים את המידע הרלבנטי לחוק זה, נחלקים לשני סוגים: "מידע בדבר מתן אשראי ללקוח" (מידע חיובי) ו"מידע אודות לקוח בדבר אי-פרעון חובות, פשיטת רגל ושיקים ללא כיסוי"7 (מידע שלילי). המידע השלילי יעיד על מידת אמינותו של הלקוח לעמוד בהתחייבויות הכספיות שנטל על עצמו. המידע החיובי יצביע על כך שמדובר בלקוח שכבר קיבל בעבר אשראי מגופים שונים.

מסירת המידע על-ידי שירות נתוני אשראי יכולה לשרת שתי מטרות, שהן במידה מסויימת חופפות. האחת היא בדיקת האמינות של הלקוח לענין עמידה בהתחייבויות כספיות, קרי מוסר התשלומים שלו ודרכי פעולתו בכל הנוגע לפירעון חובותיו במועדים ובתנאים שקיבל על עצמו. המטרה האחרת היא הערכת כושר הפירעון של הלקוח, כלומר, האם הלקוח יהיה מסוגל, בהתחשב באמצעים הכלכליים העומדים לרשותו, לפרוע את החוב שלקח על עצמו. בעוד שלהשגת המטרה הראשונה ניתן להסתפק בנתונים לגבי "היסטוריית האשראי" של הלקוח, הרי שלצורך הערכת כושר הפירעון שלו יש להרחיב את המידע גם למידע בדבר נכסיו, הכנסותיו, מקצועו ופרטים אחרים שמהם ניתן להסיק אם הוא יהיה מסוגל לעמוד בפירעון חובותיו. ברור שהמידע הדרוש להגשמת המטרה השניה הוא רחב יותר וחודר יותר לפרטיות מאשר המידע שנדרש להשגת המטרה הראשונה. "שירות נתוני אשראי" בהצעת החוק בנוי על התפישה המצומצמת יותר, ובהתאם, יימסר רק מידע הנותן תמונה לענין עמידתו של הלקוח בהתחייבויות הכספיות שלו, ככל שמדובר במידע שלילי. לענין המידע החיובי יימסרו רק נתונים על קבלת אשראי.8

2. "הלקוח" לפי הצעת החוק

"הלקוח" לפי הצעת החוק הוא יחיד אשר עליו אוסף ומוסר שירות נתוני האשראי מידע. הדגש הוא על היחיד, להבדיל מתאגיד. כידוע, חוק הגנת הפרטיות (להלן – חוק הגנת הפרטיות) לא חל על תאגידים, ולכן מסירת כל מידע בדבר אמינותם בתחום האשראי, אינה מפרה חוק זה.

כאשר נאמר "יחיד" בהצעת החוק, ללא התייחסות נוספת, לא היתה כוונה להבחין בין הלקוח-היחיד בפעילותו הפרטית לבין הלקוח-היחיד בפעילותו העסקית. כלומר, הלקוח-היחיד, כאשר הוא מנהל עסקים, יימסר עליו רק המידע שהותר למסור על יחידים בפעילותם הפרטית. לעומת זאת, אילו היה אותו לקוח מנהל את עסקיו כתאגיד, חוק הגנת הפרטיות והצעת חוק זו לא היו חלים עליו, וניתן היה, בכפוף לכל דין, למסור עליו כל מידע מכל מקור מידע, כפי שאמנם נעשה לגבי חברות.

מצב זה הכביד על ספקים וצרכנים אשר ביקשו לקשור עסקאות עם עוסקים שאינם מאוגדים, משום שלמעשה יכולת הבירור על אמינותם היתה מוגבלת. חבר הכנסת אברהם פורז הציע לפתור בעיה זו כאשר הגיש, ללא קשר להצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הפרטיות.9 לפי ההצעה יוכל הציבור לקבל מידע רחב לגבי פרטים המנהלים עסקים, אף אם לא התאגדו. בהצעה מבחין חבר הכנסת פורז בין פעילות של יחיד כאשר היא נעשית במסגרת כלכלית-עסקית, דהיינו, כעוסק, לבין הפעילות הפרטית, הלא עסקית של אותו אדם. במקרה הראשון מוצע שדינו של העוסק יהיה כדינו של תאגיד, ולכן לא יחולו עליו המגבלות של חוק הגנת הפרטיות, ואילו במקרה השני, כאשר העוסק עושה פעולות בעניניו הפרטיים – הוא ייהנה מהגנת חוק זה. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "מטרת ההצעה היא למנוע מבעל עסק, אשר מוסר התשלומים שלו ירוד או כושר הפירעון שלו נמוך, הגנה העומדת לו כיום מכוח חוק הגנת הפרטיות... והמנוגדת לאינטרס הציבורי". ובהמשך: "החוק אינו אוסר פרסום מידע בדבר כושר הפירעון של תאגידים, אך לעומת זאת, הוא אוסר פרסום מידע בדבר כושר הפירעון של יחיד שהוא בעצמו בעל עסק...". ולענין הצורך בחוק: "רוב העסקים במדינה הם בבעלות של יחיד ולא של תאגיד. אין כיום אפשרות חוקית להזהיר את הציבור, צרכנים וספקים כאחד, מפני היות העסק שבבעלות היחיד חסר כושר פרעון או בעל מוסר תשלומים ירוד. מצב של מוסר תשלומים ירוד במשק גורם לספקים לכלול מקדם סיכון בתמחיר, ובעקיפין מביא להגברת האינפלציה במשק".

לאור סמיכות הענינים בין ההצעה האמורה לנושאים שנידונו בהצעת חוק שירות נתוני אשראי, שהתפרסמה זמן לא רב לאחר הצעת החוק הפרטית, הוחלט לדון יחדיו בשתי ההצעות, בועדה בכנסת.

במהלך דיוניה של הועדה ביחס למידע שמותר יהיה למסור על היחיד בפעילותו העסקית, עלו ארבע חלופות: הראשונה, להשוות, לענין הגנת הפרטיות בין היחיד-כעוסק לבין תאגיד, ובכך להחריג אותו מהצעת החוק. לפי החלופה השניה מוצע לאמץ את הגישה של הצעת החוק ולהחיל גם על היחיד-כעוסק את ההוראות החלות על היחיד-כפרט. החלופה השלישית מצאה דרך ביניים, לפיה, ניתן יהיה לאסוף על היחיד-כעוסק רק את סוג המידע שמותר לאסוף על לקוחות בפעילותם הפרטית, אולם יוסרו המגבלות המיוחדות שהוטלו על מסירת המידע לגבי יחידים. החלופה הרביעית, שהיא זו אשר בסופם של דיונים נכללה בהצעת החוק, קובעת שהמבקש לאסוף ולמסור מידע על יחיד בפעילותו העסקית בלבד (להלן – עוסק), יהיה רשאי לעשות כן, ללא מגבלות של סוג מידע ומקורות מידע, ובלבד שקיבל רשיון מיוחד לפי הצעת החוק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

רות פלאטו-שנער "רגולציה בנקאית בישראל - יציבות מערכתית מול הגנה צרכנית" אחריות המדינה, גבולות ההפרטה וסוגיית הרגולציה (מרכז חזן לצדק חברתי, מכון ון-ליר בירושלים, יצחק גלנור ואיל טבת, עורכים. ( 2017).

חוק שירות נתוני אשראי

הצעת חוק מתן מידע על יכולת הפירעון של עוסק, התשנ"ח

 חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א

חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו

חוק המחאת חיובים, תשכ"ט

לירן חיים "ההשפעה המוגבלת של חוק הבנקאות על איכות השירות" רבעון איגוד הבנקים בישראל

הצעת חוק מתן מידע על יכולת הפירעון של עוסק, ה"ח 166.